|
מה הקשר בין עקיצות דבורים לבין זקנות שמנסות לחצות את הכביש? ואיך כל זה קשור לאבולוציה של האלטרואיזם? ד"ר אורן הרמן מזמין אתכם למסע מסקרן לאורך הגבולות שבין מדע, חברה והיסטוריה |
|
מהו תחום המחקר המרכזי שלך?
אני עוסק בהיסטוריה של הביולוגיה ותחום המחקר המרכזי שלי הוא תורת האבולוציה.
שם, ברעיון האבולוציה, התצפית בטבע והמחקר במעבדה נפגשים עם התפיסות הכי בסיסיות שלנו על החברה ועל עצמנו, מתכתשים ומתערבלים: איך הגענו לכאן? האם אנחנו חלק מן הטבע או מחוצה לו? האם הטבעי הוא ה"הנכון" וה"טוב"? האם יש כיווניות בהיסטוריה של החיים על פני כדור הארץ? מה המשמעות העמוקה של השונות? של מושג היחיד, ומושג הקבוצה? גם הסוגיות הכי טכניות בתורת האבולוציה, במתמטיקה שלה ובלוגיקה העומדת בבסיסה, נוגעות בקושיות הבסיסיות הללו. המדע לא נעשה בעליונים; הוא תמיד קשור בזמן ובמקום ובהיות מי שעוסק בו אנושי כל כך.
מה שאני מנסה להראות במחקר שלי זה איך במפגש בין המחשבה המדעית לבין השאלות הקיומיות השניים משפיעים אחד על השני, מובילים ומובלים, מניעים ומונעים, כמו בריקוד. אני מעוניין בהשלכות של הריקוד הזה על החברה ועל ההיסטוריה. כרגע, למשל, אני חוקר את הנסיונות שנעשו ב-150 השנים מאז דרווין ועד
היום להבין כיצד האלטרואיזם נולד בטבע.
במישור המדעי הסיפור הזה עוסק במסתרי הקאסטות של הדבורים והנמלים, בכוכבי ים "נחמדים", בבונים נכלוליים, בתורת המשחקים ובמודלים מתמטים מסובכים של ביולוגיה של אוכלוסיות. ההשתלשלות המדעית מרתקת. אבל מה שהסיפור מלמד גם מעבר למדע עצמו הוא שלעיתים קרובות אנחנו מוצאים בטבע את מה שאנחנו רוצים למצוא בו, אף שקשה לנו להודות בכך. השניות שקיימת בכולנו - בין היותנו יצורים תבוניים לבין היותנו יצורים ביולוגיים – מובילה אותנו לפעמים להבין את הקשר בין עולמנו הטבעי ועולמנו החברתי והפוליטי באופן שמסבך את חיינו המוסריים.
במחקרים שלי אני מנסה לעשות שימוש בהיסטוריה בשביל לפתוח את העיניים שלנו לאמיתות הלא-תמיד טריוויאליות הללו. כמעט תמיד השחקנים המשמשים אותי הם אישים יוצאי דופן, רעיונות מדעיים מערערים, והדרמה החברתית הרחבה יותר. יותר ויותר אני שואף לכך שהמדיום שישמש אותי הוא מדיום של כתיבה מחקרית-יצירתית. |
|
כיצד נראה "יום במעבדה" אצל חוקר בתחומך?
יש ימים שאני נמצא בארכיונים טחובים בכל מיני חורים בעולם, נובר במכתבים ורשומות של מדענים שמתו לפני שנים. יש ימים שאני נמצא במעבדה, לומד עניין טכני/מדעי חדש. יש ימים שאני מדבר עם מדענים או פילוסופים או היסטוריונים או סופרים: מקשיב, שומע, לומד, מתווכח. בעיקר אני קורא הרבה וכותב. זה "הלחם והחמאה" של העבודה שלי. המשמעות היא שאני מבלה המון זמן לבד. אני אוהב את זה אבל לפעמים בא לי להיות כרטיסן בקולנוע או משהו, לראות הרבה אנשים. |
|
באיזה מבין מחקריך אתה גאה במיוחד?
הפופולריזציה של המדע מאד חשובה לי וקרובה לליבי. אני לא חושב שיש טעם לכתוב היסטוריה של המדעים רק עבור קומץ של קולגות מקצועיים. ואם כבר כותבים, אז ליצור משהו יפה, משהו עם מצלול מוזיקלי המפגיש בין עולמות קוגנטיביים ורגשיים. הדבר שאני הכי גאה בו בינתיים הוא פרויקט המשלב בין כתיבה יוצרת, תורת האבולוציה, ומיתולוגיה. אבל עוד לא פרסמתי אותו. |
|
כיצד הגעת לעסוק בתחום זה ומה הניע אותך לכך?
בשנים שחייתי כילד בניו יורק היו לי שני מורים. מר מגליאוני, האיטלקי המשוגע להיסטוריה, והגברת אבדייל, הלסבית הנוקשה לביולוגיה. הם היו נפלאים, כל אחד בדרכו. היה גם המורה לספרות, מר סוויני, עם שפם אדיר ואצבעות צהובות מסיגריות שנטע בי אהבה גדולה למוזיקה שבמילה הכתובה. אהבות ילדות הם החזקות ביותר, ולקחתי אותם איתי.
למעשה, השלושה האלו השאירו עלי חותם יותר עמוק מכל מרצה שפגשתי מאוחר יותר באוניברסיטה. שם פתאום המבוגרים דרשו מכולנו לבחור: או זה או זה! אבל אני לא רציתי לוותר! היה לי מאד קשה להחליט בין מדעי הטבע, מדעי הרוח או האומנויות. התרוצצתי בין הקמפוסים המרוחקים בירושלים, בין שיעורים בכימיה פיסיקלית לתולדות ערי המדינה האיטלקיות בימי הביניים למוטיבים הרמוניים ביצירותיו של מאהלר. איך לשלב בין האהבות השונות, בין תחושת הפליאה הילדית אל מול יפי הטבע והמסתורין שבו, לבין המשיכה להבין את הסאגה של ההיסטוריה האנושית, לבין הצורך לגעת ביופי לא מובן אבל בוער דרך יצירה? לפעמים הדיוק מתנגש במרד נגד הדיוק, הכמיהה לתשובות בהתאהבות בשאלות.
פחות או יותר מאז כיתה ח' אני מנסה למצוא איזון בין כל הדברים האלו, למרות שבאופן מודע ממש רק בשנים האחרונות (בכיתה ח' לא עניין אותי שום דבר חוץ מכדורגל). אני מרגיש בר מזל שתחום העיסוק שלי מאפשר לי לעשות זאת בצורה שמעוררת אותי לקום בבוקר סקרן. |
|
| |
האבולוציה של האדם. מי היו אבותיו של האדם המודרני? אנציקלופדיה ynet מציגה את החוליות הקודמות בשרשרת האבולוציה האנושית.
לעמוד הפרוייקט
|
|
איזו שאלה ספציפית, למשל, מעניינת אותך בהקשר של האבולוציה של האלטרואיזם?
ההגדרה של אלטרואיזם ביולוגי היא: פעולה שמקנה יתרון בכשירות למי שהפעולה מכוונת כלפיו בה בעת שהיא גובה מחיר בכשירות ממי שנוקט בפעולה. למשל, דבורה שעוקצת ילד המסכן את הקן משלמת על כך בחייה אבל מרחיקה את הילד ומצילה את רעיה. לא חשוב מה היתה הכוונה במוח הקטן של הדבורה העוקצת, למעשה לא חשוב אם כלל היתה כוונה, או אם יש בכלל מוח. מה שחשוב הוא התוצאה של ההתנהגות שלה, והתוצאה במקרה הזה מורה על אלטרואיזם. ההגדרה של אלטרואיזם בבני אדם, לעומת זאת, מה שקרוי אלטרואיזם פסיכולוגי, כל כולה סובבת סביב הכוונה העומדת מאחורי ההתנהגות: אם אדם עוזר לזקנה לעבור את הכביש, אבל מניעיו היחידים הם להרוויח מכך את תשומת הלב של בחורה יפה בצומת, הרי שלא נראה בו אלטרואיסט מי יודע מה. אצלנו, הכוונה היא הקובעת, לא התוצאה.
