ynet - סרטי הקאלט החדשים - תרבות ובידור
 
אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

סרטי הקאלט החדשים

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet

מה הופך את "מופע הקולנוע של רוקי" למה שהוא? אחד הקודים הבלתי מפוענחים, המסקרנים וגם הרווחיים ביותר הוא הקוד הבלתי כתוב של סרטי הקאלט, מונח בעייתי, חמקמק, בקושי ניתן להגדרה, שבבסיסו קיים הצורך הסיזיפי לעשות שוב ושוב אותו דבר: לצחוק באותו מקום, להזדהות בפעם המי יודע כמה, להתרגש בדיוק ברגע המתאים, וחוזר חלילה.
ניסינו להצביע על סרטים בעלי פוטנציאל קאלטי מובהק, שיצאו בשנים האחרונות בלבד – ולכן לא תמצאו פה את "פרסיליה מלכת המדבר" או את "הנסיכה הקסומה" (ורוב ריינר, התנצלותנו מראש, אבל אולי תחזור לעצמך?), ולא, הרשימה לא יכולה וגם אינה מנסה לקלוע לטעמם של כולם. קאלט, מעצם טבעו, הוא תלוי קהל/מקום/ תרבות.
ולמי שלא מכיר, ותוהה מה זה לעזאזל "פאי" או "סווינגרז", או סתם למי שרוצה להתמכר, לחיצה על שמות הסרטים מובילה לקדימון או לקטע מהם. ככה זה פה, באינטרנט, אוהבים אותם לחיצים.
  מועדון קרב
שני גברים הולכים מכות. זה, פחות או יותר, מה שקורה ב"מועדון קרב", שמטיף כנגד תרבות הצריכה המערבית, ולא מפחד ללכת עד הסוף. בנוסף למסרים המהפכניים בתוכן (הרס מבני חברות האשראי), הסרט משחק גם עם "הצורה" (פריימים בודדים של דמויות לא קשורות ואברי מין זכריים מושתלים בו) וגורם לך לפקפק בכל מה שרק אפשר. תוסיפו לזה את המשחק המצוין של אדוארד נורטון, הריבועים בבטן של בראד פיט, ותקבלו מוצר מושחז לכל גבר אמיתי. קאלט חובה: לתיכוניסטים, ליאפים ולקומוניסטים.

  להיות ג'ון מלקוביץ'
היוקרה הטרנדית של ספייק ג'ונס הגיעה אחרי בימוי קליפים מופתיים לביסטי בויז (סאבוטאג') ולדאפט פאנק (איש הכלב). השפה, האסתטיקה והעולם התוכני שיצר האיש המוכשר הזה, לצד ההתחככות עם דמויות כמו קלואי סביני ונישואיו לסופיה קופולה הפכו את ג'ונס לקול המבטיח באמריקה. התשוקה להיות בתוך מישהו אחר, שעומדת בבסיס סרטו הראשון, והבחירה בג'ון קיוזאק, קמרון דיאז וג'ון מלקוביץ עצמו, כולם ברגע מאוד נכון בקריירה שלהם, מצדיקים את הציפייה. קאלט חובה: למי לא?

  המירוץ לצמרת של מקס פישר
"ראשמור" היא קומדיית/דרמת תיכון כה אלטרנטיבית, אריסטוקרטית, אינטיליגנטית, יהירה ועדיין אנושית, עד שקשה לעמוד בפניה. הפסקול, המורכב מקלאסיקות פופ בריטיות נשכחות-למחצה ממיטב שנות השישים והשבעים הוא כה לא שייך, עד שהוא עובד בשלמות. "ראשמור" הוא סרט על חום אנושי, שאיפה למצוינות ויכולתה של האינטליגנציה לגבור על הכל, ובעשייתו הוא מדגים היטב את כל הסעיפים. קאלט חובה: לתיכוניסטים-אאוטסיידרים, לסתם אאוטסיידרים ולאסא כשר.

  אוסטין פאוורס
אפשר לתעב את המרגל הסקסיסטי, אבל ברגע שמתחברים להומור המחוספס, לרבדים היותר עמוקים של הפרודיה ולמשחק הגאוני של מייק מאיירס, שמופיע בשלושה תפקידים שונים, כמעט בלתי אפשרי שלא לחזור אליו מפעם לפעם. ככל שהעלילה שטחית, מתפנה מקום לעושר של הדמויות, לרפליקות המבריקות, לתלבושות המגוחכות ולשאר הפרטים הקטנים. גם לאחר עשרות פעמים של צפיה, עדיין ניתן למצוא מקום חדש לצחוק בו. לחובבי הסיקסטיז, מתעבי ג'יימס בונד, ולכל מי שנהנה לעשות פוקים בג'קוזי.

