| | הרומנטיקנים |  |
| | הלילה, אשתי היקרה, הלילה הוא הלילה, לו חיכינו זמן כה רב | | | לפעמים בלילות, לפני שעיניי נעצמות סופית, גורמות לי לשקוע בחשכה המטורפת, אני מרשה |
| | קצת אחרת | |
| | שלגיה הביטה לצדדים במהירות. לרגע חשבה ששמעה רחש מעבר לדלת. בתנועה זריזה החליקה | | | השנה היא 1998. רוח וחברו הטוב (שד לצורך העניין) יוצאים אל העיר לשתות. שד נוהג | | | "אורי ! עוף החוצה !". "שיט", פלט אורי –היא קלטה אותי. הוא פתח את הפה וניסה למלמל | | | אני בוהה החוצה מחלון המשרד, משועמם, שקוע בשרעפים , הוזה. אט אט, חודר למוחי קולה | | | ים המלח, למקום בהחלט מגיע התואר ים המוות, לפעמים אפשר להשתעמם כאן עד מוות |
| | אין כמו בבית | |
| | היא הייתה מאותן הבחורות העדינות שמגיעות לבד לפאב השכונתי. "חדשה?" תהיתי ביני | | | זה היה לילה גשום. מאותם לילות שגורמים לאנשים שנמצאים לבד להרגיש בודדים. | | | חזרנו. פתחנו את הדלת. האור, לא זה של הבוקר שרק עלה, אלא זה שבא מבפנים, עדיין | | | זה היה יום ראשון קיצי וחם. היא התעוררה לה לשיחה קולחת באיסיקיו שלה. הוא הופיע | | | הקמין היה דולק, על אש נמוכה מאוד...ואני מחכה לך..ומדמיין אותך בורוד | | | שבת בצהרים. אחרי ארוחה מופלאה של פירות ים ויין משובח אנחנו חוזרים לדירה שלה | | | אמצע אוגוסט. חם ולח ואור כתום של שקיעה, ניבט מעבר לתריסים המוגפים מעט ומצייר |
| | שוברים מסגרות | |
| | עמדתי עם עגלת התינוק, ממתינה לרמזור שיתחלף. הוא עמד עם עגלת תינוק משלו, מחכה. | | | השעה הייתה 15:50 והחום המעיק של הצהרים פחת קצת, אך לא במידה שתגרום לאלעד להפסיק | | | בחושך המוחלט בחדר הרגשתי שלושה דברים. הרגשתי את הנרתיק שלה מתכווץ סביב הזין שלי, |
|
|
|  | |
| לא קימות קבוצות דיון לקטגוריה זו |
|
|
| | |
| אזהרה |
 |
|
הסיפורים המתפרסמים כאן אינם מתאימים לילדים מתחת לגיל 18
|
|
| | |
| | |
| |
|
| | | |
