שתף קטע נבחר

סיפור ירושלמי

"מה באמת יהיה הסוף איתנו – כנראה שאידריס שכני הערבי צדק. 'הכל בידי האלוהים', והלוואי שעוד נותר בידינו משהו. גם על קצת היינו מתפשרים"

ישבתי בביתי שבאבו-טור, ומעבר לטיילת של שרובר בואכה תלפיות-מזרח נשמעו קולות ירי ופצצות. לו היה זה בימים רחוקים, ובשכונת בית-הכרם שבה עברה ילדותי, הייתי חושב שזה "ברוד". ברוד זה חומר הנפץ שפוצץ אז סלעים והכשיר שדות כדי שיבנו עליהם בית! אבל היום כבר אין "ברוד". יש טרקטורים ענקיים, שמכשירים שטח, ולא לבית, אלא לשיכון או למתחם או לקומפלקס. אין יותר בית, יש מרחב. הכל גדול יותר, וכך גם הפצצות שמעבר לטיילת.
זה שיורים ושזה צליל טילים וטנקים לא היה קשה לדעת, רק שלא ידעתי מהיכן זה בדיוק. ולאן האש הולכת ומאיפה באה. ירדתי למטה, והלכתי לשכני אידריס, חסן אידריס, ואצלו ניסיתי לברר איפה יורים ועל מי. הוא אמר לי שהוא חושב שזה מבית לחם, על עמדות צה"ל שליד קבר רחל!
הוא לא היה בטוח, וצלצל לבנו שגר בחברון, לשאול אולי הוא יודע. בינתיים הוא עשה קפה והביא ענבים, וסיפר לי על אשתו שאושפזה אמש בהדסה, עם כאבי גב, אולי דיסקוס שנפרץ, ואני הצעתי את עזרתי – אולי אני מכיר איזה רופא שם במחלקה, והבטחתי לברר מחר…
אני סיפרתי לו על בני שלומד משפטים ועל הילדה החיילת, והוא ביקש לשלוח להם ברכות ואמר שהוא זוכר אותם ילדים, מהימים שהיו עוד קטנים.
בינתיים צלצל הבן שלו מחברון, ואמר שהוא שומע שזה בית-לחם, אבל הוא לא בטוח.
הוא לא היה בטוח ואנחנו לא – ומה בעצם בטוח היום?
ברחוב שלנו עבר ג'יפ של משמר הגבול ושנינו הבטנו בו. החיילים עשו שלום ואני החזרתי שלום. רק אני!
"מה יהיה הסוף איתנו?", שאלתי את אידריס, והוא אמר: "הכל מידי אלוהים".
גמרתי לשתות את הקפה והדי הירי לא פסקו, אלא התחזקו.
אידריס קטף משיח שמכסה קיר בביתו פרח יסמין ונתן לי, ואמר לי: יסמין מיוחד ימלא לך את כל הבית בריח נפלא.
וחזרתי לביתי והפיצוצים רעמו ורעמו, והיריות לא חדלו.
בדרך לביתי שמעבר לרחוב, חשבתי על החיילים, אחיי, שיורים ונורים, ושאחד לפחות אני מכיר ויודע, כבנה של שכנה שגרה לא רחוק. בעצם, לפחות עוד שניים אני מכיר – ילדים שנורים ויורים.
אידריס בוודאי חשב על אחיו שבבית-לחם ובחברון, שנורים ויורים.
ושנינו גם שם וגם פה! שם, רחוקים האחד מן השני, כל אחד עם אחיו, רחוקים מן התקווה. וכאן, כה קרובים האחד לשני, ורחוקים מן היריות, כשהתקווה מהלכת בינינו עם ריחות של יסמין.
מה באמת יהיה הסוף איתנו – כנראה שאידריס צדק. "הכל בידי האלוהים", והלוואי שעוד נותר בידינו משהו. גם על קצת היינו מתפשרים.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים