|
מדור "שאלת מחקר" במהדורה בינלאומית מיוחדת - פרופ' פרד טאובר מאוניברסיטת בוסטון, שמספק חלון הצצה למוח האנושי - מחשבות, הוכחות ותהיות על טבע האדם |
|
מהו תחום המחקר המרכזי שלך?
במשך שנים רבות עסקתי בעולם הרפואה והביוכימיה. התמחתי כרופא בתחום ההמטולוגיה (המערכת החיסונית) וגם לימדתי בבית הספר לרפואה בבוסטון. פרסמתי 125 מאמרים בתחום זה. כיום אני עוסק בפילוסופיה של המדע, בשאלות של נפש האדם וטבע האדם - שאלות המציבות בפנינו מנגנון לא פתור, שהמדע לבדו לא יוכל להתמודד איתו ללא עזרת הפילוסופיה. |
|
כיצד הגעת לעסוק בתחום ומה הניע אותך לכך?
התחלתי את חיי כאדם בוגר עם התעניינות כפולה - גם ברפואה וגם בפילוסופיה. המחקר הרפואי היה הדרך הראשונה שבה בחרתי ללכת. אין ספק שהייתי מאוד "מדעי", וחשתי יצירתיות רבה במחקריי בתחום הביו-כימיה.
לאחר שהשגתי כמה הישגים מקצועיים ורפואיים ועברתי כמה תחנות בדרך, הרגשתי שהבשיל הזמן לעבור ולממש את כוונתי המקורית ופתחתי בקריירה שנייה בתחום הפילוסופיה של המדעים. רבות מן הבעיות שבהן נתקלתי כסטודנט לרפואה או לביוכימיה, יכולתי לפתור רק כתיאורטיקן של פילוסופיה.
למרבה האירוניה, קיבלתי לפני שנה מאוניברסיטת בולוניה פרס מדעי יוקרתי בתחום הרפואה - על הישגיי בתחום החיסון שבו התמחתי, אך זה ניתן לי על עבודתי כפילוסוף ולא על הישגיי במעבדה הרפואית! כך שבמובנים רבים איחדתי שתי קריירות לאחת. |
|
כמי שמשלב בין עיסוק פילוסופי לבין מחקר ופרקטיקה רפואית – האם אתה מרגיש שיש השפעה הדדית בין שני התחומים?
תחום ההתמחות שלי ברפואה הוא המטולוגיה (המערכת החיסונית), ובין היתר הוא נוגע בשאלה איך אנשים מתמודדים עם מחלות אנושות ומוות. כשעברתי לפילוסופיה – אחד מן הנושאים שהקדשתי לו מחשבה ומחקר הוא הניסיון להסביר את אופי האחריות שיש לרופא כלפי המטופל והאתיקה לה הוא מחוייב.
להשקפתי, הרפואה והטכנולוגיה מנוצלות למטרה הבסיסית של טיפול בחולה. אולם מעבר לכך, אני חושב שכחוקר במעבדה הכרתי בכוח אבל גם במגבלות של המדע. במלים אחרות, לא התמלאתי תחושה של פחד קמאי מול עולם המדע, לא "נפלתי" לרגליו. הבנתי שדווקא הפילוסופיה היא הניסיון לגשר בין שני העולמות – המדע מחד, ומדעי הרוח, מאידך.
מנקודת מוצא זו, פתחתי בקמפיין נגד הרעיון שהמדע הוא חזות הכל והתשובה האולטימטיבית לכל האתגרים החברתיים שלנו. יצאתי נגד הרעיון שהמדע בלבד הוא שתופס ו"מפצח" את האופי וההתנהגות האנושית, את טבע האדם ונפש האדם.
זו עמדה לא פשוטה להיות בה, משום שמסיבות רבות – פוליטיות, כלכליות ותרבותיות, הכי קל ללכת על העמדה השנייה, המושכת והקוסמת יותר. הרי אם המדע לא נותן לנו את התשובה המוסמכת – איך נבצע את הבחירות שלנו?
בקיץ האחרון יצא ספרי "המדע והחיפוש אחר משמעות" העוסק בסוגיה זו. הוא אינו מציע נוסחה לקביעת מקומו של המדע בחברה המערבית, אבל לפחות הוא מסביר את ההתפתחות ההיסטורית של סוגיה זו ועומד על "הבטחות השווא" שהפילוסופיה של המדע הבטיחה אך אינה יכולה לקיים. |
|
באלו מבין הישגייך המחקריים אתה גאה במיוחד?
זוהי שאלה קשה ואינטימית. אוכל לומר שאני מאמין שבהובלת הקו שלי – התזה שלי - השגתי הבנה מעמיקה יותר של האתגר האינטלקטואלי שקבעתי לעצמי, ושבגללו במידה רבה פניתי לפילוסופיה. כי בסופו של דבר, זו שאלה שכל אדם מתלבט בה, וזו חוכמה לא פשוטה לנסות ולמצוא את הסינתזה דווקא, תחת חתירה לפתרון חד-משמעי או הליכה למישור הדתי.
