כשיערה שולמן-בוכמן (15.5) מהרצליה הייתה בחטיבה, המורה שלה ביקשה ממנה לצפות עשר דקות מדי יום בתוכנית הילדים "בוב ספוג". "היא אמרה שאני חייבת לשחרר את המוח מהדברים החשובים כמו שחמט ומתמטיקה. פשוט לצפות מבלי לחשוב כל הזמן", מספרת יערה. "בהתחלה אמא ואני צפינו ביחד. מהר מאוד הפסקנו עם זה".

משחקת מגיל ארבע

בכיתה י' היא כבר בשלבי סיום של תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב ונכנסת לשיעורי זום בשחמט או במתמטיקה עם סטודנטים המבוגרים ממנה בעשור. כמישהי שהחלה לשחק שחמט בגיל ארבע, מתאמנת לפחות שבע שעות ביום ועברה לא מעט תחרויות בליגות ארציות ומקומיות, אי אפשר לא לשמוע את דעתה על "גמביט המלכה".
"כשצפיתי בסדרה מאוד התחברתי אבל לא הבנתי על מה כל המהומה", אומרת יערה. "מי שיודע ומשחק שחמט מבין שלא היה מהלך אחד גדול או יוצא דופן וזה דיי ביאס אותי. אנשים ניתחו והעלו סרטונים ליוטיוב ורק אז ראיתי שם בדיעבד כמה מהלכים טובים. כנראה שמהלכים פשוטים יותר ולא מורכבים מצטלמים ונראים טוב יותר על המסך".
 יערה וסבתא משחקות יערה וסבתא משחקות
יערה וסבתא משחקות
(צילום: אלבום פרטי)
יערה, אחותה הגדולה ואמה עברו לגור עם הסבתא, לאחר גירושים של ההורים, והאם עובדת כיום בשלוש עבודות במקביל. "בבית קוראים לי חייזרית אבל האמת שזה לא ממש יוצא דופן במשפחה שלנו", אומרת יערה. "אמא מספרת שסבא רבא שלי סיים לימודי רפואה בגיל 23 ברוסיה. סבא שלי היה פרופסור כבר בגיל מאוד צעיר אז כנראה שזה עובר בגנים.
"כתינוקת אומרים שהייתי מתאבקת סומו קטנה ושלא מיהרתי לעשות את הדברים שתינוקות אחרים בני גילי עושים, כמו ללכת ולהתחיל לדבר. כנראה שהעיכוב בהתחלה רק נתן לי דחיפה קדימה לרצות לנסות ולטעום מהרבה דברים, להגיע ליעדים ולהצליח בהם, גם כשלפעמים בהתחלה לא כל כך מצליח.
"אולי זאת הסיבה שמבחינתי לא ביג דיל להשתתף בתחרויות שח ולנצח מבוגרים יותר ממני וגם לא כזה עניין להיות בת יחידה בין בנים. אני גם לא מרגישה שאני מקבלת יחס מיוחד. להיפך, לפעמים אני זו שמסיייעת לסטודנטים המבוגרים יותר, וכשהם מבינים בת כמה אני הם פשוט לא מאמינים".
קראו עוד:
מאז ומתמיד הייתה בכיתות של מחוננים וזמן לחברים שמחוץ לעולם השח או המתמטיקה אין לה ממש: "בזמן הפנוי אני בעיקר מתרגלת מתמטיקה או שחמט. רוב הפעמים לבד אבל יוצא לפעמים גם עם חברים".
"אני לא מרגישה שאני מקבלת יחס מיוחד. להיפך, לפעמים אני זו שמסיייעת לסטודנטים המבוגרים יותר, וכשהם מבינים בת כמה אני הם פשוט לא מאמינים"
פייסבוק? טיקטוק?
"פייסבוק זה למבוגרים ונחשב ישן ואני לא אוהבת טיקטוק ולא אינסטגרם. לעולם לא תתפסי אותי בפוזות מול המצלמה. אני גם לא מעלה שיתופים. ממש לא. פשוט לא ממש מעניין אותי".
שחמט יותר מעניין מטיקטוקשחמט יותר מעניין מטיקטוק
שחמט יותר מעניין מטיקטוק
(צילום: אלבום פרטי)
תוכניות ריאליטי?
"אין לי כל כך זמן לתוכניות הריאליטי. אם כבר מעדיפה לעשות בזמן הזה דברים טובים יותר שמעניינים לי, כמו למשל לפתור חידות קשות. אני גם מאוד אוהבת לצפות בסדרה 'האנטומיה של גריי'. ראיתי את הסדרה כמה פעמים, היא ממכרת. אני מתחברת לכל מה שקורה שם וממש רואה את עצמי ככה בעתיד".
ונראה שהיא לגמרי בדרך לשם: יערה מתכננת לסיים תואר שני עוד בתיכון, להתברג לכל תוכנית מצויינות אפשרית ובמקביל להמשיך לטפח את העיסוק בשחמט. החלום הגדול שלה הוא להיות מנתחת לב או מוח. "אני יכולה להבין את הרצון להיכנס אל חדר הניתוח ולנתח. אני אוהבת את המדע ואת כל המחקר שמאחורי זה. אני קוראת באנגלית הרבה מאמרים ומחקרים שקשורים לרפואה וגם למתמטיקה".
