מיכל ארצי

מה הקשר בין צלילה לעומק הים, האלף הראשון לספירה וארכיאולוגיה? הארכיאולוגית פרופ' מיכל ארצי עונה על שאלות אלו ואחרות

אני עוסקת בחפירות חופיות וימיות של נמלים, חפירות שבהן גם אני משתתפת בעצמי. עבודה זו נעשית בשיתוף חופרים ועם סדנה ימית של המכון ללימודי ים באוניברסיטת חיפה, שכן אנחנו צריכים ציוד מיוחד לחפירות מתחת למים. כמו כן, אנחנו חוקרים ועובדים עכשיו על נושא הגיאו-מורפולוגיה שמתעסק בחקר השינויים האקולוגיים באזור החוף. משינויים אקולוגיים כמו שינויים במפלס פני הים, רעידות אדמה ושינויים אקלימיים ניתן ללמוד מאזורי חופים שטרם נפגעו משינויי אקלים ולהשליך מזה על אזורים אחרים.  

אנו חוקרים בעיקר את תחום הארכיאולוגיה הקדומה של האלף השני והראשון לפני הספירה ולשם כך, חופרים נמלים מתחת למים. נמל אחד הוא נמל הפניקי בעתלית ונמל נוסף בטורקיה, שניהם שייכים לאלף הראשון לפני הספירה. יתרה מכך, ישנם אתרים עתיקים בחוף שאנחנו יכולים לתארך אותם ולדעת לאיזו תקופה הם שייכים, ומכך ניתן לנסות ולהבין מה קרה בעת העתיקה ואולי להשליך מזה על העתיד. בנוסף לחפירות עצמן, אני מתעסקת בפרסום חפירות קודמות, בספרים ומאמרים.

אני חושבת שזה דבר אישי שהתפתח אצלי. עם הזמן שנכנסתי למכון ללימודי ים, באוניברסיטת חיפה לאחר הדוקטורט והפוסט-דוקטורט פשוט נשאבתי לזה ואני מנסה להיות חלק בעולם הזה ולתרום תרומתי.

איזה הישג מחקרי יחשב עבורך כפסגת שאיפותיך המדעיות?

שאיפתי היא לפרסם את כל המידע שהצטבר מהדברים שחפרתי ועבדתי עליהם בצורה שתשמש אחרים להמשיך במחקר, אם לשימוש לגבי חקר אזור נמלים וחופים ועם לשימוש במדע באופן כללי.

אני מאמינה גדולה בים התיכון כגשר לתרבויות השונות שאני מקווה שימשיך בעתיד או יחזור בעתיד כי אנחנו לפעמים מרגישים מחוץ לקשרים הללו, מרגישים שיש אנשים מסביב לים התיכון שלא אוהבים אותנו. ישראל היא למעשה חלק מארצות ים התיכון, העובדה שאנחנו עובדים למשל עם הטורקים זה ביטוי לפן הים תיכוני ולקשרים הללו.

הים התיכון, ים גדול בין אירופה בצפון, אסיה במזרח ואפריקה בדרום, ומכאן שמו. הים הוא שלוחה של האוקיינוס האטלנטי, אך כיוון שרוחבו של מצר גיברלטר שבמערבו אינו עולה על כ-13 ק"מ, הוא סגור כמעט לחלוטין. בצפון מזרח מחובר אליו הים השחור במעבר צר - הבוספורוס

מאז פתיחת תעלת סואץ ב-1869 קשור הים התיכון גם אל האוקיינוס ההודי באמצעות הים האדום.

בעבר ראו הגיאולוגים את הים התיכון כשריד של אוקיינוס טתיס הקדמוני, אך מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 מקובל עליהם שהוא נוצר מאוחר יחסית, לפני כ-44 מיליון שנה, מתוך התנועה היחסית של הלוחות הטקטוניים של איראסיה ואפריקה. לפיכך זהו איזור פעיל למדי מבחינה טקטונית, ויש בו מספר רב (יחסית לשטחו) של לוחות קטנים השרויים בתנועה. כיוון שכך, יש באחדים מחופיו פעילות געשית ניכרת (כגון הרי הגעש וזוב באיטליה ואטנה בסיציליה), ופוקדים אותו רעשי אדמה תכופים.

חופו הצפוני של הים התיכון עקלקל מאוד ובו שלוחות ומפרצים רבים. השלוחות העיקריות הן: הים הטירני, בין איטליה גופא לבין האיים סיציליה, סרדיניה וקורסיקה, שבצפונו מצטרף אליו הים הליגורי, לפני חופי הריוויירה של איטליה וצרפת; הים האדריאטי, בין איטליה לבין קרואטיה, סרביה ומונטנגרו ו אלבניה; הים היוֹני, בין הקצה הדרומי של איטליה לבין יוון; הים האיגאי, בין יוון לטורקיה.   לערך המלא