|
מה לשיח הפסיכולוגי ולסכסוכים בין מדינות? למה כעס עדיף על אדישות? ד"ר עירן הלפרין מפלס לכם נתיב של תקווה בביצת הסכסוך המזרח-תיכוני |
|
מהו תחום המחקר המרכזי שלך?
אני פסיכולוג פוליטי, שעוסק בשורשים הפסיכולוגים לסכסוכים קשים ורבי שנים בין קבוצות ומדינות. ההנחה שלי היא, שמעבר לניגודי האינטרסים הבסיסיים בין הצדדים המעורבים בסכסוך, ישנם גורמים פסיכולוגים עמוקים שמעכבים תהליכי שלום ופיוס. באופן ממוקד יותר, המחקר שלי בשנים האחרונות עוסק בחסמים רגשיים לתהליכי שלום.
המחקרים שלי מראים שלכל אחד מהרגשות השליליים המרכזיים (לדוגמא: כעס, פחד, שנאה) יש תפקיד ייחודי בעיצוב דעת הקהל כלפי תהליכי שלום. יתרה מכך, המחקר מלמד שבאופן פשוט יחסית, ניתן להשפיע על הרמה של כל אחד מהרגשות הללו, ובכך להשפיע על עמדות הציבור באשר לתהליכים אלו. למחקר הזה יש השלכות תיאורטיות, אולם הוא יכול גם לסייע ברמה המעשית לגיוס דעת קהל לטובת תהליכים של פיוס באזורים שונים ברחבי העולם, בהם קיים קונפליקט מתמשך.
|
|
כיצד הגעת לעסוק בתחום זה ומה הניע אותך לכך?
כאשר אתה חי במדינת ישראל וחווה את החוויות ה"לכאורה" רגילות שכמעט כל אזרח חווה כאן, התשובה לשאלה הזו כמעט ברורה מאליה. יותר מכל הובילה אותי התחושה שכולנו, בשני צדדיו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, יודעים פחות או יותר מה יהיה המתווה הסופי לפתרון הסכסוך. בלי קשר לעמדות הפוליטיות, ההבדלים בין התפיסות השונות לגבי "מה יהיה בסוף" הם הבדלים די שוליים.
לכן השאלות המרכזיות בעיניי הן, כמה אנשים עוד יפגעו עד שנגיע לשם, ובעיקר - מה בדיוק עוצר אותנו? למרות שרובנו רוצים להאמין שעמדותינו בהקשר לסכסוך נקבעות על פי שיקולים קרים ורציונליים, אני מאמין שהרבה ממה שמונע מאיתנו להתקדם, קשור דווקא לעולם הרגשי שלנו. לכן המחקר שלי מתמקד בעיקר בתחום הזה.
|
|
כיצד נראה "יום במעבדה" בחייו של חוקר בתחומך?
מאוד מגוון. במידה רבה ה"מעבדה" שלי היא הסכסוך הישראלי פלסטיני כולו, כמו גם סכסוכים דומים באזורים אחרים בעולם. אני בוחן את ההשפעה של אירועים אמיתיים מחיי היום-יום של אזרחים החיים באזורי סכסוך, על הרגשות, התפיסות והעמדות שלהם. ב"מעבדה" שלי אני משתמש בסקרי דעת קהל, כמו גם במחקרי ניסוי שהיקפם קטן יותר.
ברוב המחקרים, אני מנסה להגביר או להפחית רמה של רגש מסוים שאנשים חשים כלפי הצד השני בסכסוך, ומנסה להבין מהי ההשפעה של מהלך זה. כך למשל, מחקר טיפוסי יכול להתחיל בהצגת סרט שקשור לסכסוך ומעורר פחד, ובבחינת ההשפעה המיידית שיש לסרט על עמדותיהם של הצופים. ומן ההיבט ההפוך, לאחרונה גילינו דרכים לעורר בקרב אנשים תקווה ולהפחית שנאה, ומצאנו שיש לכך השפעה גם על העמדות הבסיסיות ביותר של ישראלים באשר לתהליך השלום.
|
|
איך היית מתאר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לאור מחקריך?
למרות הדעה הרווחת בחברה הישראלית, הסכסוך "שלנו" דומה להרבה סכסוכים אחרים ברחבי העולם. בדומה לסכסוכים אחרים, שני הצדדים אחראים במידה מסוימת להתמשכותו, למרות שכל צד מאמין שהצד השני הוא האחראי הבלעדי.
