לאהבה אין משמעות תחומה ומדוייקת, ויש לה הגדרות ופרשנויות שונות בתחומים מגוונים כמו מיניות, פילוסופיה, ספרות, דת, פסיכולוגיה ועוד. בהכללה ניתן לקבוע כי היא מתארת הן זיקה רגשית עמוקה בין אדם לאדם או בין אדם לבעלי חיים ולחפצים ממשיים, והן זיקה מהותית בין אדם למושאים רעיוניים מופשטים כמו דעת ואלוהים. האהבה, ובעיקר אהבה בין בני אדם, היא מיסודותיה החשובים של התרבות האנושית.
אינטימיות היא מרכיב חשוב במערכות יחסים שונות המתוארות כאהבה. בזיקה לאהבה מגדירים אינטימיות כתחושת אחדות מתוך קרבה, מגע ושיתוף רגשי. היא מתוארת כקשר חם ובלתי-אמצעי, הכרוך בנכונות להיפתח ולהיחשף בפני האחר. ככזאת היא נתפסת כיסוד חשוב לבניית יחסי אמון, להגברת התלות ההדדית, וליצירת עולם פרטי-משותף המושתת על הכרות עמוקה, הדדיות וספונטניות. בקשרים בין-אישיים יכולה האינטימיות לבוא לידי ביטוי ברבדים שונים: הרגשי, הגופני, האינטלקטואלי והמעשי (פעילות משותפת).
משתנים מגדריים ותרבותיים משפיעים על עוצמת הביטוי ועל מאפייניה של האינטימיות בין פרטים בחברות שונות. יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, מהווה רמת החשיפה ההדדית בדיבור על עניינים אישיים מדד להערכת הקרבה ביחסים בין-אישיים, לעומת זאת אצל גברים ניכרת עדיפות מה לפעילויות משותפות כביטוי לאינטימיות. ביטויי האינטימיות משתנים בין תרבויות, ומה שנחשב בתרבותה של חברה אחת להתנהגות נורמטיבית, שניתן לקיימה במרחב הציבורי, עשוי להיחשב בתרבות חברה אחרת להתנהגות אינטימית שמקומה במרחב הפרטי בלבד.
תשוקה היא מרכיב חשוב נוסף באהבה הרומנטית, כלומר באהבה בין שני בני זוג. המשיכה המינית שיש לה ביטויים פיזיים וריגשיים כאחת, מתוארת כהתאוות שסיפוקה מביא עונג והנאה לבני הזוג. האנרגיה היצרית מתוארת בפסיכולוגיה באמצעות המונח ליבידו שטבע פרויד.
תלמידו של פרויד, הפסיכואנליטיקאי אריק אריקסון, פיתח תיאוריית יחסי אובייקט המתבססת על מושג הליבידו, על פיה האובייקט הוא מושאו של הליבידו; כלומר דמות המתפקדת כאמצעי ליבידיניאלי אליו מופנים המאוויים היצריים. באהבה בת-קיימא (להבדיל מהתאהבות בלתי ממומשת; מצב של פנטזיה) נדרש איזון בין עולם הדימויים הפנימי, הנטווה סביב מושא האהבה ("האובייקט המדומין"), לבין דמותו כפי שפוגשים בה במציאות ("האובייקט הממשי"). לערך המלא
