זאת אמורה להיות תקופה נהדרת. תקופה של חופש וזמן איכות עם המשפחה. חג רודף סוף שבוע ולהפך, הלחץ של העבודה לא קיים, מזג האוויר מושלם, עדיין חם אבל הרבה פחות לח, וגם הבעיה הגדולה של החופש הגדול נפתרת מעצמה: ההורים והילדים נמצאים ביחד בחופש ולא צריכים לחפש מתחת לאדמה קייטנות ובייביסיטרים. אז איך דווקא התקופה הזו, שכולנו מחכים לה כל השנה בקוצר רוח, הופכת עבור משפחות רבות לסיוט אחד גדול. איך זה שדווקא סביב שולחן החג, תחת כפות התמרים בסוכה או דווקא בטיול המשפחתי המקסים בחו"ל עם התמונות המרגשות והמושלמות שהעלינו לאינסטוש או לפייסבוק — דווקא שם מתפרצים ויכוחים סוערים, נזרקות לחלל האוויר אמירות עוקצניות וכעסים ישנים מתערבבים בחדשים? למה החגים, שאמורים להיות מאורע שמח ומאחד — הופכים למעיקים ולקשים מנשוא?
"הייתי עם הילדים בבריכה במלון בחופשה בראש השנה ואז זה הכה בי", מספר אבירם, 37, נשוי פלוס שניים. "הייתי על סף התקף חרדה, הרגשתי שאני יכול להתפוצץ. הייתה לי מריבה עם אשתי בבוקר, היא נשארה בחדר, אני ירדתי עם הילדים למטה עם המגבות והגלגל ים והתיק והצעקות שלהם וכל האוויר יצא לי מהגוף. הם קוראים לי 'אבא, אבא' ולי לא היה כוח לרוץ אחריהם או לשחק איתם. הרגשתי גמור. ואז חשבתי גם על יום כיפור קדימה ועל סוכות ואמרתי לעצמי שאין מצב שאני גומר את החגים האלה נשוי. ואתה רחוק מהבית, בחו"ל ואין לך לאן לברוח. משלם עשרת אלפים שקל בשביל ליהנות עם כל המשפחה ומה שאתה מקבל זה סטירה לפנים".
מחקרים רבים מראים כי דווקא תקופת החגים שאמורה להיות רגועה ושלווה הופכת לחומר נפץ עבור זוגות ומשפחות רבות. כן, דווקא החגים, יכולים להיות זרז למשברים ביחסים, גירושים וסכסוכים משפחתיים. "חגים בהיותם טקסיים וסמליים יוצרים בתוכנו משאת נפש שהכל יהיה נהדר, שהמשפחה שלנו תהיה במיטבה, שתהיה לכידות, תחושת רווחה, יחסים טובים, שכולנו נהיה שמחים מסביב לשולחן, שנוכל להתגאות בילדינו, ובעצמנו", אומרת ד"ר רבקה נרדי, סופרת ומטפלת אישית וזוגית. "אבל בעיקר בחגים הגדולים, שבהם מתכנסת כל המשפחה יחד, חווים לעיתים את הפער בין הרצון לבין למציאות. אנחנו מצפים מהחג שיהיה נפלא, מושלם, מלא כבוד ואהבה — בדיוק כמו המיתוס של המשפחה הטובה שנמצא במוחנו. אבל המציאות הרבה יותר מורכבת, כי כולנו בני אדם, כי יש מטענים, כי בחגים יוצאים לאור כל מיני דברים שביומיום אנחנו לא רוצים לחשוב עליהם. אבל המתח בין הרצון שהכל יהיה יפה לבין עוגמות הנפש, כאבי הלב, האכזבות והבעיות בתוך המשפחה קיים ובא לביטוי דווקא בחגים. כי אז אנחנו רוצים שהכל יהיה כמו חלון ראווה נהדר ונוצץ. הפער מייצר רגשות תסכול מאוד חזקים".