  סווינגרז (סקס או אהבה)
קשה, קשה לספור את כמות הלילות שכבר שרפנו מול הסרט הזה וערימות בקבוקי בירה. "סוונינגז", סרטו הראשון של דאג ליהמן, הוא המנון מצחיק, פרוע, גס, רגיש ועמוס מחוות לתסכול הגברי של תחילת-אמצע שנות העשרים לחייך. מייקי, הגיבור, הוא כולנו, בשלב כלשהו, ומכיוון שאינך גבר אמיתי עד שמישהי לא ריסקה את ליבך לחתיכות קטנטנות, כל מי שיודע להזדהות עם הסרט הזה הוא כבר לא ילד. שיקוי-פלא לימים של דיכדוך, שיברון-לב או סתם נאחס. קאלט חובה: לבנים, מילואמיניקים, סלאקרים, כל מי שמישהי בדיוק דרכה עליהם ואראל סג"ל.

  נאמנות גבוהה
ג'ון קיוזאק הוא בעל חנות תקליטים סנובית א-לה "אוזן השלישית", שמנסה לגשר בין אהבתו למוזיקת פופ לבין הצורך להתייצב מול החיים בגיל שלושים ומשהו. הקונפליקט הזה הופך את "נאמנות גבוהה" של סטיבן פרירס (המבוסס על הרומן הנהדר של ניק הורנבי), על שלל הדמויות שבו ופטפוטי הפופ שבאים כלאחר יד, לסרט ההתבגרות האמיתי של אנשים באמצע החיים, שמתקשים לתכנת את ספר הטלפונים בסלולרי שלהם. חובה לחובבי מוזיקה באשר הם, צרכני האוזן השלישית, פליטי פיקדלי ופז, כל מי שחושב שקיוזאק הוא "כוסי" ודנה קסלר.

  המטריקס
הסרט שהציג לעולם נבואה פוסטמודרנית קודרת בה אוכלוסיית העולם חיה במציאות מלאכותית שיצרו מחשבים אינטיליגנטים. הפוטנציאל הקאלטי של "המטריקס" אינו נשען על משחקו האנמי של קיאנו בעל שתי הבעות הפנים, וגם לא על יופיה הארקטי של קארי-אן מוס, אלא על האחים וושובסקי, שכתבו וביימו את הסרט בהשראת תרבות הקומיקס, עובדה שמשגרת אותו היישר אל רשימת הסרטים המועדפים של חובבי הקומיקס והמד"ב, שתי קהילות הידועות במסורות קאלטיות מפוארות. עובד היטב על יהודים היסטריים שחושבים שכל העולם נגדם.

  באפלו 66
יצירת מופת אמיתית של וינסנט גאלו. הוא, בילי בראון (גאלו), פושע משוחרר, היא, (כריסטינה ריצ'י), באחת ההופעות הקוליות שנראו על המסך, רוקדת סטפס ולועסת מסטיק. בראון מבצע את החטיפה החיננית ביותר שאפשר להעלות על הדעת, מגולל תוך כדי את סיפור חייו סביב קבוצת הפוטבול של באפלו, ובעיקר מחפש אהבה, שאינה שכיחה במעוזי הוייט טראש. למעריצי גודאר הבודדים, וגם לאלה המאמינים שמדלות החומר וממלונות מעופשים מגיעים לעתים גם דברים נפלאים.

  דוגמה
קווין סמית הצליח, אחרי סרטו הראשון Clerks שיצא ב-94', לבסס לעצמו מעמד של הבמאי הכי קול באמריקה. "דוגמא", שיצא ב-99' נהנה ממיתוג זה, וגם בו, למרות הכל, הגיבורים הלוזרים נוגעים ללב. לעומת Clerks השנון, ב"דוגמה" לקח סמית את שני הכוכבים שמזגזגים בין האינדי האלטרנטיבי לממסד, בן אפלק ומאט דיימון, הביא את אלאניס מוריסט לתפקיד קצר של אלוהים ויצר מרקחה סבוכה מגן העדן הפשוט. קאלט חובה: לחובבי פפסי –קולה, נערות רוק וליאון רוזנברג.

