היינו חמישה: טויטו, לנקרי, קוצ'מרו, בן-ארצי ואני. כדי לרכך את ההלם אמרתי לאבא שלי שלטויטו קוראים מיכל ולא מיכאל,
לא משנה מה אתם חושבים על ליל הסדר, מלון במוסקבה – אפילו נעים ונחמד – הוא לא המקום בו אתם רוצים לבלות את ערב החג,
בעיר ט' שבפלך ל', פתאום אני מבינה מדוע ברומנים הרוסיים של המאה התשע עשרה נפתח סיפור המעשה ב-"בעיר ו' שבפלך ס". כל
התאהבתי בו בגלל המטבח שלו. על כירים תעשייתיות מבהיקות עמדו שני סירי לה-קרזט אדומים, אחד עגול ואחד אובלי. המקרר, מן
הוא היה נסיך תורכי, ואיכשהו יצא שאני התהדרתי במחלצות מרוקניות מפוארות לכבוד האירוע, ובגלל זה, ככל הנראה, התקרבנו
קצת אחרי ההמראה הוא פנה אלי בחיוך ואמר, "בדיוק אותך חיפשתי". אז חייכתי בתגובה, במקום להגיד שאין לי מושג מי הוא. לא
שבועיים התכוננתי לבואה, אבל ידעתי שלא חשוב מה אעשה וכמה אצחצח את הבית, הכוהנת הגדולה של החיים הנכונים תתבונן בי קצת
בוקר אחד, לפני עשור בערך, נישאתי על גלגלי הסקרנות לקיבוץ לוחמי הגיטאות, לראות איך עושים טבעול. הקומוניקט שנחת
את הסדנה הראשונה בחיי בכתיבה יוצרת עברתי כשעדיין לא ידעתי לקרוא עברית. חזרתי מן הגן, מצייצת בחדווה את "כחול ים
"אתה לא יכול לעשות לי את זה", שאגה ביאטריס לעבר המרפסת, "אתה פשוט לא יכול". הנמען הקבוע של עלבונותיה ושאגותיה, כמו