הפסיכולוגית ורדה רזיאל ז'קונט מאשימה את הטבע האנושי. "הרי חג אמור להיות משמח", היא אומרת, "אבל צבר החגים הופך את ה'ביחד' ל'מאתגר'. נכון שללכת כל יום לעבודה זה שוחק ומלחיץ ושחופש אמור להיות כיף — אבל צבר החופשים מכריח אנשים להיות בבית עם המשפחות, ואנשים לא בהכרח בנויים להיות כל כך הרבה זמן ביחד למרות הציפייה מאיתנו כמשפחה. לכן החג כל כך קשה כי ה'יחד' מתחיל לפעמים להעיק. אנחנו רוצים משפחה, אבל משפחה היא קבוצה קשה במקרים רבים, וזה יוצר מתחים גדולים".
דני, 29, מאזור השרון, נשוי כבר שנה. יש אפילו מחשבות על ילדים. "בראש שלי הזיכרונות מהרווקות עדיין טריים", הוא מספר. "אני זוכר איך בחגים הייתי קם מאוחר, יוצא לבלות כל לילה, שותה, טס עם חברים לחו"ל. פתאום אני נמצא בזוגיות מחייבת, צריך ללכת לארוחות חג אצל המשפחה של אשתי, אני לא יכול לנוח ולישון עד הצהריים כי יש ציפייה שנעשה דברים ביחד. ש'ננצל את החופש', שנלך למסעדות, שנבלה בים, ולא תמיד בא לי. אין לי גם את המפלט של העבודה, וזה קשה לי נפשית. זה יוצר סטרס. פתאום אני קולט אצל בת הזוג שלי כל מיני דברים שלא שמתי לב אליהם וישר עולות המחשבות אם אני מוכן למחויבות של ילדים. ישבתי אצל המשפחה שלה בארוחה בראש השנה והכל היה הזוי בשבילי. לא הרגשתי שאני נמצא במקום שנוח לי, הרגשתי ממש תלוש. שלא לדבר על זה שאנשים שראיתי פעמיים בחיים שלי שואלים אותנו מה קורה עם ילדים ונוזפים בנו שאסור לחכות".
לשגרה השוחקת יש גם הרבה יתרונות עבור בני זוג, מסבירים המומחים. אנחנו עובדים שעות ארוכות וזמן האיכות הזוגי מסתכם בכמה שעות בערב. "בימי שגרה כל אחד חי את חייו וזה בסדר", אומרת רזיאל ז'קונט, "אבל כשנכנסים לחגים ההבדלים בין בני הזוג צפים. אחת רוצה לנסוע לטייל והשני מעדיף לשבת בבית, לנוח בשקט ולראות ספורט מהבוקר ועד הלילה. יש רשימה די ארוכה של מצוקות שיכולות להיווצר עם החגים, לצד הציפייה הנהדרת לחגיגת המשפחתיות — למרות שהרבה פעמים הציפייה הזאת לא מציאותית. במיוחד בצבר של חג, שבת, חג ושוב שבת. יש כאלה שנהנים, אבל לרוב החג מעלה מתחים שהיו כבושים בחיי היומיום, ועכשיו הם צפים על פני השטח".
"היחד גם הוא מיתוס של חוויה נפלאה, מושלמת. עושים אידיאליזציה של ה'ביחד'", אומרת ד"ר נרדי. "אומרים שאם נהיה יחד כל הזמן, נאהב לנצח. מחקרים מראים שקרבת יתר, אצל בעלי חיים למשל, יוצרת אלימות. זה נכון גם לגבי בני אדם. אם אנחנו נמצאים באותו חדר יותר מדי זמן עם אנשים, ואין לנו מרחב אישי אנחנו עלולים לאבד איזון. המושג שמקובל היום בזוגיות — 'לחוד וביחד' — אומר שזוגיות טובה בנויה גם על הרבה לחוד", מסבירה ד"ר נרדי. "זה לא אומר בגידה. זה אומר לעשות גם דברים לבד. זה יכול להיות פרויקט, בילוי, טיול, ספורט. לא הכל חייבים לעשות יחד. אבל בחגים יש ציפייה לעשות הכל ביחד".
"עד שנגמר החופש הגדול והילדים התרגלו למסגרות, מגיעים החגים והורסים את הכל", מתלוננת אביבית, 47, נשואה פלוס שלושה מראשון־לציון. "הם שוב הולכים לישון מאוחר, קמים בצהריים, מאבדים משמעת, מתחצפים, רוצים כל הזמן תעסוקה. ויש לי עוד שבוע שלם של סוכות שאני לא יודעת איך אני עוברת אותו בשלום".
החופש הגדול הסתיים לא מזמן ויש תחושה לא נעימה בקרב הורים צעירים לפנות שוב בבקשת עזרה מהסבא והסבתא", אומרת נירית צוק, מנכ"לית פורטל עשר פלוס, מומחית למחקר תרבות הילד והנוער. "יש תחושה כללית של עומס אצל ההורים שבילו בקיץ עם הילדים באטרקציות, הוציאו סכומים לא מבוטלים של כסף והנה שוב מגיעים להם ימים של חופשה בזה אחר זה. זה מביא לא מעט הורים לסף עצבים גבוה, בעיקר הורים לילדים קטנים. בנוסף, אי־אפשר להתעלם מכל עידן המסכים, הבעייתי ממילא לנו ההורים. חלקנו אחרי לילות ללא שינה, מריבות עם הבעל או עם הילדים, והנה ברשת החברתית כל רגע מכר כזה או אחר מעלה תמונות מקסימות מאיזו חופשה משפחתית בתאילנד או ביוון. וזה רק מחדד את הרגשת התסכול והדיכאון 'הנה, כולם נהנים וטוב להם בחגים ורק אצלי משהו דפוק'".
גם אצל הורים לילדים מתבגרים המצב לא קל, אומרת צוק. "השעות של הלילה והיום מתחלפות, ושוב כמו בחופש הגדול בני הנוער יוצאים לבלות, אלכוהול, סיגריות, ישיבה בגנים הציבוריים עד השעות הקטנות של הלילה. כל נושא הבילויים של בני הנוער בתקופת חופשים מוביל ללא מעט מריבות. המתבגר רוצה להיות עם החברים שלו נטו, אין לו סבלנות לשבת עם המשפחה בעוד סעודה ועוד ארוחה משפחתית. זה לא בתוכניות שלהם בכלל. יש לזה השלכות נוספות, כי ההורה חווה מבטי אכזבה מצד הסבים והסבתות, שנותנים את ההרגשה כאילו הוא נכשל בחינוך".
אז מה עושים?
"עבור הורים לילדים קטנים חשוב תכנון מוקדם. לפתוח את לוח השנה, עד סוף החגים נשאר שבוע, רצוי לתכנן מה עושים כל יום. תיפרדו מהחשיבה של לפעול בספונטניות בכל בוקר. זה אף פעם לא עובד. זה גם המקום להדגיש שאין טעם להתבייש לבקש שוב עזרה מכל מי שיכול לסייע בשמירה והטיפול בילדים. החל מהסבא והסבתא וכלה בבייביסטר שתשמור לכם על השפיות כדי שתצאו לראות סרט או תשבו במסעדה בערב בלי הילדים".
ומה לגבי הורים למתבגרים?
"חשוב מאוד לקבוע גבולות: מה שעת החזרה הביתה מהבילוי עם החברים, שיח על אלכוהול ונזקיו, חשוב גם לקבוע גבולות בכל מה שקשור בתקציב כספי לתקופת חגי תשרי. חשוב לקיים שיח פתוח על הנושא לאור כמות ימי החופש שמלווים בהוצאות ובזבוזים. זה גם חלק מתיאום הציפיות. והכי חשוב לגייס הרבה סבלנות ולהבין שעוד מעט זה יסתיים".
החגים יכולים להיות תקופה קשה וכואבת עבור רווקים, הורים גרושים, אלמנים וקשישים שנותרו ללא משפחה. במהלך העבודה על הכתבה שמענו מקשישים לא מעט את המשפט: "אני לא רוצה להיות נטל על הילדים או על הנכדים. זה לוגיסטיקה לבוא לקחת אותנו לכל ארוחה ולהחזיר אותנו כי אנחנו כבר לא נוהגים. ההורים מטילים את המשימה על הנכדים להסיע אותנו הלוך וחזור אחרי כל ארוחת שישי או ארוחת חג, אבל לצערנו לדור הצעיר יש תוכניות אחרות, הם רוצים לרוץ לחברים שלהם, המשפחה פחות בראש שלהם ונוצר ויכוח מי יחזיר את הסבתא או הסבא".