  צעקה, אני יודע מה עשית בקיץ האחרון
כשגילו בהוליווד שהאימה משתלמת, צצו להם עשרות חקיינים וניסו לרכב על הגל של הצלחות "צעקה" ו"אני יודע", אבל גם היום נראה ששני אלה יישארו לנצח. למה בעצם? אולי בגלל הקאסט השווה (איפה עוד אפשר לראות את קורטני קוקס ודייוויד ארקט יחד לפני החתונה ואת ג'ניפר לאב יואיט, שרה מישל גלר, ראיין פיליפה ופרדי פרינז ג'וניור בתחילת דרכם?), אולי אלה הלוקיישנים מעוררי הדמיון (כפר דייגים, איי בהאמה, קמפוס בקולג'), או פשוט העובדה שלצד הפרודיה יש רגעים שהם לוקחים את עצמם ברצינות. למתבגרים שטופי הורמונים.

  סליפי הולו
ב"סליפי הולו", סרטו האחרון של טים ברטון, ג'וני דפ חוקר שרשרת רציחות בעיירה רחוקה, שעה שאיש חסר ראש עורף את ראשיהם של התושבים. מאלדר מחוויר לעומת פועלו של דפ, שרוכב על סוס שמנמן ביערות אפלים, מלווה בילד צנום ובסופגניה משובחת, כריסטינה ריצ'י שמה. כל מה שטים ברטון שם עליו את ידו ("ביטלג'וס", "המספריים של אדווארד", "בטמן חוזר", "אד ווד") ראוי כאמור לצפייה חוזרת, וגם "כוכב הקופים", שיצא בקיץ, יהפוך, ככל הנראה, למוביל רשימות מסוג זו. בעיקר לחובבי הארי פוטר, שזה בעצם כולם.

  גוסט-דוג: דרכו של סמוראי
אולי זה הקצב האיטי במיוחד והשילוב התמוה של סרט מאפיה איטלקי, סרט אמנויות לחימה יפניות וסרט גטו אמריקאי שחור; אולי זה החבר הצרפתי המצחיק; אולי זו סצינת הסיום קורעת-הלב; ואולי הפסקול המושלם. קשה להסביר למה, אבל "גוסט דוג", סרט קטן, עצוב, מוזר, אקלקטי ונטול שורה תחתונה הוא משהו שעושה חשק עצום לחזור אליו. אולי כי ככה נראים חיינו כיום: בלתי מוחלטים ועמוסי השפעות. קאלט חובה: להיפ-הופיסטים, אנשי עידן חדש, אוהבי ג'ים ג'רמוש וסאבלימינל.

  לוק, סטוק ושני קנים מעשנים
כשיצא "לוק, סטוק" הרבו להשוותו ל"ספרות זולה" של טרנטינו בגלל העיסוק בעולם הפשע, האלימות המסוגננת והאתנחתאות הקומיות, אבל יש הבדל גדול. "ספרות זולה" נועד מראש להיות "קאלט" עם עלילה פתלתלה, דמויות ביזאריות ואקשן מלהיב. לעומתו, "לוק, סטוק" מסתיר את היותו סרט פולחן, לפחות עד שצופים בו בפעם השישית. גרעין הסיפור: חבורה נכנסת לחוב גדול ממשחק קלפים וזוממת לגנוב את שללם של שודדים שגרים בסמוך אליהם, ששדדו קבוצת סוחרי סמים. מכאן העניינים רק מסתבכים. למעריצי סטינג (שמופיע בסרט) ולאנורקטים דו מיניים.

  משהו טוטאלי
סרטו האינפנטילי של גור בנטוביץ', בו שזורות מספר סצינות מלאות קסם ומצחיקות עד דמעות. מאור כהן, טינקרבל ובנטוביץ' עצמו מאכלסים עלילה דבילית וסבוכה (משחררים את טינקרבל מהכלא של גואה?), מסוממת ואסקפיסטית, שיכולה היתה להיווצר אך ורק על רקע המציאות הישראלית המוטרפת של סוף המילניום הקודם. הפסקול שמורכב מקטעי טראנס, ניצחונות ושאר תופינים, נשאר וולגרי, אבל סצינת ההתעלסות של כהן את טינקרבל היתה ועודנה חיננית. חובה לכל פליטי ה"כוכב הכחול", נרדפי גואה, בעלי טריפ חוזר ויוצאי גולני.

