|
מה בין חקלאות אורגנית לדת? כיצד הפך הקומפוסט למילה הכי ממוחזרת שיש? ד"ר מיכאל רביב מספק חלון הצצה לעולם המחקר החקלאי |
|
מהו תחום המחקר המרכזי שלך?
הדוקטורט שלי עסק בהיבט מסוים של הפיזיולוגיה של הצמח. בשנת 1979 התקבלתי לעבודה במינהל המחקר החקלאי. היות שבתקופה הזו החלו להסתבר היתרונות הרבים של גידול במצעים מנותקים, היה זה ציר המחקר שלי עד אמצע שנות ה-90. לאחרונה ערכתי בצוותא עם עמית מאוניברסיטת דייויס ספר המסכם את הידע המעודכן בנושא זה. תרמו לספר טובי המדענים בעולם העוסקים בנושא, איש-איש בתחומו. הספר יצא לאור בשנת 2008 בהוצאה מדעית מכובדת מאד (Elsevier) ושמו: Soilless Culture, Theory and Practice.
בתחילת שנות ה-90, בעקבות פנייה של הארגון לחקלאות אורגנית, התמניתי לחקור תחום זה. התבקשתי לקחת אחריות לנושא בשל העובדה שעיסוקי בנושא המצעים הביא אותי לעסוק רבות בנושא הקומפוסט – חומר המהווה אבן פינה בחקלאות האורגנית.
עיקר העיסוק שלי היום הוא בתחומים הבאים: ייעול תהליכי קומפוסטציה, במטרה לקצרם (ובכך להוזיל אותם) ולשפר את טיפול הקומפוסט המוגמר. שימוש בקומפוסט, הן לטיוב קרקע ולהעלאת פוריותה והן כרכיב במצעי גידול. ייצור קומפוסט שישמש כמדכא מחלות נישאות-קרקע הפוגעות בצמחים והבנת המנגנונים האחראיים לתופעה זו. טיפול בפסולות בתי בד המסכנות את איכות הקרקע והמים באזורים בהם הן מופקות. |
|
בעידן שבו כולם תולים את תקוותם בחקלאות האורגנית, האם תוכל להציג את היתרונות והחסרונות של תחום זה?
העקרונות המרכזיים של החקלאות האורגנית הם:
• מתן יחס אנושי ותנאי שכר מספקים לעובדים.
• אי שימוש בכימיקלים סינטטיים. מזעור השימוש בחומרים רעילים, גם אם מקורם טבעי.
• העשרת הקרקע בחומר אורגני ומזעור פליחת קרקע עמוקה, זאת במטרה לעודד פעילות מיקרואורגניזמים בקרקע.
• מזעור השימוש במקורות אנרגיה מתכלים.
• מחזור מרבי של חומר אורגני (“פסולות”) של המשק החקלאי וצרכניו, בעיקר בדרך של ייצובו האווירני (קומפוסטציה) וישומו בקרקע.
• עידוד פעילות אורגניזמים מועילים בנוף.
• מניעת כליאה של חיות המשק ומתן יחס הוגן להן.
• אי שימוש באורגניזמים טרנסגניים (תוצרי הנדסה גנטית, GMO).
מוצרים אורגניים אמורים להיות נטולי שאריות של חומרי הדברה, ובכך בריאים יותר לאדם ולבע"ח הצורכים אותם. יתרון אחר של החקלאות האורגנית קשור בכך שבתהליכי העיבוד והגידול היא שומרת על טיב הקרקע ופוריותה ומונעת סחף. למעשה היא אף מאפשרת שיקום קרקעות שאיבדו את פוריותן כתוצאה משיטות העיבוד הלא משמרות המאפיינות את החקלאות הרגילה.
מנגד, יש לחקלאות האורגנית מספר חסרונות: בהיעדר האפשרות להשתמש בחומרי הדברה
ודשנים כימיים, חקלאים שהורגלו לצרוך תשומות אלו נתקלים בבעיות של פגיעה ברמת היבול. בדרך כלל הם מפצים על כך בדרישה למחיר גבוה יותר על תוצרתם, ובכך נעוץ החיסרון החשוב השני של החקלאות האורגנית: רמת מחיר המונעת מחלק מהציבור לצרוך תוצרת אורגנית.
