נושא : ...
לא יודעת כל כך למה כותבת כאן, אין לי שאלה מסויימת, סתם פתאום נפל עליי יום של דיכאון כללי ומרגישה צורך לפרוק הכל....
אני בולמית, מקווה שפשר להגיד כבר לשעבר... הייתי שבע שנים בולמית... 11-18... והייתי מאושפזת במשך 9 חודשיים... עכשיו אני די בסדר...
אני עכשיו בצבא.... בעקרון לא הצהרתי על המחל האבל המפקדות הקודמות שהיו לי ידעו מזה...
עכשיו התחלתי קורס לאחר שהעיפו אותי מקורס קצינות... ואמרו לי שמוכנים לקבל אותי רק עוד כמה חודשים כי חושבים שיהיה לי קשה מדי כי היתה לי הפרעת אכילה....
בקורס החדש אין מפקדות, כולם מפקדים.... מרגישה שאין לי למי לפנות...
המפקדות הקודמות ניתקו איתי את הקשר... למרות שאמרו שישארו איתי בקשר.
מרגישה כל כך לבד...
הולכת לסגור שבועיים מיום ראשון בבסיס... שבת של שמירות.... יש המון לי מודים בקורס ולא מכירה אף אחד.... מרגישה כל כך לבד....
מרגישה כל כך עצובה ומדוכאת ולא יודעת מה לעשות...
לא מצליחה את הכוחות למצוא דבר טוב אחד בכל זה...
כל כך רע לי....