  כמעט מפורסמים
האפיל של הרוק בשיאו בתקופת הסבנטיז, החושניות של הגרופית פני ליין (קייט הדסון), אזכורו של מבקר הרוק לסטר בנגס ודמותו המקסימה של הכתב הצעיר (פטריק פוג'יט) ושל אמו הטורדנית (פרנסס מקדורמנד), ויותר מכל, השפה הפנימית, המיתוסים והקודים הסודיים, שנהירים אך ורק לחובבי מוזיקת רוק וותיקה, הופכים את "כמעט מפורסמים" של קמרון קרו לסרט שיקסים את מי שמנסה להבין מה עומד מאחורי התרבות הזו ש"הופכת את חייך לקסם". חובה לכל מי שצפה ב"מנגינה לעולם נשארת" של לד זפלין והיה בטוח שזה נכון.

  פאי
פאי, סרטו הראשון של הבמאי דארן ארונובסקי ("רקוויאם לחלום"), מביא את סיפורו של סטודנט מבריק לפילוסופיה שהצליח לפצח את הקוד הקיומי, מה שגורם לחבורה שלמה של רבנים קאבליסטים, נוכלים וגנגסטרים לרדוף אותו ולאיים על חייו. סרט חמור ונזירי, שאין בו גרם אחד של אסקפיזם, המתמסר כולו לאווירה דחוסה ופרנואידית. למרות זאת זהו אחד הסרטים המבוקשים ב"אוזן השלישית" בשנתיים האחרונות, אולי בגלל שאף אחד לא מבין על מה הוא בכלל. קאלט חובה: לסטודנטים בגילמן ובוגרי סדנאות חיפוש עצמי.

  תא קטלני
סרט הבכורה של ט'רזים סינג הוא מנת-יתר של כל מה שאהבנו בקליפ ההוא ל- Losing My Religion של REM, שביים האיש עוד בשחר עידן הקליפאות. ג'ניפר לופז מסתבכת בעלילה חסרת שחר המשלבת רוצח סדרתי ופלישה למוחות, אבל העיצוב, הארט, הלוק ומילים נוספות המתייחסות לקנקן ולא למה שאין בו מסחררים כאן כל כך ונעדרי גבולות, עד ש"תא קטלני" מחזיק אותך שבוי לכל אורכו וגורם לך לרצות לחזור שוב ושוב, רק כדי להבין מה כל זה, לעזאזל, היה. קאלט חובה: למעצבים, ארט-דיירקטורים, סטודנטים לקולנוע שרוצים לביים פרסומות ואמיר קמינר.

  פחד ותיעוב בלאס וגאס
בלתי מספק כפי שהוא, לא יכול היה "פחד ותיעוב בלאס וגאס", הסרט, שלא להפוך לקאלט. כאשר במאי קאלט מוחלט בהחלט כמו טרי גיליאם ("ברזיל") פוגש בסופר קאלט כמו האנטר ס. ת'ומפסון בשילוב כוכב קאלט כמו ג'וני דפ, התוצאה - פרועה, ביזארית, נוזלת לכל הכיוונים - לא יכולה שלא להיות - נכון מאוד. מה גם שאם לא קראתם את הספר אין לכם בדל סיכוי להבין משהו מהטקסט הממולמל של דפ, כך שבהכרח נולד כאן תת-קאלט למכורי היצירה המקורית. קאלט חובה: למעריצי גיליאם, דפ, ת'ומפסון, דופקי-ראש באשר הם ורון מיברג.

  משתגעים על מרי
הגסות בסרטם הפרוע של האחים פרלי אינה מונעת ממנו להפוך גם לסרט נוגע ללב: בחור מחמיץ הזדמנות לצאת עם אהבת נעוריו, וכעבור 13 שנים מנסה לחזור ולזכות בלבה, אלא שבדרך הוא נאלץ להתמודד עם מחזרים אחרים ואלף ואחת צרות אחרות. "מרי" ייזכר כפורץ דרך שהוליד גל של סרטי נעורים על בסיס הפרשות גוף, והביא אחת, קמרון דיאז, לעולם. לרווקים, לרווקות ולכאלה שתוהים מה עוד אפשר לעשות עם נוזל הזרע.

(השתתפו בהכנת הכתבה: עמיחי יעקבי, ארי קטורזה, יינון רויכמן, נעם שגב, רונן בודוני, רענן שקד, ריקי כהן, איתי קרני ושחר מגן)
 קהילות ynet
קולנוע
קומיקס
טלוויזיה
הרשת

תוכנות לצפייה
"קוויק-טיים" של אפל
"ריל-פלייר"
"מדיה פלייר" של מייקרוסופט
שלח תגובה  שלח תגובה 


חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©