מתנגדי החקלאות האורגנית טוענים כי בשל רמת היבול הנמוכה יותר מעבר מוגבר לחקלאות אורגנית (כפי שמתרחש היום באירופה, ארה"ב וארצות רבות אחרות, לרבות ישראל) יגרום, בהכרח, לפגיעה בשטחים פתוחים. כמו כן הם טוענים כי בעולם בו גם כיום חלק מהאנושות אינו ניזון כהלכה, הפחתת היבולים תגרום לפגיעה באספקת המזון. כנגד טענות אלו ניתן להביא את העובדות הבאות:
א. חלק חשוב מהיתרון של החקלאות הרגילה נובע מהעובדה שהושקעו בה קרוב למאתיים שנות מחקר ומאות מיליארדי דולרים במחקר מתקדם. פער זה נסגר בהדרגה עם השקעה קטנה בהרבה במחקר ותוך הפצת תוצאות המחקר והידע המצטבר לחקלאים האורגניים. כבר כיום ניתן לראות כי בגידולים בהם רכשו המגדלים וותק רב יותר ולמדו בעזרת המחקר המצומצם המתקיים היום להתמודד עם בעיות הגידול האורגני (לדוגמא בגידול אבוקדו, הדרים, תפוחי אדמה ועוד), מושגים כבר עתה יבולים זהים לאלו של החקלאות הרגילה.
ב. כאמור, שיטות העיבוד והממשק המאפיינים את החקלאות הרגילה גורמים לירידה הדרגתית בפוריות הקרקע. החקלאים מפצים על כך בהגדלה איטית אך הדרגתית של התשומות החיצוניות (כגון דשנים וחומרי הדברה). בחקלאות האורגנית מתחולל תהליך הפוך – משנה לשנה על החקלאי ליישם פחות קומפוסט ותשומות אחרות. |
|
איזו סכנה בעצם קיימת, אם בכלל, כתוצאה מהשימוש החקלאי בחומרי הדברה?
אני מבקש להימנע מלענות על שאלה זו בהקשר הרפואי, מאחר שאין זה מקצועי. מכל מקום, קיימות בספרות הרפואית עדויות רבות מאד לפגיעה בבריאות צרכני מזון שהכיל שאריות חומרי הדברה ובוודאי ביצרני מזון זה, שנחשפו למנות גדולות יותר של חומרי ההדברה.
בהקשר האקולוגי התמונה חמורה אף היא: השימוש בחומרי הדברה גורם לפגיעה אנושה במגוון הגנטי. מעבר להיבטים האתיים והסביבתיים, יש בכך גם נזק כלכלי ברור: כאשר אנחנו פוגעים באויבים טבעיים הלוחמים כנגד המזיקים והמחלות הפוגעים בתוצרת החקלאית, הדבר גורם לנזקים עתידיים קשים יותר: הפרת האיזון תגרום להתפרצות המזיק או המחלה לעיתים קרובות יותר, בהיעדר גורמי הוויסות הטבעיים.
במקביל חל תהליך טבעי של היווצרות עמידויות אצל המזיקים (בדומה למה שקורה לחיידקים בגופנו, המסתגלים לתרופות אנטיביוטיות ומפתחים חסינות כנגדן). התוצאה היא העלאה הדרגתית של הצורך בשימוש בחומרי הדברה רעילים יותר ובמינונים גבוהים יותר. זהו מעגל קסמים שלילי שקשה מאד להיחלץ ממנו.
אחת התוצאות הקשות הנסתרות מעיננו היא הפגיעה של חומרי ההדברה השונים באוכלוסיית הקרקע. לאוכלוסייה זו יש תפקידים חשובים בשימור מבנה הקרקע, בהזנת הצמחים ושמירת בריאותם. פגיעה באוכלוסייה זו גורמת לנזקים חמורים ביותר, שקשה אף להעריכם. ענף מדעי שלם (Bioremediation) עוסק היום באיתור דרכים לשיקום קרקעות שפוריותן התדלדלה לרמה אפסית. |
|
| |
חקלאות, העתיק בענפי הכלכלה של הציוויליזציה האנושית, ובמשך רוב תולדותיו, גם החשוב מביניהם.
לערך המלא
|
|
מהי ג'יפה וכיצד היא קשורה למחקרך הנוכחי?
