גיבורים בעל כורחם

אוקטובר 2000 – המאבטח אש קדוש גילמור נהרג בפיגוע ירי בכניסה לסניף הביטוח הלאומי במזרח ירושלים. מאבטח נוסף נפצע אנושות.
מאי 2001 – שני מאבטחים נפצעים בעת שמחבל מתאבד מפוצץ עצמו בכניסה לקניון השרון בנתניה.
ינואר 2002 – המאבטח אבי יזדי נהרג בפיגוע ירי באולם ארמון דוד בחדרה.
מרץ 2002 – המאבטח חיים סמדר נהרג בעת שמחבלת מתאבדת מפוצצת את עצמה בכניסה לסופרמרקט בקרית יובל בירושלים.
נובמבר 2002 – מחבל מתאבד מתפוצץ בכניסה לשקם אלקטרק בקניון ערים בכפר-סבא; המאבטח חוליו פדרו מגרם נהרג על משמרת
אפריל 2003 – המאבטח אלכסנדר קוסטיוק נהרג כשמחבל מתאבד מפוצץ את עצמו בכניסה לתחנת הרכבת בכפר-סבא, מאבטח נוסף נפצע קשה.
אפריל 2003 – המאבטח אבי טביב נפצע קשה בעת שניסה למנוע כניסת מחבל לפאב "מייקס פלייס" בטיילת תל-אביב,
מאי 2003 – מאבטח נהרג ומאבטחת נפצעת קשה בשעה הם עוצרים מחבלת מתאבדת שמנסה להיכנס לקניון העמקים בעפולה.

חזית העורף

הפיגועים האחרונים, בתחנת הרכבת בכפר-סבא, בטיילת בתל-אביב ובקניון בעפולה, חשפו פעם נוספת אמת שגורמי הביטחון מתעלמים ממנה: המאבטחים הם הגיבורים האמיתיים של המלחמה בטרור, גיבורים בעל-כורחם, גיבורים בלתי מוערכים, בלתי מתוגמלים, בלתי מצוידים, מאומנים וחמושים, אשר בגופם החשוף ובעוז רוח חוסמים את המחבלים המתאבדים ופיגועי הירי.
המאבטחים נמצאים בנחיתות מול המחבלים הנכונים להתאבד. בידי המפגעים מטענים, חגורות נפץ או רובי סער אוטומטיים, והם שקובעים את מועד, מיקום ואופי התקיפה. לעומתם המאבטחים, מסיבות תקציביות, מגויסים מתוך אוכלוסייה השרויה בתנאים סוציאליים קשים, רבים מהם עולים חדשים, שכל אימונם מסתכם במספר ימי מטווח בשנה, ציודם כולל לרוב רק אקדח ו/או מגלה מתכות ידני שמאלץ אותם לטפל בחשוד מקרוב, ללא כל מחסה, הגנה או אמצעי איתור בעלי טווח ארוך, וללא אמצעי קשר המאפשרים תגבור ועומק לאבטחה. למרות נתוני פתיחה קשים אלה, במספר רב של פיגועים הוכיחו המאבטחים את יכולתם ונכונותם להתמודד עם המחבלים ולהקריב את עצמם על הגנת הציבור. למרבה הצער, מערכת הביטחון אינה מכירה בזכותם לתגמול ולפיצוי במקרה של פגיעה או מוות, ואינה מוצאת לנכון לציינם לשבח או להכיר בהם כפצועי וחללי מערכת הביטחון. משטרת ישראל, האחראית על ביטחון הפנים, מגלגלת את האחריות לפתחן של חברות השמירה, שמציעות למאבטחים רמות שכר והגנה סוציאלית מהנמוכות בארץ. זהו המשך ישיר למחסור במשנה הסדורה לגבי מעמדם של המאבטחים, המתחילה בכך שאין לתפקיד שלהם אפילו שם קבוע (זה יכול להיות "שומר", "סלקטור", "בודק" "ש"ג" או "מאבטח"), ונמשכת בחופש שיש לבעלי העסקים או לאחראים באתר מסוים להחליט לפי שיקול דעתם על הצבתם, הפעלתם, ציודם וחימושם. אבטחת העורף ובניית גדר ההפרדה זוכים להתייחסות מעטה ואינם מתוקצבים באופן ההולם את חשיבותם הרבה במלחמה בטרור, אולי מסיבות פוליטיות ותקציביות, אולי כי אף אחד מכוחות הביטחון פשוט לא לוקח אחריות על הנושא החשוב הזה.
טוב עשתה ועדת הטקסים כאשר הזמינה מאבטח להדליק משואה בהר הרצל ביום העצמאות, אבל צעד זה אינו מעניק את ההכרה הממלכתית לאנשים שמגנים עלינו בגופם ולתפקידם החיוני בעורף האזרחי. יש לציידם כנדרש, להגן על כבודם בחייהם, וחלילה לאחר מותם.
האם יבוא יום שבו יזכו המאבטחים להיקבר כיאה להקרבתם בחלקות הצבאיות? האם יזכו להיכלל בין עמיתיהם, לוחמי צה"ל ומערכת הביטחון?

עמוס גורן, יועץ לאבטחה ומודיעין