לאורך ההיסטוריה יוחסו לליקויי החמה והלבנה השפעות מאגיות והרסניות (אלו שיקפו לעיתים את המאבק בין טוב לרע), ונוצרו אמונות ומנהגים רבים שתכליתם להגן מפני הרוע. קיימים לא מעט אזכורים לליקויי חמה בתעודות עתיקות, במסורות ובספרות של עמים רבים.
רוב התרבויות הקדומות ביקשו לספק לעצמן הסבר שישתלב במסכת המיתולוגית הכללית שלהן - למשל, מלחמה בין אל השמש (או הירח) לבין אויביו, שבה הוכה אך התאושש, וכדומה.
רוב התרבויות הקדומות ביקשו לספק לעצמן הסבר שישתלב במסכת המיתולוגית הכללית שלהן - למשל, מלחמה בין אל השמש (או הירח) לבין אויביו, שבה הוכה אך התאושש, וכדומה. האל המצרי הורוס תואר בדמות בז שעינו האחת היא השמש והאחרת היא הירח. הורוס מנהל מלחמה מתמשכת עם אויבו סת, העוקר אחת מעיניו. במיתולוגיה היפנית, אלת השמש אָמָטֵרָסוּ (האם המיתית של שושלת קיסרי יפן) העלימה את השמש בזעמה על מעשה משובה של אחיה, וניאותה להחזירה למקומה רק אחרי שהתחננו לפניה כל שאר האלים.
התיעוד הראשון של ליקוי חמה היה בסין בשנת 2137 לפנה"ס. הסינים הקדמונים האמינו כי בזמן הליקוי מנסה דרקון ענק לבלוע את השמש. אמונה זו לא הפריעה לסינים לחשב, כבר במאה ה-8 לפנה"ס, כמעט במדויק את מועדי הליקויים
מצגות באדיבות מדעטק,
המוזיאון הלאומי למדע טכנולוגיה וחלל, חיפה