אחת אחרי השנייה החלו מנהלות שבע מחלקות הילדים בבית החולים "דנה דואק" במרכז הרפואי איכילוב לשים לב לאותה תופעה מדאיגה בחודשים האחרונים. יותר בקשות לאבחון ילדים באוטיזם, יותר פניות לבדיקת ילדים עם בעיות ראייה, יותר דיווחים על ילדים עם הפרעות אכילה, ויותר תלונות על כך שילדים, חלקם כבר בני נוער, מתקשים לישון לבדם. "יש פניות כמו שלא היו לנו פה מעולם", הסבירה ד"ר חגית נגר, מנהלת היחידה לאוטיזם בבית החולים. "אנחנו נתקלות בילדים שמתעקשים לישון במיטות הוריהם, בהם גם של ילד בן 16. זו נסיגה אמיתית בהתפתחות הילדים".
3 צפייה בגלריה
מנהלות בתי חולים
מנהלות בתי חולים
מנהלות המחלקות באיכילוב
(צילום: דנה קופל)
מימין לשמאל: ד״ר טל שניר, מנהלת מרפאת מתבגרים, פרופ׳ ריבי טאומן, מנהלת מכון השינה, פרופ׳ רונית לובצקי, מנהלת מחלקת ילדים, ד״ר אילת רימון, מנהלת המחלקה לרפואה דחופה ילדים, פרופ׳ יעל לייטנר, מנהלת המכון להתפתחות הילד, ד״ר חגית נגר, מנהלת מרכז מראות לאוטיזם, ד״ר דפנה מיצד, מנהלת יחידת עיניים ילדים
בשעה שמרבית הילדים החלו לשוב לבתי הספר והגנים, עומק והיקף השלכות הקורונה — הן הרפואיות והן הנפשיות, לאחר שנה שלמה בבית מתחילים להתבהר רק עכשיו. בשיחה מיוחדת עם "ידיעות אחרונות", שבע מנהלות מחלקות הילדים באיכילוב, מבתי החולים הגדולים במדינה, מספרות על הנזק ארוך הטווח של הנגיף.
"בעבר זמן ההמתנה לאבחון ראשוני עמד על כשלושה חודשים, והיום זמן ההמתנה הוא שמונה חודשים", סיפרה ד"ר נגר. "קשה לקשור בין הקורונה לאוטיזם, אך הסיבה לכך היא שככל הנראה ההורים שוהים זמן רב יותר בקרב הילדים שלהם ולכן ערניים יותר. אם בעבר כרבע מהילדים אובחנו על הספקטרום האוטיסטי, היום כמחצית מהילדים שמגיעים לפה מאובחנים".
3 צפייה בגלריה
נזק נפשי לילדים
נזק נפשי לילדים
נזק נפשי ארוך טווח לילדים
(צילום: shutterstock)
גם השעות הארוכות מול הזום גבו מחיר. "אנחנו בהחלט רואים יותר ילדים עם קוצר ראייה", מודה ד"ר דפנה מיצד־קורש, מנהלת יחידת עיניים לילדים. "אנחנו יודעים שאפשר למנוע את היווצרות הבעיה על ידי משחק בחוץ אפילו שעה ביום. כשהילדים בחוץ, עוסקים בספורט ופחות עוסקים בעבודה ובראייה מקרוב, זה מאט משמעותית את הקצב של התפתחות קוצר הראייה". לדבריה, מדובר לא פחות מאשר ב"מגפה של קוצר ראייה".
פרופ' יעל לייטנר, מנהלת היחידה להתפתחות הילד, חושפת את הסיבות לזינוק בכמות הפניות. "בסגר הראשון ראינו דווקא ירידה בפניות אלינו, אך בסגר השני ראינו עלייה תלולה בפניות לכל השירותים". כך, למשל, נרשם בבית החולים "דנה" בלבד זינוק של 30% בפניות מצד הורים שחוששים לבעיות התפתחות אצל ילדיהם. עיקר הפניות עסקו בסיבוכים קוגניטיביים, בעיות שפה, התנהגות והתנהגויות תוקפניות. "זה כולל מקרים של מרד מצד הילדים”, סיפרה פרופ' לייטנר. "בהחלט גם ראינו יותר דיווחים על אלימות מצד חלק מהילדים, ומקרים הרבה יותר קיצוניים כמו עימותים בין הילדים להורים".
המסכים, השעמום והיעדר מסגרות השפיעו באופן ניכר גם על איכות השינה. "המיטה הופכת להיות המרכז", הסבירה פרופ' ריבי טאומן, מנהלת המרכז לרפואת שינה בבית החולים. "הילדים חיים במיטה, אוכלים במיטה, ויש הרבה מאוד בדידות. הילדים הולכים לישון מאוחר וקמים מאוחר. חסך בשינה יכול להביא לדיכאון ולחרדה, אבל זה גם עובד הפוך. הפרעות שינה יכולות להיות הסימן הראשון של דיכאון, למשל".
זינוק נוסף נרשם בקרב ילדים המטופלים בהפרעות אכילה או הסובלים מהשמנת־יתר: פי שניים אובחנו ב־2020 באנורקסיה ובולימיה ופי חמישה אושפזו כתוצאה מכך (הנתונים המלאים — ראו מסגרת). "המשפחות הופכות לסיר לחץ, והילדים עולים במשקל. בעבר מעולם לא אישפזנו במחלקה ילדים עם הפרעות אכילה והם אושפזו בבתי חולים אחרים, אבל בשנה האחרונה מאשפזים אותם גם כאן", סיפרה פרופ' רונית לובצקי, מנהלת מחלקת הילדים והמרפאה לטיפול בהשמנת־יתר.
אולי המדאיגה ביותר היא העלייה בניסיונות אובדניים בקרב ילדים, כבר החל מגיל 11. לטענת ד"ר טל שניר, מנהלת מרפאת המתבגרים, בשנת 2020 נרשמו, רק אצלם, 25 ניסיונות אובדניים מצד מתבגרים , לעומת 11 בשנה שקדמה לה. "יהיו הרבה מאוד השלכות למשבר הזה על המתבגרים", היא העריכה, "הם למעשה 'דור המגפה'". עוד זיהו עלייה בפגיעות חבלה בגלל שהות ממושכת בבית: יותר שברים, חתכים וחבלות. “הילדים מחפשים תעסוקה, ותמיד בזמן הסגרים ראינו יותר פניות מהסוג הזה”, הסבירה ד"ר איילת רמון, מנהלת המיון לילדים.
בעוד הפניות לטיפול בילדים רק מתרבות, התקנים בכוח אדם המטפל בהם לא תמיד גדלו בהתאם. "בכאוס של הקורונה שכחו את הילדים. הנזקים הרגשיים שנגרמו לילדים ילכו איתנו ואיתם עוד הרבה זמן", הזהירה פרופ' לייטנר. "כל הילדים הולכים לשלם מחיר רגשי ואקדמי”.