טליה מירון שץ

איך חוקרים "אושר"? ואיך מוצאים אותו? מהי הטיית האישוש וכיצד היא מנווטת את חיינו? לד"ר טליה מירון-שץ פתרונים

תחומי המחקר העיקריים שלי הם מושג האושר וקבלת החלטות רפואיות-צרכניות. "אושר" זו מילה גדולה, ואני מתמקדת בפער שבין החוויה לשיפוט שלה. כל חוויה, בין אם היא שירות צבאי או הליכה למכולת, נמשכת זמן מוגבל, ולאחר מכן אתה נשאר עם השיפוט, או האופן שבו אתה מעריך את ההתנסות הזו. מאחר והאירוע שיצר את החוויה הסתיים, כל החלטה שלך לגבי חוויות נוספות בהמשך מתבססת רק על השיפוט הזה.

לגבי החלטות רפואיות-צרכניות, המחקר שלי מתבצע על רקע הנטייה לתת לחולים יותר ויותר יכולת הכרעה, כאשר רופאים מקבלים תפקיד בעל גוון ייעוצי. אני בודקת כמה מהנחות היסוד בתחום, בעיקר את ההנחה שאם תיתן לחולים מידע, הם בהכרח יבינו אותו, ויקבלו את ההחלטות הנכונות עבורם. התפקיד שלי איננו לקבוע האם זה רע או טוב, מוסרי יותר או פחות, אלא האם המדיניות הזו מביאה לתוצאות הרצויות.

המחקרים שלי ושל רבים אחרים, מראים שמידע רפואי מוצג הרבה פעמים באופן מבלבל וקשה להבנה. זה לא מעיד על חוסר יכולת של החולה, אלא על כשל תקשורתי. למשל, באתר של המכון האמריקאי לסרטן שמיועד לציבור הרחב, כתוב מהי ההסתברות ללקות בסרטן השד במהלך החיים. חצי מהנשים שקראו את המידע הזה לא הבינו אותו. הקושי הזה אינו ייחודי לחולים, אלא מאפיין גם הבנה של בעלי מקצוע. חלק מהפעילות שלי מוקדש לעבודה עם רופאים בישראל וארה"ב ולפיתוח דרכים לאוריינות רפואית, שתאפשר הבנה טובה יותר של המידע.

כיצד הגעת לעסוק בתחום ומה הניע אותך לכך?

כמעט מביך לראות כמה מקריות היתה באופן שבו הגעתי לתחום שלי. גדלתי ליד מגרש כדורגל - ימק"א המיתולוגי של בית"ר ירושלים - לא הכרתי אף איש אקדמיה ולא ידעתי שיש בעולם אנשים שעיסוקם במחקר. גם כשנהניתי מלימודי התואר השני בפסיכולוגיה חברתית, לא חשבתי להמשיך לדוקטורט, אלא רציתי לרכוש מקצוע. ניהלתי יחידת מיון עובדים והערכת פרוייקטים בחברה למתנ"סים, ואחרי כמה שנים הרגשתי שחסר לי אתגר אינטלקטואלי והחלטתי לעשות דוקטורט.

לא הייתי בטוחה מה אני רוצה לחקור, אבל ידעתי עם מי. פניתי לפרופסור גרשון בן-שחר, שהציע לי שני נושאים אפשריים, וביניהם הטיות בשיפוט. התלהבתי מהנושא משום שראיתי מיד את ההשלכות המעשיות שלו, ואכן בעבודת הדוקטורט שלי ניסיתי להציע דרכים כדי להפחית את ההטיות אצל מנהלי משאבי אנוש שקוראים חומר על מועמד. פרופסור דניאל כהנמן, חתן פרס נובל בכלכלה, ופרופסור עמוס טברסקי ז"ל, הם שייסדו ופיתחו את התחום של הטיות בשיפוט. בשנים האחרונות כהנמן מוביל את חקר האושר, וכשחיפשתי מקום להתמחות בו לפוסט דוקטורט פניתי אליו והוא הזמין אותי אליו לאוניברסיטת פרינסטון, למה שהתפתח לארבע שנים מעשירות.

לתחום של הבנת מידע רפואי הגעתי כאשר הציעו לי ללמד קורס בקבלת החלטות לתלמידי יעוץ גנטי בביה"ח הדסה בירושלים. זו התוכנית היחידה בארץ להכשרת יועצים גנטיים, והיחידה בעולם שמחייבת קורס כזה, בזכות האישה שמובילה אותה – דר' מיכל שגיא. כחלק מההכנה לקראת הקורס השתתפתי בכמה וכמה פגישות של פציינטים עם יועצות. מעבר לקושי הרגשי האדיר, ראיתי גם את הקושי בהתמודדות עם המידע, בעיקר כשמדובר בהסתברויות.

