"אולי ניסע לצימר באיזה סופ"ש?" אני שואל את אשתי האהובה. "עדיף לחסוך כרגע, הילד מתחיל גן בקרוב ואנחנו לא יודעים אילו הוצאות יהיו לנו בהמשך", היא עונה. "דווקא יכול להיות מגניב לטייל שלושתינו", אני אומר לה, למרות שמה שאני באמת רוצה להגיד זה "בואי ניסע רק שנינו".
מאז שנולד הילד, אנחנו מבלים הרבה ביחד עם המתוק הקטן, וזה מדהים, אבל אני מוצא את עצמי המון פעמים מתגעגע לזמנים שהייתי רק עם אשתי. גם כשכבר יצאנו יחד רק שנינו, הודות להורים שלנו ששמרו עליו, זה לא באמת היה רק שנינו. כי כשאתה נוסע לכמה שעות של חופש, הגוף אמנם נמצא בדייט אבל הראש שבוי בין סורגי העריסה של הילד. צריך זמן הסתגלות בשביל באמת להתחיל ליהנות ולהפנים שהילד לא משחזר זיכרונות בגיל הזה והוא כנראה לא ישנא אותנו כי נטשנו אותו.

לישון עד מאוחר בלי יבבות ברקע

אני אפילו לא יודע אם אני באמת מסוגל לשחרר אותו בגיל חצי שנה ליותר מכמה שעות, או אם זה בכלל לגיטימי והגיוני לעשות את זה בגיל כל כך קטן, אבל למרות המצפון שמנקר בי, משהו בי ממש מתגעגע לתחושה הזאת של רק שנינו, לדיבורים על דברים שהם לא "החלפת לו חיתול?" או "תביא לי מהר טטרה הוא פלט!".
סתם לקפוץ לבירה בספונטניות באמצע הלילה, לישון מכורבלים בשבת עד מאוחר בלי יבבות ברקע, ולנסוע יחד לחופשה בצימר בלי שום דאגות חוץ מהאם החליפו את המצעים במיטה או שמחר נגלה בכתבה של איזה ערוץ טלוויזיה שאנחנו מתכסים בשאריות של מסיבת חשק שהייתה פה לפני שלושה שבועות.
אייל אלטוילאייל אלטויל
אבל מה עם הדאגות?
(צילום: אלבום פרטי)
לפני שנולד הילד, הרבה אנשים אמרו לי "הזוגיות עם אשתך כבר לא תהיה אותו דבר, תפנים מעכשיו שאתה הופך להיות מספר שתיים". אז אמנם אני מאוד אוהב את הקשר שלי עם אשתי האהובה, אבל בדבר אחד הם צדקו בוודאות, הזוגיות היא כבר לא אותו דבר והיא גם לא יכולה להיות, כי אנחנו עכשיו כבר לא זוג אלא שלישייה, ומעבר לזה שהכמות גדלה, כל תפיסת מערכת היחסים השתנתה, ופה טמון השינוי הגדול.
לטורים הקודמים:
הייתי מאוד רוצה לענות לאשתי האהובה "בואי ניסע לבד לצימר לסופ"ש, כסף בא וכסף הולך, וחוץ מזה הילד יכול להיות גם בלעדינו לילה אחד", אבל החלטתי להקשיב לה ולא להתעקש. החשיבה שלי היום היא אחרת וגם אני מתחיל להתרגל לזה ולהפנים שכשזה נוגע להחלטות בעניין הילד זה כבר לא מגדיר אותי כבן זוג אלה כהורה.
"אני מאוד אוהב את הקשר שלי עם אשתי האהובה, אבל הזוגיות היא כבר לא אותו דבר והיא גם לא יכולה להיות"
אני כבר לא יכול לחשוב רק כזוג כי חשוב לי להיראות בעיניי אישתי לא רק כמאהב אלא כאבא, ואלו שני דברים שונים לגמרי. כל החלטה בעניינו, מעבר לכך שהיא משפיעה על חייו ועל מי שהוא יגדל להיות, מקבעת דעה של איך אני אתפס בעיני אשתי האהובה ואיזה אבא ודוגמה אהיה לילד שלנו.

המאהב החדש הוא זה שקם בלילה לילד

בדרך כלל המחוות הרומנטיות שלי מסתכמות בפרגון לאשתי ומחמאות ללא הפסקה, שוקולדים ופרחים, אבל המאהב החדש הוא כבר לא רק זה שמביא מתנות ושמחבק את אשתו בלהט, אלא זה שקם בלילה להאכיל את הילד, שמלטף אותו, משחק איתו, מחליף לו חיתול ודואג לשלומו, לשם הרומנטיקה האמיתית נדדה.
(איור: הילה דאבי)
העיניים של הגבר שפעם הסתכלו עליה בטירוף תמידי עכשיו חייבים להיות על הילד 24/7. והאמת היא שגם אני מסתכל על אשתי אחרת, מאוהב בה ברמות אחרות, האהבה שלי אליה היא קודם כל כאמא של הילד. לראות את הלביאה שהיא בכל מה שקשור אליו זה הדבר הרומנטי והסקסי ביותר שיש.
אבל יותר מהכול אני מפחד שאני אתפס כהורה לא טוב בעיני עצמי. הדיאלוג שלי מול עצמי השתנה לגמרי. ככל שאני רוצה לבלות עם אשתי האהובה, אני הכי רוצה להיות להיות אבא טוב, אחראי, מסור ואחד שלוקח החלטות נכונות ועם שיקול דעת של אבא ולא של מאהב. כזה שמסוגל לתת לבן שלו את התנאים הכי טובים בתוך המציאות החדשה שנוצרה ושחושב עליו לפני הכול.
הזוגיות באמת השתנתה, אני קודם כול אבא ואחר כך מאהב, ואני אשמח מאוד לשתף את אשתי האהובה בתחושה המופלאה הזאת בהזדמנות הראשונה כשנהיה רק שנינו לבד בצימר, בלי שהקטנצ'יק יפריע לנו.
הכותב הוא מרצה, שחקן, סופר וכותב הרצאות וסדנאות