בנוסף, בדומה לסכסוכים אחרים, ישנן נקודות ספציפיות על ציר הזמן של הסכסוך שבהן יש הזדמנות אמיתית לפתור אותו. בנקודות הזמן האלו, חשוב לשים לב שהפחד, השנאה וה"עיוורון החלקי" של כל אחד מהצדדים, לא ימנעו מאיתנו להגיע לפתרון שעשוי לשפר באופן משמעותי את המצב משני צדי המתרס.
|
|
|  |
תהליך השלום הישראלי-פלסטיני. שורת שיחות, מגעים והסכמים מדיניים בין מדינת ישראל לנציגיו השונים של העם הפלסטיני ...
לערך המלא
|
|
ושאלה בגוון אישי יותר - במה שונה חוויית הלימוד והמחקר באוניברסיטה מובילה בארה"ב לעומת המסגרת האקדמית בארץ?
ראשית, חשוב לומר שיש בארץ מחקר מצוין וחוקרים מצוינים. למשל בתחומים שאני עוסק בהם (פסיכולוגיה פוליטית וחקר קונפליקטים), כמה מהחוקרים המובילים בעולם מגיעים מישראל. ברמה האישית, התקופה שביליתי בסטנפורד איפשרה לי מבט מבחוץ על הסכסוך אותו אני חוקר, וגם... זמן קצת יותר רגוע להקדיש למשפחה, לעצמי ולמחקר שלי.
ברמה הרחבה יותר, קיים פער מסוים בין מוסדות אקדמיים מובילים בארה"ב לבין מוסדות אקדמיים ישראליים, בעיקר בהיבט של האווירה האקדמית והמחקר האקדמי. הפער נובע הן מאופי החיים שלנו בישראל, והן מהמחסור הגדול בתקציבים למחקר בארץ. בעוד שסטודנטים לדוקטורט בארה"ב, וכמובן המרצים, מקדישים את כל זמנם ומרצם למחקר האקדמי, הרי שבישראל, חוקרים בעלי פוטנציאל גדול מאוד נאלצים להתמודד במקביל למחקר גם עם חזיתות רבות אחרות - דאגה לתקציבים, פרנסה, מילואים וכו'. בנוסף, העובדה שהאוניברסיטאות המובילות בארה"ב מרכזות אצלן את החוקרים המובילים בעולם כמעט בכל תחום, מאפשרת למי ששוהה בהן חשיפה אדירה לחוקרים ורעיונות חדשים.
אבל, העובדה שמשפחתי ואני החלטנו לחזור ולהשתקע בארץ, מעידה על כך שאין כמו בבית...
|
|
"רעיון מורכב בשפה פשוטה" – ד"ר הלפרין מציג נקודה למחשבה:
בניגוד לאינטואיציה, המחקרים שלי מראים שבהרבה מאוד מצבים, כעס כלפי הצד השני בסכסוך עשוי להוביל דווקא לעמדות חיוביות בהקשר של תהליכי שלום. למשל, כאשר עוררנו כעס בקרב ישראלים לפני ועידת השלום באנאפוליס, אצל רובם נמצאה עלייה ברמת התמיכה שלהם בתהליך השלום. בהקשר הזה, נכון להתייחס לכעס כאל ההיפך מן הייאוש או האפתיה.
אנשים כועסים אמנם מאמינים שהצד השני עשה להם משהו רע, אך הם גם מאמינים שהם יכולים לשנות או לתקן אותו. לכן, אם הכעס לא מלווה בשנאה עזה, הוא לרוב יוביל ליתר פתיחות, נכונות לשקול הצעות חדשות ולפעמים גם יותר נכונות לפשרות. במידה רבה הייתי אומר שאצלנו יש יותר מידי ייאוש ואפאתיה ופחות מדי כעס.
|
|
ציטוט חביב עלייך:
בחרתי בשניים שמייצגים יחד את המחקר שלי: "רגשות הם סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על מנת להסביר (להצדיק) ולהנחות את ההתנהגות שלנו" (הפסיכולוג ג'יימס אווריל, 1994), ו"לא ניתן להסביר מלחמות רוויות בדם רק על ידי תיאוריות קרות ונקיות מרגש ודם" (המשפטן וחוקר מדעי המדינה דונלד הורוביץ, 1985).
|
|
|
| | | יליד תל אביב, 1975. רכש את תאריו בפסיכולוגיה ובמדעי המדינה באוני' חיפה. בימים אלה מסיים את מחקר הפוסט-דוקטורט במחלקה לפסיכולוגיה באוני' סטנפורד בארה"ב. מתעתד לשמש כמרצה בבית הספר לממשל, במרכז הבינתחומי הרצליה.
לאתר האישי של ד"ר הלפרין - לחצו כאן.
|
|
| | עוד שאלות מחקר |  | |
|
|
|
