| |
לשמע המלה סחלבים עולה על הדעת ג'ונגל טרופי אקזוטי או חממה לחה. אבל בישראל הים-תיכונית גדלים 29 מינים שונים של סחלבי בר, חלקם אמנם נדירים מאוד, אך יש גם מינים נפוצים
צלם וכתב: אילן בן-טוב, גלילאו
משפחת הסחלביים נמנית עם הגדולות שבמשפחות הצמחים - היא מונה אלפים רבים של מינים, שרובם גדלים ביערות-עד טרופיים. הסחלבים התרבותיים נחשבים ליקרים והמכובדים שבין פרחי הנוי. הפקעת של מיני סחלב מזכירה בצורתה אֶשֶׁךְ, ומכאן השם המדעי-לטיני של הסוג (Orchis בלטינית אשך) והמשפחה. ואכן שימוש בפקעות סחלב להכנת שיקויי אהבה שונים היה נפוץ במשך מאות שנים. משקה הסחלב הנפוץ במדינות המזרח התיכון עשויי מפקעות טחונות של סחלב; המשקה האמיתי יקר, ונדרשות פקעות סחלב רבות כדי להכין משקה (לפיכך רוב הסיכויים שמשקה הסחלב שתקבלו עשוי מעמילן המופק מאורז או קורנפלור בתוספת חומרי טעם, "תבלינים"). עם משפחת הסחלבים נמנה הצמח המטפס שֶׁנֶף, שמן הפירות (הלקטים) שלו מפיקים וָניל.
הפרחים של צמחי משפחת הסחלבים אופייניים: לפרח עטיף בן שני דורים, כשכל דור עשוי 3 עלי-עטיף. עלה-העטיף האמצעי של הדור הפנימי בולט בגודלו, בצורתו, בצבעיו ובמרקמו ומכונה שָׂפית על שום צורתו דמוית השפה. (בכמה מינים יש בהמשך השפית דורבן המכיל צוף). השפית היא למעשה האמצעי של הסחלב לפרסם את עצמו בקרב החרקים המאביקים את הפרח, ומשמשת הן כשלט פרסומת צבעוני והן כמשטח נחיתה .קיים מגוון שפיות גדול ורבגוני הן בגודל (בין 100 סנטימטר במיני סחלב באפריקה עד ל-3 מילימטר) והן בצורות ובצבעים. זרעי הסחלבים מרובים מאוד וקטנים ביותר. ההתפתחות למן הנביטה ועד הפריחה נמשכת שנים.
| |
 | |
|
|
 |  | סחלב אנטולי |
|
| |  | | דבורניה |
|
| |  | | סחלב קדוש |
|
|
איך מושכים את החרקים?
חלק ניכר מן הסחלבים אינם מתגמלים את החרקים המאביקים אותם לא בצוף ולא באבקה מזינה, ולכן הם נאלצים לנקוט שיטות ותחבולות שונות כדי להערים על חרקים ו"לשכנעם" להגיע אליהם ולהאביקם ללא כל תמורה. מוכרות שיטות הטעיה שונות בהן משתמשים הסחלבים: חיקוי מזון – הפרח מצויד בשערות דמויות אבקנים שמושכות את החרק, או שהפרח מדיף ריח רקב – ביערות טרופיים יש סחלבים שלפרחיהם ריח של חומר רקוב המושך זבובים; חיקוי צורת חרק – לפרח צורה ולעיתים גם ריח של נקבת החרק, כך שהזכר נמשך אל הפרח ואף מנסה להזדווג אתו, או שהוא מנסה לתקוף אותו כאילו היה זכר פולש; חיקוי פרח עשיר במזון – פרח הסחלב מחקה פרח שיש בו צוף או אבקה.
29 זנים בישראל
מנובמבר ועד יוני פורחים 29 מינים שונים של סחלבים בארץ: בהרי יהודה, בכרמל, במורדות החרמון, בגליל ואף במישור החוף, צפון הנגב ובמעיינות בערבה.
המינים של הסוג סחלב והסוג דבורנית צומחים כרגיל בבתי גידול פתוחים, והם אופיינים לבתות של סירה קוצנית וקרחות יער מוארות; סחלבן, שנק ובן-חורש הם חובבי צל האופיינים לחורש המוצל.