רבקה, אלמנה בת 85 המתגוררת בגפה, סיפרה לנו בצער: "אני מוותרת הרבה פעמים על ארוחות שישי או על ארוחה של ערב חג כמו סוכות. בראש השנה כמובן שיאספו אותי בערב חג, אבל ביום השלישי אני כבר מרגישה שזה נטל לבוא לקחת אותי ולהחזיר אותי. אני מרגישה שאין להם כוח לנסוע שעה לכל כיוון. אז מספיק ארוחת חג אחת. בכל השאר אני מספרת שאני לא מרגישה טוב ומעדיפה להישאר לבד בבית ולחסוך ויכוחים. זו הרגשה לא נעימה. אנחנו גידלנו את הילדים אבל לא תמיד הם מחזירים לנו באותה נתינה. זה מה שיש".
"יש משפחות שכבודם של המבוגרים במשפחה בראש מעייניהם", אומרת ד"ר נרדי. "אבל לצערי הגדול, יש בינינו אנשים, שאינם נוהגים כך. המקרה הקשה ביותר הוא של הורים שנמצאים במוסדות ואף אחד לא זוכר אותם. אנשים אומרים לעצמם — הוא סיעודי, למה להזמין אותו, הוא יקלקל את הארוחה. יש אנשים נטושים בתוך המוסדות, כי אין חמלה. כוחה של משפחה הוא בחמלה שלה, אחרת המשפחה מתפרקת מבפנים. גם עוינות מתמשכת מביאה להתפרקות — אם אנחנו נוטרים ועושים חשבונות ובגלל זה אנחנו לא מדברים כבר 30 שנה עם האח או האחות, אם קיימת נקמנות בתוכנו, היא עלולה לעבור מדור לדור".
פרופ' יצחק בריק, יו"ר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה ומרצה באוניברסיטת חיפה, מכיר היטב את תופעת הבדידות הקשה של הקשישים. "דווקא בחגים התופעה לא מתעצמת עבור חלק נכבד מהקשישים שכן מוזמנים לאירועים משפחתיים ומרגישים שייכות. אבל כמובן שיש גם כאלה שלא ועבורם המכה של הבדידות היא קשה. הרגשת הבדידות היא לפעמים יותר כואבת מהכאב הפיזי. אנחנו יודעים שהיא גורמת לדיכאונות ולמחלות. היום אנחנו יודעים מיהם האנשים בסיכון שאליהם צריך לכוון את ההתערבות כדי לסייע להם. אלה בעיקר אותם אלמנים ואלמנות שחיים לבד. חשוב שיהיה להם קשר משמעותי עם אחרים. הפעילויות בחגים מאוד חשובות, וחשוב להזמין קשישים בודדים לחגים. זה יכול לסייע אבל הדברים חייבים להיות מאורגנים, ממוסדים ומכוונים. אנחנו יודעים שמדובר על שליש מאוכלוסיית הזקנים בישראל וזה מחייב מאמץ גדול".
ומה לגבי רווקים שגרים בדירות שכורות הרחק מהמשפחה ולא תמיד יש להם כוח או חשק לנסוע אל ההורים בחג? "זה מאוד תלוי באנשים" אומרת ד"ר נרדי. "אם אדם בנפשו הוא אינדיווידואליסט, ולא חי על פי הערכים של המשפחה השמרנית, הגדולה, עם כל החוקים והטקסים, אז ייתכן והוא יהיה פחות רגיש לעניין ולא יהיה אכפת לו לאכול פיצה מול הטלוויזיה בערב חג. אדרבא, הוא עשוי לחשוב שהאחרים הם המסכנים והוא חופשי. אבל אם אדם חווה את בדידותו כפי שהחברה רואה אותו וחושב לעצמו: 'אני לא בסדר, לכולם יש משפחה נפלאה ורק אני בגילי לבד ולוזר', תחושת המצוקה גדולה".
גם הורים גרושים מרגישים לא פעם בודדים במהלך החגים שבהם הילדים נמצאים אצל ההורה השני. "אני אומרת לעצמי לפני החג שיהיה כיף ושיהיה לי שקט מהילדים ושאני אוכל ליהנות עם חברים ולנוח קצת, אבל במציאות זה קשה לי", מודה ליאורה, גרושה ואם לשניים. "אין מה לעשות, לשבת בחג אצל ההורים שלי בלי הילדים, זה מעצים את תחושת הכישלון שלי. מסביבי כל האחים הנשואים עם הילדים ורק אני לבד. הרבה פעמים אני מעדיפה לעשות את החג אצל חברים ולא אצל המשפחה כי שם זה מרגיש לי יותר נוח ואני לא צריכה להיות כל הזמן במגננה ולפחד מהשאלות. דווקא לילדים שלי זה יותר קל, פעם הם עם האבא שלהם והסבים מהצד שלו ופעם הם איתי והם מרגישים אהובים. גם לגרוש שלי זה קל בלי הילדים אני מאמינה, אבל אני לוקחת את זה מאוד קשה. כל החלומות על משפחה מאושרת מתנפצים לי בפנים".
"אני מכירה אנשים שלמרות שהתגרשו הם ביחסים טובים עם הגרוש או הגרושה, ויכולים להתכנס יחד ולחגוג את החג", אומרת ד"ר נרדי. "אנחנו צריכים להיות עם ראש פתוח כדי לעבור את החגים עם חמלה, וסליחה ותיקון, להישאר בריאים עם שמחת חיים ולא להיות מרי נפש. זה תלוי רק בנו".
עד כמה שהחגים יכולים להיות סיוט, לפעמים החזרה לשגרה קשה אפילו יותר. פתאום צריך שוב לקום בבוקר לעבודה, לפזר את הילדים במסגרות, לג'נגל בין קריירה לחיי המשפחה ולהתמודד עם הפקקים והסטרס של השגרה. "לחיים כוח משלהם", אומרת ד"ר נרדי. "שגרת החיים, במיוחד עם ילדינו צעירים, כופה עלינו — וטוב שכך — חזרה מהירה לשגרה. תוך ימים ספורים אנחנו 'שוכחים' את החופש הגדול, כפי שתוך ימים ספורים, גם חווית טיול נהדר בחו"ל הולכת ומתפוגגת. משימות החיים קוראות לנו. לעומת זאת, יש אנשים שנקלעים לתחושת ריקנות, הם נדרשים לכוחות נפש כדי 'לארגן את עצמם'. אדם קם בבוקר וחשוב שתהיה לו מטרה לאותו יום. וזה נכון בכל גיל, בכל שלב חיים".
גם ליהודית אוליבר, מדריכת הורים ומשפחה, יש טיפים לחזרה לשגרה: "בראש ובראשונה צריך לגייס את ההבנה שהכל חלק ממעגל השנה הטבעי, חופש וחופשה הם חלק ממכלול חיינו. כל אדם חייב לסגל יכולת ליהנות ולהרגיש טוב עם עצמו לא רק בזמן החופש, אלא ליהנות גם מהשגרה. בנקודה זאת ההורים צריכים להוות דוגמה עבור ילדיהם — היחס של ההורים לשיבה לשגרה, והשיח בבית בהקשר הזה, ישפיעו גם על האופן שבו יחוו הילדים את הדברים. הגישה הנכונה עבור ההורים היא להביע הבנה ואמפתיה כלפי הקושי שבחזרה ללימודים. הורים שידגישו כמה החזרה לשגרה ולעבודה מדכאת גם אותם, ישפיעו באופן שלילי על הדרך שבה יחוו ילדיהם את החזרה לבית הספר. ההורים צריכים לבחור בפרשנות חיובית ולתת לילדים להבין שזה חלק מהחיים ושהשגרה היא דבר טוב. והכי חשוב זה לחייך ולקחת את זה בקלות".