"ג'יפה" בערבית משמעה גופה או פגר, כך שאין לה כל קשר למחקרים שאני עוסק בהם. לעומת זאת אני עוסק רבות בגפת, שהיא החלק המוצק של פסולת בתי הבד. פסולת נוספת (נוזלית) נקראת בערבית ע'קר או זיבר. המונח הערבי לגפת הוא "ג'יפת" או "תֻפְלֻ זייתון".
גפת זיתים היא
תוצר אצירת שמן המתבצעת בתהליך שבו נוצרים בנוסף לשמן גם גפת ופסולת נוזלית. גפת רגילה מכילה גם את שברי הגלעינים הבנויים בעיקר מליגנין. ליגנין הוא חומר אורגני מאד עמיד לפירוק ולעיכול, עובדה ההופכת את מיחזור הגפת למשימה קשה מאד.
אפשרות אחת המתפתחת לאחרונה נעזרת בהפרדה צנטריפוגאלית של שברי הגלעינים משיירי ציפת הפרי. במקרה זה ניתן להשתמש בשברי הגלעינים להסקה ובשיירי הציפה להזנת בע"ח או לקומפוסטציה. ללא הפרדת שברי הגלעינים קומפוסטציה היא, ככל הנראה, הפתרון המעשי היחיד.
קומפוסטציה היא תהליך בו מיקרואורגניזמים (חיידקים
ופטריות) מעכלים חומרים אורגניים בתהליך אווירני (התלוי באספקת חמצן), תוך כדי עליה ניכרת בטמפרטורות. ללא בקרה הטמפרטורה עלולה לעלות עד לנקודת ההתלקחות העצמית, דבר שכמובן אינו רצוי. הטמפרטורה האופטימלית לתהליך היא כ– 55-65 מעלות צלזיוס.
תוצר הקומפוסטציה יכול לשמש לשיפור פוריות הקרקע או כרכיב במצעי גידול מלאכותיים. בשני המקרים הקומפוסט משמש הן כמקור עשיר להזנת הצמחים והן כמפחית סיכון של פגיעה בצמחים על ידי מחלות הנגרמות על ידי מיקרואורגניזמים מחוללי מחלות צמחים החיים בקרקע ותוקפים את מערכת השורשים. |
|
"רעיון מורכב בשפה פשוטה" - ד"ר רביב מציג נקודה למחשבה:
לדעתי, הגורם המגביל העיקרי את החקלאות האורגנית הוא אופן תפקודה כדת וחוסר פתיחותה להישגי המחקר המודרני, העשויים לאפשר את השגת מטרותיה ביתר יעילות. היום אין עוד ספק כי על החקלאות (הרגילה והאורגנית) להיות בת קיימא, כלומר לנקוט בדרכי עבודה שאינן פוגעות בפוריותה העתידית, ואף משביחות אותה.
על מנת להביא את יתרונותיה של החקלאות האורגנית למיצוי, תוך התגברות על המכשולים העומדים בדרכה, על החקלאות האורגנית לגלות פתיחות ולשקול את חידושי המדע דרך עדשת "ברות הקיימא". יש לבחון כל שיטת ממשק (קיימת ועתידית) דרך הקריטריון הבודק עד כמה שיטה זו מעלה את ברות הקיימא של המערכת המייצרת.
מבלי להיכנס לפרטים, ניתן לומר כי קיימים מספר מקרים בהם שיטות עבודה שאינן מותרות כרגע בחקלאות האורגנית, היו יכולות להעלות את פוריותה במידה ניכרת, מבלי לפגוע בברות הקיימא של המערכות הנושאות אותה. לשם כך על החקלאות האורגנית להפוך מדת למדע. |
|
|
| | | יליד תל אביב, 1946. רכש את התואר הראשון, השני והשלישי בפיזיולוגיה של הצמח, באוניברסיטה העברית, הפקולטה לחקלאות, רחובות. החל משנת 1979 משמש כחוקר במינהל המחקר החקלאי, מרכז מחקר נווה יער במחלקה לצמחי נוי. חוקר בכיר בחקלאות אורגנית החל משנת 1996.
לעמוד הבית של ד"ר רביב - לחצו כאן.
|
|
| עוד שאלות מחקר | | |
|
שערי נושא |
|
|
|
| |
| |
| |
| |
| |
| |
|
| | | | |
|
|