בקרב משפחת הסחלבים, הסוג סחלב הוא הנפוץ בישראל; בישראל 11 מינים. לרובם מנגנוני הטעיה למשיכת חרקים מאביקים, ורק שני מינים מציעים גמול אמיתי של צוף לחרקים המאביקים - סחלב קדוש וסחלב ריחני.
סחלב אנטולי
אחד ממיני הסחלבים הנפוצים בארץ. פורח בחודשים מרס-אפריל בחורש מואר ובבתה בשרון הצפוני והאזורים ההרריים. לפרח הסחלב האנטולי דורבן ארוך (עד 15 מילימטר), מעוקל כלפי מעלה. הפרחים וורודים-סגולים ומנוקדים בנקודות סגולות כהות.
| |
| |
|
|
 | | סחלב הגליל |
|
| |  | | סחלב פרפרני |
|
| |  | | סחלב הביצות |
|
|
סחלב הביצות
הסחלב הגבוה ביותר בישראל, עמוד הפריחה יכול להגיע ל-80 סנטימטר ויכול להכיל עד 50 פרחים בצבע אדום יין בעלי דורבן ארוך ומעוקל כלפי מעלה.
עקב ייבוש הביצות הוא נמצא בסכנת הכחדה, והמקום היחיד שניתן עדיין למוצאו בישראל - שמורת אחו בנימינה.
סחלב פרפרני
הסחלב הנפוץ ביותר בארץ. פורח באזורי בתה וחורש מואר בכל חלקי הארץ בחודשים מרס-אפריל.
השפית מוכתמת בנקודות ובקווים סגולים על רקע בהיר ובכותרת המזכירה פרח פרפרני, מה שמסייע לו בהטעיית חרקים מאביקים.
סחלב הגליל
הפרח של סחלב הגליל נראה כמו איש קטן עם ראש גדול והוא בעל מופעים לבנים, ירוקים וורודים. סחלב הגליל גדל רק באזורנו. הפריחה בישראל בחודשים פברואר-אפריל.
סחלב הגליל פולט ריח של פֶרוֹמוֹן שמפרישות דבורי בר מסוימות, מה שמושך אליו את זכרי הדבורים; אלה אינם מקבלים דבר בתמורה להאבקה, מפני שסחלב הגליל נטול צוף.
| |
| |
|
|
| |  | | סחלב איטלקי |
|
| |  | | סחלב שלוש השיניים |
|
|
סחלב שלוש השיניים
התפרחת צפופה וכדורית, הפרחים בעלי צבע ורוד עז ומנוקדים בנקודות כהות. לשפית שלוש אונות ומכאן נגזר שם הפרח.
סחלב איטלקי
סחלב נדיר בישראל, אך באזורי תפוצתו ניתן למצוא פריטים רבים ממנו על-פני שטח מצומצם. מצוי בעיקר באזורי בתה ושולי חורש בגליל. השפית ארוכה ומחולקת לחמש אונות היוצרות צורת אדם.
| |
| |
|
|
דבורניות
סוג של סחלביים שנקרא כך בשל דמיון הפרח לדבורה. הסוג נפוץ בעיקר במדינות הים התיכון; בישראל 9 מיני דבורניות. קיומם של בני כלאיים רבים מקשה במקרים רבים על זיהוי מדויק המין.
הדבורניות מנצלות את יצר הרבייה של זכרים של דבורי בר יחידות (דבורים שאינן חיות בחברות) בזכות דמיון השפיות לדבורים נקבות. מלבד צורה וצבע, אמצעי ההטעיה כוללים גם פליטת ריח של פרומון (הורמון מין) ומגע קטיפתי הדומה למגע דבורה נקבה.
במהלך ההזדווגות המדומה של זכר הדבורה עם הדבורנית, נדבק לגופו זוג אבקיות עוד לפני שהחרק מגלה שהוּלך שולל, והוא ממריא בדרכו לחפש נקבת דבורה אמיתית. עד למציאתה מבקר זכר הדבורה בפרחים נוספים ומאביק אותם.
לכל מין דבורנית יש מין דבורה המאביק אותו אבל יש מיני דבורים המאביקים את כל מיני הדבורניות מה שיוצר הכלאות בין המינים.
| |
| |
|
|
|  |  | | דבורנית דינסמור |
|  | | דבורנית נאה |
|  | | דבורנית גדולה |
|  | | דבורנית הדבורה |
|
|
|
| | |
|
| סחלבים ברשת |  |
| |
| פריחת החורף | |
|
| סחלבים בעולם | |
| |
|
| | | |