עכשיו, ישנם מודלים המסבירים כיצד אלטרואיזם ביולוגי נוצר במהלך האבולוציה (שהרי צריך להסביר איך התנהגות שמורידה את הכשירות שורדת), אבל השאלה המעניינת היא כיצד יש להבין את הקשר בין המודלים הללו לבין האלטרואיזם הפסיכולוגי בבני אדם. מצד אחד, גם לנו יש עבר אבולוציוני – אנחנו, והמוח שלנו בכלל זה, חלק מהסיפור! אולי במובן מסוים המודלים הביולוגים חלים גם עלינו. מצד שני ברור שאנחנו מקרה מיוחד, שהמתמטיקה שמסבירה את התנהגות הדבורה העוקצת לא מספיקה בשביל להבין את מסכת השיקולים בראשו של אדם המחפש אהבה, סתם כך בצומת. אני מנסה לדבר באופן שקול על הרווח שבמודלים לעומת המגבלות שלהם כשזה מגיע להבנת עצמנו. העיסוק הזה מוביל לשאלות יסוד כמו: מהי המשמעות של בחירה חופשית? |
|
לו יכולת להיפגש לשיחת "אחד על אחד" עם כל אישיות מפורסמת בהיסטוריה – במי היית בוחר?
מוצרט,
חד וחלק, אבל בלי מילים. יש הרבה סוגים של גאונות אבל בעיני המופע הכי מפעים שלה, הכי עוצר נשימה, הכי משתיק הוא במוסיקה. מוצרט היה בשר ודם, וכנראה גם איש די מעצבן. אבל השתיקה בפני המוסיקה שלו, ובפני המוסיקה של אמנים גדולים אחרים, היא ההכרה בפרדוקס של המוגבלות האנושית והקטנות אל מול הכישרון האדיר הטמון בנו. הרוח האנושית במיטבה כשגדלות וצניעות נמצאים בהרמוניה. |
|
"רעיון מורכב בשפה פשוטה" – ד"ר הרמן מגיש נקודה למחשבה:
אבולוציה מחייבת תורשה, שונות וברירה. חיים מחייבים יכולת שכפול ומטבוליזם. המשמעות של הדבר היא שבתחילת החיים על פני כדור הארץ, אם המשכפל הראשון היה משכפל את עצמו באופן מדויק לחלוטין, ללא שום טעויות, האבולוציה היתה נעצרת במקומה שכן שום שונות לא היתה נוצרת. יחד עם זאת, אם המשכפל הראשון היה משכפל עצמו באופן קלוקל מדי, האבולוציה כפי שאנחנו מכירים אותה גם היתה נעמדת במקומה, שהרי שום כיווניות לא היתה מתאפשרת על ידי ברירה. בסופו של דבר, כל היצורים החיים היום בעולם, כולל אנחנו, הם התוצאה של הגבול הדק הזה בין דיוק מושלם לפספוס מוחלט. |
|
ציטוט חביב עלייך:
"אני מאד אוהב לצחוק חוץ מכאשר יוצא לי חלב מהאף" - וודי אלן |
|
הכיתה האינטראקטיבית |
|
|
|
|
|
|
| | | יליד ירושלים, 1973. את תאריו הראשונים בביולוגיה ובהיסטוריה רכש באוניברסיטה העברית. את לימודי הדוקטורט עשה באוניברסיטת אוקספורד ואחר כך המשיך למחקר והוראה באוניברסיטת הרווארד. משמש כמרצה בכיר בתכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באונ' בר אילן |
|
| עוד שאלות מחקר | | |
|
שערי נושא |
|
|
|
| |
| |
| |
| |
| |
| |
|
| | | | |
|
|