אני גאה בכך שהעמדה ההומניסטית שלי כלפי המדע, מייצגת השקפת עולם שמבקשת ליצור בהירות בתוך עולם שמפוצל על ידי מידע מגוון, וצרכים אנושיים מגוונים. |
|
| |
מוח, החלק העיקרי של מערכת העצבים המרכזית בגוף החולייתנים. המוח אחראי לשורה של תהליכים המתרחשים בגוף, ונהוג לראותו כמרכז הבקרה והניטור של הגוף.
לערך המלא
|
|
האם ניתן לומר שהתודעה האנושית מתרכזת כל כולה במוח, או שמא יש עוד חלקים בגוף ששותפים לה?
שאלות מסוג זה נוגעות ללב ליבו של מחקר הנוירולוגיה (מערכת העצבים). בעידן שבו אנו חיים, יש לנו לפעמים את התחושה שהתשובה לשאלה זו מחכה לנו ממש מעבר פינה ונמצאת בהישג ידינו הודות ליכולותינו המדעיות, הטכניות והאנליטיות.
אני, לעומת זאת, מאמין שאין להניח דבר או להסיק עובדות לגבי כל מיני דברים או גורמים שקיומם עדיין לא הוכח. אינני מאמין שיש לנו את המודל של התודעה האנושית. נכון, יש לנו כמה מרכיבים אנטומיים וביוכימיים שאנחנו מכירים, וברור כי הם מתוחכמים להפליא, אך איך מתוכם צומחת המודעות האנושית מתוך המוח? התשובה לשאלה זו עדיין בגדר מסתורין.
לכן, במקום לחפש תשובות קסם פשוטות אני מציע להכיר בהתקדמות שלנו בהשגת מידע, אך גם בפער העצום שיש לנו במציאת הסברים. בקיצור, אני קורא למישנה זהירות בהסקת מסקנות נמהרות על סמך המחקר הגנטי או עדויות מדעיות המנתחות התנהגות אנושית מורכבת. עלינו בדיוק להכיר במגבלות המדע, כמו גם להיעזר בפילוסופיה כדי להבין את ההתנהגות האנושית, את נפש האדם ואת טבע האדם.
התשובה עוד מורכבת ורחוקה מאיתנו, וכלל אין ודאות שהיא נמצאת רק בתוככי המוח עצמו. |
|
"רעיון מורכב בשפה פשוטה" - פרופ' טאובר מציג נקודה למחשבה:
השאלה שעומדת בפניי, היא שאלתו של פרויד – מהי המידה שבה אנשים נתונים לבחירות טבעיות? כלומר, בשפתו שלו, "בחירות לא מודעות". ועד כמה אנחנו באמת בעלי "רצון חופשי" אמיתי? פרויד השאיר לנו תשובה פרדוקסלית לפיה אנו יצורים דטרמיניסיטיים אך גם עצמאיים במידה לא פתורה.
יש פילוסופים הטוענים ש"בחירה" ו"דטרמינזם" הם תואמים – הכל למעשה הוחלט או נקבע מראש. הנסיבות והתנאים של זמן מסוים קובעים בהכרח את ההחלטות, הנסיבות והתוצאות שישררו ברגע שלאחריו.
פילוסופים אחרים כמובן טוענים שבחירה היא תלויה ומשתנה, אינה תואמת, וקיים רצון חופשי. אין כל קשר סיבתי בין מה שקורה כרגע ולבין מה שיקרה לאחר מכן.
התשובה לשאלה חשובה בעיקר מפני שהיא המפתח להבנת הטבע האנושי. והשאלה המעניינת עוד יותר היא מה אתם חושבים? |
|
ולסיום, ציטוט חביב עליך:
אני אוהב את הציטוט הזה של פרויד משנת 1927:
"קול התבונה הוא קול רך, אך הוא אינו נח עד שהוא צובר קהל שומעים. לבסוף, אחרי אין ספור שידורים חוזרים, הוא מצליח. בפני עצמה, זו נקודה קטנה ולא חשובה, אך יחד עם עוד כמה – היא אחת הנקודות שבזכותן אפשר להיות אופטימיים לגבי עתיד האנושות ולשאוב תקוות אחרות". |
|
הכיתה האינטראקטיבית |
|
|
|
|
|
|
| | | יליד 1947 בוושינגטון, ארה"ב. פרופ' לרפואה מאוניברסיטת בוסטון שעסק בתורת החיסון ופירסם למעלה מ-120 מאמרים בתחום הרפואה, ועוד כ-80 פרסומים, ביניהם ספרים רבים, בתחום הפילוסופיה של המדע. כיום מכהן כראש המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בוסטון.
פרופ' טאובר מבקר בימים אלה בישראל כמרצה אורח ב"מרכז שלם" בירושלים. הוא הראשון לפתוח את הפרויקט החדש שמשיק המרכז בנושא "טבע האדם - נפש האדם", ובמסגרת זו יעסוק בחקר המוח מהיבטים פילוסופיים.
לאתר של פרופ' טאובר - לחצו כאן.
לאתר "מרכז שלם" - לחצו כאן.
|
|
| עוד שאלות מחקר | | |
|
שערי נושא |
|
|
|
| |
| |
| |
| |
| |
| |
|
|
| | | | |
|
|