את מרגישה לפעמים קצת שונה מנערות בנות גילך?
"אומרים לי לפעמים שאני מין יצור שקשה לעכל אותו, לא כמו ילדות בגיל שלי, אבל, בכיתה אני לא כל כך מיוחדת או יוצאת דופן כי כולם כמוני. כולנו בכיתת מחוננים ואנחנו מגובשים. אבל כן, אני מבינה למה אנשים חושבים ככה".
אמה ענת, מורה לספרות בתיכון שמשלימה הכנסה בעוד שתי עבודות, מספרת על בתה: "כשהיא מדברת על שחמט או על מתמטיקה הילדה מתעוררת לחיים. הייתי איתה לאחרונה בטקס בקק"ל שבו היא קיבלה מלגה. היו שם כמה סטודנטים מבוגרים ממנה בהרבה. הם שאלו אותה מה היא לומדת, וכשהבינו שהיא לומדת מתמטיקה שאלו אותה על משוואות. יערה התחילה לזרוק תשובות שהפילו לכולם שם את הלסת. מדהים איך שהיא מתקשרת עם חבר'ה בני 25 ו-28. זה היה תענוג לראות את זה".
"תמיד בבית היו מפוזרים ספרים ומשחקים, רובם פתוחים, וסבתא הייתה משחקת איתנו במשך שעות"
יערה מקשיבה לאמא שלה ולא ממש מבינה מה כל הרעש הצלצולים סביבה: "כולנו כאלה בכיתה. נכון, יש תוכניות שאני משתתפת בהן ואני הבת היחידה, אבל עדיין, אני לא מרגישה שזה באמת יוצא דופן. לא נורמלי – כן, אבל לא יוצא דופן".
זוכרת מתי התאהבת בשחמט?
"סבתא היא זאת שהכירה לי את כלי השח. תמיד בבית היו מפוזרים ספרים ומשחקים, רובם פתוחים, וסבתא הייתה משחקת איתנו במשך שעות. כשהיא פתחה את קופסת השחמט, הייתי בת ארבע, כך שהזכרון הוא יותר מהסיפורים שבבית.
מאתגרת את עצמה מגיל צעיר מאתגרת את עצמה מגיל צעיר
מאתגרת את עצמה מגיל צעיר
(צילום: אלבום פרטי)
סבתא דליה, מרצה בהסטוריה תנ"כית באוניברסיטה בעברה, מספרת: "פתחתי את קופסת השחמט בדיוק כמו שפתחתי בפני הנכדות משחקים אחרים, כמו דמקה או פאזל אבל יערה השתעממה מהר מאוד. הגנן הוא זה שפקח את עיניי כשאמר לי כשהיא הייתה בת שלוש, 'שימי לב איך היא מאתגרת את עצמה', וזה ישב לי איפה שהוא בראש.
"אחרי כשנה אמרתי ליערה, 'בואי תכירי' והראתי לה את כל הכלים. היא פשוט נמשכה לזה ממבט ראשון. ראיתי את הסקרנות בעיניים ופשוט זרמתי איתה, וזהו. מאז היא כבר התחילה כמעט על בסיס יומיומי לבקש שאשחק איתה. 'נו, סבתא מתי משחקים שוב?' היה משפט קבוע.
"היא פשוט לא הירפתה. עד גיל שש היא שיחקה איתי וניצחה אותי לא מעט פעמים. בנקודה מסוימת פחדתי שאני הולכת לקלקל משהו מוצלח והעברתי אותה למומחים", צוחקת דליה. "רשמתי אותה לחוג מועדון השחמט של הרצליה. אני כבר לא הייתי בליגה שלה".
יערה, היה רגעים שבכל זאת התחברת לגמביט מהסדרה?
"הזדהתי עם העקשנות שלה, עם ההתמדה להצליח, שהיא לא מוותרת והולכת עם הדברים עד הסוף. גם כשקשה לה והיא נשברת היא קמה וממשיכה הלאה. התחברתי לזה שהיא עשתה הכול בכדי להצליח במה שהיא אוהבת ומהמקומות האלה היא הזכירה לי את עצמי.
"זה משהו שנולדים איתו אבל השחמט נתן לי פה הרבה, כי האימונים והמשחקים דורשים הרבה השקעה, הרבה אנרגיה והרבה משמעת, אבל זה שווה אם רוצים להתקדם הלאה ולהיות טובים במה שאוהבים. אני אוהבת לשים לעצמי יעדים ולהתגבר עליהם".
בשנה הבאה את מתכננת תואר שני, לא מלחיץ קצת?
"לא. זה כיף. אני אוהבת לאתגר את עצמי, אחרת משעמם לי. בחופשת הקיץ, בין כיתה ז' לכיתה ח', מצאתי חומר של חמש יחידות מתמטיקה ועברתי את המבחן עם ציון 100. מתמטיקה של בגרות משעממת אותי ובגלל זה רציתי ללמוד מתמטיקה בתואר הראשון".