לאורך הדרך היתה הרבה התגלגלות, אבל גם הרבה חיבור לאנשים והליכה בעקבות הדברים שעניינו אותי, גם אם נראה היה שאני מתפזרת או סוטה מהתחום המרכזי שבחרתי. איכשהו הדברים התכנסו.

כדי לספק את יצר הסקרנות – איך נראים החיים באוניברסיטת פרינסטון?

חלק מהעניין הוא עצם ההרגשה שגרים, חיים ונושמים את האוניברסיטה. כמעט כמו בצבא, החיים פה הם חוויה טוטאלית. זו עיר קטנה, מאוד יפה ומטופחת, שבמרכזה קמפוס שיש בו בניינים שנבנו לפני מלחמת העצמאות של ארצות הברית. המשפחה שלי גרה בדיור אוניברסיטאי בקצה הקמפוס, ובדרך למשרד אפשר לפגוש צבאים וארנבים.

הפסטורליה הזו בלטה במיוחד כשהגענו מירושלים בקיץ 2005, אחרי שנים קשות של אינתיפאדה, שבהן שליש מפיגועי ההתאבדות התרחשו במרחק הליכה מהבית שלנו. כל מה שיש בפרינסטון – היופי, השקט, מערכת החינוך המצוינת לילדים, הספריה הציבורית היפהפיה שפתוחה גם בסופי שבוע, השיטור הקהילתי הנרחב שמביא לכך שפשע הוא בגדר אפשרות לא קיימת, תקציבי המחקר הנדיבים, והחוקרים שהם מהמובילים בתחומם – הכל מאפשר רוגע והתמקדות במחקר.

מעבר לכך, מכון המחקר אליו אני שייכת הוא חלק מביה"ס למדיניות ציבורית על שם וודרו ווילסון בפרינסטון. כמה ימים אחרי שאובמה נבחר לנשיא, אן-מרי סלוטר, הדיקנית של ביה"ס עברה לוושינגטון כדי לעבוד אצל הילרי קלינטון, ואלן קרוגר, שעבד בצמוד עם כהנמן על מחקרי האושר, התמנה לתפקיד בכיר במשרד האוצר. כל זה יוצר מחוייבות להוציא את הידע מחוץ לכותלי האוניברסיטה, וגם נותן את התחושה שזה אפשרי, שהמערכות לפעמים קשובות למה שיש לחוקרים כמונו להגיד.

איך חוקרים אושר?

למרות שאושר נשמע כל כך רגשי ואולי חמקמק, גם את הנושא הזה חוקרים כמו שחוקרים כל דבר אחר - בצורה שיטתית, מבוקרת, שתאפשר להגיע למסקנות מדעיות. ובתוך כל השיטתיות הזו אני מתאמצת למצוא את הזווית ההומניסטית ולתת למי שהשתתף במחקר הזדמנות להשמיע את הקול הייחודי שלו.

פרופסור כהנמן פיתח שיטת מחקר שבה אנשים מדווחים מה הם עשו במהלך היום הקודם, מהרגע שקמו ועד שהלכו לישון. בנוסף, הם מספרים לנו על רגעי השיא והשפל שלהם, שביעות הרצון שלהם מהחיים, התדירות שבה יש להם מחשבות על נושאים כגון מערכות יחסים, אמונה או משקל – ואיך הם מרגישים כאשר הם חושבים על הדברים הללו.

כל מחקר שעשינו התבצע על כמה מאות נשים, ואני מכירה להן תודה, משום שהן באמת שיתפו אותנו בפרטים משמעותיים מחייהן. כך למשל, למדנו שרוב רגעי השיא של נשים נובעים מקשר עם אנשים אחרים – בן זוג, ילדים, חברות. וכך גם ראיתי שמחשבות על ביטחון כלכלי מאוד פוגעות בשביעות הרצון מהחיים, ושזה קורה בכל רמות ההכנסה.

