מו"מ עם חמאס? על מה ולמה?

נציגי ישראל וארה"ב מסבירים מעל כל במה כי איראן היא המקור לאיומי הטרור הגלובלי בעולם, אך באותה נשימה ומול אותו מיקרופון הם פועלים להקמת איראן נוספת, קטנה יותר, מתוחכמת לא פחות וקרובה יותר לישראל. שמה הרשמי יהיה פלסטין. ממשלתה הרשמית תהיה חמאס. פעולותיה תהיינה דומות: הכנות להשמדת מדינת ישראל. מוזר שהמחיר אותו נתבעת ישראל לשלם תמורת מלחמתה של ארה"ב בטרור, יהיה דווקא חיזוק שלו.

לעתים שוכחים קברניטנו כי אמונה לא מתחלפת או משתנה כל כך בקלות: אותם אנשים שהכחישו את השואה ותמכו בטרור לא יהיו אלו שישמרו על בטחוננו. עם בג"ץ או בלעדיו, הם ימשיכו בהגשמת מטרותיהם בכל אמצעי שיעלה בידם. והם לא לבד. העולם המוסלמי הקיצוני מאחוריהם. המנהיגות החילונית של אש"ף או של הרשות הפלסטינית היא רק הבובה שבקידמת הבמה. מאחוריה כבר יושבים מנהיגי החמאס בכיסאותיהם ומחכים לבחירות ה"דמוקרטיות" נוסח בוש כדי לתפוס את השלטון. המנהיגים האסלאמיים אומרים בכל מסגד בעולם את מה שאחמדי-נג'אד אומר באיראן. הם לא מפחדים!

אז על מה מנהלים כרגע נציגים ישראלים ופלסטינים מו"מ? מנהלים אותו על שמירת השקט הפוליטי. שמירת הצמיחה הכלכלית. שמירת המצב הקיים. ראש הממשלה ושריו לא ממש מתעניינים מה תביא עלינו המדינה החמאסית שתשב בלב הארץ, אלא מה יגידו בעולם, איך ארה"ב תקבל את ליטרת הבשר שלה ואיך אירופה תצדיע לראש ממשלתנו האמיץ.

ואחרי שיידומו תרועות הפסטיבלים, אחרי ששליחנו יירדמו במעונותיהם החמימים והבטוחים, יתווספו עוד אזרחים לקו האש, אותו קו דימיוני שמבדיל בין השבעים הישנים בלילה לבין מי ששנתם נודדת בדאגה לילד שהולך לגן, לרעיה שקופצת למכולת או לשכנים הזקנים שאינם יכולים לרוץ לקראת ה"צבע האדום".

כפי שבנישואים נכתבת כתובה למקרה שבו יידרש גט, מתוך תקווה שלא יהיה בה צורך, כך גם צבא במדינה דמוקרטית: הוא קיים יותר כדי להרתיע ופחות כדי לפעול. אך לא בכך מדובר כשמגיעה דרישה "מפתיעה" של הפלסטינים לצבא סדיר. כאן אין ספק שרצונם לצבור עוד כח מול ישראל.

רבין ופרס בתמימותם הקימו את ה"משטרה" הפלסטינית וחילקו לשוטריה נשק קל למרות המחאות הרבות. רבין הצהיר אז כי ברגע שיירו עלינו - מיד נאסוף את כלי הנשק. האמנם? בעזרת נשק זה רצחו ופצעו ישראלים רבים, וישראל אף הוסיפה אספקת נשק, תחמושת ושיריוניות. הכוחות הפלסטינים התאמנו ומתאמנים כמו צבא לכל דבר ואפילו קיבלו אימון מאנשי צה"ל וה-CIA האמריקני. מי שמכיר את יכולותיהם יודע כי יש להם מחנות אימון כאן וגם במדינות הסמוכות. הם מבצעים תרגילי כיתה ומחלקה בסדרי גודל שמספקים בהחלט את לוחמת הגרילה הרצחנית שלהם. 

לפי "חזון" בוש, שרון, אולמרט ולבני, בשלב הראשון תוקם המדינה העצמאית הפלסטינית, אחריה תבוא ההכרה הבינלאומית והחברות באו"ם. וכאשר מדינה עצמאית חושקת בצבא סדיר, יש מי שיכול למנוע זאת ממנה? כשמדינה עצמאית מצטיידת בכלי טייס אזרחיים וצבאיים זו סיבה לישראל לתקוף אותה? הרי גם כשהפלסטינים יורים עלינו בשדרות או בירושלים אנחנו אילמים. מדוע שהמצב ישתנה בעתיד? מנהיגנו מתלהבים מהנימוס הערבי בתהליך המו"מ, אך לא מדובר במתינות.

לישראל נטולת המנהיגות יש בעיה אמיתית במלחמה בטרור. ממדינה השולחת מטוסים לקצה העולם לשחרר את חטופיה היא הפכה למדינה שנכנעת לכל ארגון קיצוני וצפויה לשחרר עשרות, מאות ואלפי מחבלים. ממדינה שיודעת כי ללא רכסי יהודה ושומרון אין ולא יהיה לה ביטחון, היא השתנתה וכעת היא מוכנה למסור אפילו את השכונות הירושלמיות לידי האויב.

ככה לא מנהלים מו"מ אפילו על רכישת בית. ככה לא עושים עסק. ככה מושיטה ישראל את צווארה לשחיטה, לאט אבל בטוח.

אזרחי ישראל כבר מזמן איבדו אמון במנהיגיהם. הם בטוחים שכל הפוליטיקאים שואפים לטובתם האישית. גם הפעם יודעים הנושאים והנותנים מטעם מדינת ישראל שאין עליהם שום בקרה. לאסוננו יודעים זאת גם בצד השני.

שאול גולדשטיין, ראש מועצת גוש עציון