גמר ליגת האשליות

ספורט בכלל וכדורגל בפרט הם הרבה יותר מבידור או ממשחק. הם מנגנון תרבותי בעל משמעות לקיומו של הסדר החברתי. הרחבת הפערים בין עשירים לעניים גם באצטדיון הכדורגל, בו לכאורה קיים שיוויון מלא בסיכויים לנצח הופכים את העולם לפחות רומנטי והרבה יותר מדכא. לפיכך, אם נרצה להמר מי מבין תאגידי העל המכונים בטעות "מועדוני כדורגל", ברצלונה או מנצ'סטר יונייטד, תנצח היום ב"אולימפיקו" ברומא הרי שהתשובה הברורה היא: לא משנה..

יכולתם של מועדוני כדורגל "קטנים" המזוהים עם קהילה קטנה להגיע לגמר המפעל היוקרתי הולכת ופוחתת ברבות השנים, כשהרבה פחות אנשים מוטרדים מהעובדה. ראשי רשתות הטלוויזיה ברחבי העולם למשל כוססים ציפורניהם החל משלב רבע הגמר של המפעל ועוקבים בדאגה אחר כל מועדון פופלרי ובעל שם שנפרד מהמפעל ומקטין את סיכויהם לנתח גדול יותר מקהל עצום ממילא שיצפה בחצאי הגמר וכמובן הגמר עצמו. גם מועדונים בינוניים מעדיפים תדיר להיפרד מכוכב מבטיח אחד או יותר לטובת כסף בטוח מאחד התאגידים, על פני אשליה להתקדם בשלבי המפעל בעזרת הכוכב. מועדונים אלה משלימים יותר ויותר עם העובדה כי הסיכוי ההולך ופוחת להגיע אל קצה הפירמידה אינו שווה את המאמץ הכספי שעלול להביאם אל עברי פי-פחת.

באופן תיאורטי אמור הספורט בכלל והכדורגל בפרט לקיים את ההבטחה בה לכל ספורטאי או מועדון ספורט יש סיכוי שווה לנצח בטרם שריקת הפתיחה. באופן מעשי, בפרוס האלף השלישי כסף מהווה משתנה משמעותי מאד במשוואה שהולכת ונוטה מידי יום לכיוונם של בעלי האמצעים המסוגלים לממן סגל רחב, אצטדיון לתפארת, מאמן ומנהלים מוכשרים וקהל הולך ומתרחב אל מעבר למדינה והיבשת בו הם מתחרים.

עבור מרבית, אם לא כל, חובבי הכדורגל בעולם גמר גביע האלופות הוא יום חג. משחק כדורגל בין שתי קבוצות מצוינות בעלות סגל שחקנים שיכול לבדו להזין שלוש עד חמש קבוצות נוספות הוא התגשמות חלומם של מארגני המפעל. לדידם לכל סיפור טוב יש סוף, לסיפור מצוין יש המשך..