זה ניתוח שאפשר לעשותו בקלות רק עם מספרים, אבל כדי לשמוע מה אומר להן "ביטחון כלכלי" שאלתי נשים איך הן מרגישות כשהן חושבות על העתיד, ולאחר מכן – מה היה להן בראש כשחשבו על "העתיד". כמעט חצי מהנשים שהשתתפו במחקר חשבו על כסף או הצורך בכסף ובעיקר בביטחון כלכלי ובתחושה של רוגע. הן כתבו דברים כמו - האם יהיה לי מספיק כסף לצאת אי פעם לפנסיה? האם אוכל להרשות לעצמי תרופות וביטוח רפואי? (אלה שני דברים נפרדים בארצות הברית), האם יהיה לי מספיק כסף לשלם חשבונות ומשכנתא?

המחקר הזה קיבל כיסוי תקשורתי נרחב, כנראה בגלל הסתירה בין החלום האמריקאי על הצלחה ועושר, לבין הקושי היומיומי והיעדר רשת הביטחון הסוציאלית.

פסיכולוגיה. (מיוונית- "תורת הנפש"), תחום במדעי החברה, העוסק בחקר הנפש. מכלול המידע המתאר ומסביר את התנהגות האדם ובעלי החיים

לערך המלא

ואיך מוצאים אושר?

המתכון של פרויד הוא אחד המוצלחים שאני מכירה: לאהוב ולעבוד. בסדר הזה, והוא לא מקרי. בן הזוג, הילדים, אמא שלי, החברים, המשפחה המורחבת, כולל בני הדודים שאני מאוד גאה בהם (יש לי 42!) – אלה אנשים שתמיד נותנים לי כח, ואוהבים אותי באותה מידה בין אם מאמר שלי לא התקבל לפרסום, או התראיינתי באותו בוקר לטלויזיה וכתבו עליי בוול סטריט ג'ורנל. זה כל כך חשוב, בעיקר בעולם האקדמי בו העשייה שלך כל הזמן נתונה לביקורת, ותמיד יש אנשים הרבה יותר חכמים ממך.

החלק השני של המתכון הוא לעבוד. התמזל מזלי והעבודה מאפשרת לי להגשים את עצמי, לשתף פעולה עם אנשים מאוד חכמים, שחלקם הפכו לחברים טובים, ולנסות לתרום מהידע והתובנות שלי כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר.

"רעיון מורכב בשפה פשוטה" – ד"ר טליה מירון-שץ מציגה נקודה למחשבה:

הדוקטורט שלי עסק בהטיית האישוש, שזו הנטייה שלנו להתאהב ברעיון או בתיאוריה. כמו בהתאהבות, זה קורה מהר מאוד, ועל סמך מעט מידע או אפילו רק על סמך התרשמות. בהמשך, אנחנו מחפשים יותר ויותר עדויות לכך שההחלטה שקיבלנו נכונה, תוך כדי התעלמות מעדויות סותרות. אני הראיתי את זה לגבי מועמד לעבודה, שאומרים עליו מראש שהוא נהדר, או לא מוצלח. ובגלל שהמועמד הוא בנאדם, כמו כולנו, עם צדדים חזקים יותר וחזקים פחות, כמעט תמיד נוכל למצוא הוכחות לעמדה הראשונית שלנו.

כששואלים לאחר מעשה "איך לא עלינו על זה?!" התשובה היא – כי לא חיפשנו הוכחות לכך שהרעיון שלנו פגום, ואם מצאנו הוכחות, הסברנו - לעצמנו או לאחרים - שהן לא ממש חשובות, לא משכנעות וכו'. העיקר לא לפגום בתמונת העולם שציירנו לעצמנו. ההטייה הזו רלוונטית לכל אחד, מדי יום, וגם מומחים (אנליסטים כלכליים ודומיהם) לא חסינים מפניה.

אני לא דתייה, אבל אני אדם מאמין, והציטוט לקוח ממחזור התפילה הקונסרבטיבי ליום הכיפורים, אליו התוודעתי בפרינסטון.

"מה נאמר לפניך, יי אלהינו ואלהי אבותינו, הלא כל הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל, כי רׂב מעשיהם תׂהו וימי חייהם הבל לפניך. ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל".

ילידת ירושלים. פוסט דוקטורנטית באוניברסיטת פרינסטון ומרצה להתנהגות צרכנים בביה"ס למינהל עסקים וורטון.

רכשתי את כל השכלתי האקדמית – מהב"א, דרך המ"א בפסיכולוגיה ותקשורת, ועד הדוקטורט בפסיכולוגיה חברתית – באוניברסיטה העברית. החל מאוקטובר 2009 אהיה מרצה בכירה לשיווק בקריה האקדמית קרית אונו.

לבלוג של ד"ר טליה מירון שץ - לחצו כאן