|
האם זה מוסרי להרוג ג'וקים? כיצד קשורים זבובים לפענוח מקרי רצח? איך מרפאות רימות זבובים את נזקי מחלת הסוכרת? ד"ר אמנון פרידברג עונה |
|
שאלת השאלות - מה עושה אנטומולוג?
אנטומולוג הוא חוקר חרקים. ישנם אנטומולוגים שעיסוקם העיקרי הוא אנטומולוגיה רפואית (למשל, עיסוק הממוקד ביתושים המעבירים מחלות שונות), אחרים עוסקים בחרקים הקשורים למערכות חקלאיות, ישנם העוסקים בהיבטים פיסיולוגיים, אקולוגיים, התנהגותיים של חרקים ועוד. אל מול ההיבטים המעשיים האלו, ישנם גם חוקרים, ובהם כלול גם עבדכם הנאמן, המתמקדים בהיבטים בסיסיים של מחקר החרקים, למשל במיונם ובחקר מוצאם. כדי למיין קבוצת חרקים, יש צורך בהיכרות רחבה ומעמיקה כאחד עם בני הקבוצה, אבל גם עם בני קבוצות קרובות, הן של המבנה האנטומי שלהם והן בפרטי אורח החיים שלהם.
מכשיר עבודה המצוי כמעט בכל המעבדות האנטומולוגיות, הוא המיקרוסקופ או הבינוקולר (מכשיר לראיה מוגדלת תלת-ממדית). מכשיר זה הכרחי ומאפשר עבודה עם חרקים (קבוצה של בעלי חיים שגודלם הממוצע הוא פחות מסנטימטר אחד), אבל הוא גם פותח בפני המתבונן עולם מיוחד, עשיר ואסתטי, הנסתר מהעין הבלתי מזוינת. |
|
כיצד הגעת לעסוק בתחום זה ומה הניע אותך לכך?
התעניינותי בחרקים התפתחה באופן הדרגתי וממושך, אם כי ברצף הגיוני. ההתעניינות שלי בטבע ובמרכיביו החלה עוד בגיל הרך שלפני בית הספר. נולדתי בחיפה וגרתי במרומי שכונת "הדר הכרמל", ברחוב שהמדרון מעליו הכיל את מרכיבי הטבע, עם הפרעות קלות בלבד מצד האוכלוסייה האנושית. כשיצאתי מביתי, יכולתי להגיע לטבע ולהתבודד בו תוך דקות מעטות. בגיל הזה התרשמתי ביותר מצמחים וחולייתנים, ולמגינת ליבה של אימי, הבאתי הביתה נחשים לגידול.
בבית הספר התיכון נתבקשנו להכין עשבייה, ואז גיליתי את ההנאה שביכולת להגדיר את הצמחים הרבים באמצעות מגדירי צמחים למיניהם. בתקופה זו התוודעתי לעושר ולמגוון המינים הגדול, ופיתחתי שאיפה, הן רציונלית והן רגשית, להכיר ולהבין את המגוון הזה.
באוניברסיטה נחשפתי בפעם הראשונה באופן רציני לעולם החרקים, והכרתי בכך שאם ברצוני להכיר ולהבין את הטבע, יהיה עלי לעשות זאת דרך החרקים, וזאת מסיבה פרגמטית: נוכחתי שהאנטומולוגים הכירו היטב גם את נשוא מחקרם, החרקים, וגם את הקבוצות האחרות בטבע, בעוד שביולוגים אחרים, שהתמחו בקבוצות שונות (צמחים, חולייתנים וכד'), התקשו מאוד להכיר את החרקים, שמהווים את הקבוצה הגדולה ביותר בעולם מבחינת מספר המינים. |
|
מי קובע את השמות העבריים של החרקים? ואיך מחליטים איזה שם לתת לאיזה חרק?
תהליך מתן שמות ליצורים, כולל חרקים, אינו פשוט כפי שניתן לחשוב. ליצורים החיים והמאובנים קיימת מערכת מדעית למתן שמות לועזיים אותה ייסד לינה לפני כ-250 שנה (Linnaeus, 1758). מערכת זו ידועה כשיטה הבינומינלית (שני שמות), ולפיה לכל מין יש שם המורכב משתי מילים: המילה הראשונה היא שם הסוג, והמילה השנייה היא שם המין, השילוב של שתי המילים האלו ייחודי לכל מין.
בספרות העברית לעומת זאת, שררה אנדרלומסיה, וכל החפץ טבע שמות ככל שבא על ליבו וללא שיטה מסודרת ועקבית. בעת הכנת כרך החרקים באנציקלופדית "החי והצומח בא"י", נוסדה ועדה ברשות האקדמיה לשפה העברית ובהשתתפות העורכים וחלק מכותבי הערכים. הוועדה התכנסה עשרות פעמים וטבעה שמות לכאלפיים מיני חרקים. עקרונות מתן השמות העבריים היו דומים לעקרונות המדעיים, אם כי פחות מחמירים מהם.
כך למשל נטבע השם "שרצגולם היונה" לזבוב הטפיל על יונים, ושהנקבה שלו נחשבת כמשריצת גלמים. במקרה זה ויתרה הוועדה על הדיוק המדעי לטובת שם בעל צליל טוב שגם מהווה תרגום של המושג "Pupipara". למרות שהשתתפתי בכל הישיבות אינני זוכר את כל השמות, שחלקם הוצעו על ידי. נחמתי היא שהסטודנטים, המתחנכים בישראל לאורו של ספר זה, שולטים בשמות העבריים יותר טוב ממני. |
|
בנימה נצלנית משהו – איזו תועלת יכולים אנו בני האדם להפיק מחרקים?
היחסים בין החרקים לאדם הם יחסי אהבה – שנאה. ישנם למעלה ממיליון מיני חרקים הידועים לאדם. כ-1000 - 2000 מתוכם נחשבים מזיקים, אולם מספר דומה של מינים נמצאו מועילים לאדם. עיקר הנזק הוא נזק חקלאי, משום שהחרקים מתחרים עימנו על מקורות המזון, או נזק רפואי (למשל, חרקים המעבירים מחלות), ויש גם מספר מינים התוקפים את רכושו של האדם (למשל טרמיטים המכלים בתי עץ).
התועלת שהחרקים מביאים לאדם ידועה פחות לציבור, אם כי היא יותר מגוונת מהנזק שהם גורמים: כך למשל, הערך החקלאי של האבקת חרקים בגידולים חקלאיים (בלעדיה לא יתנו הצמחים תוצרת), בארה"ב לבדה, מוערך בכ-20 מיליארד דולר בשנה! זוהי רק דוגמא אחת, ולצדה ישנן דוגמאות נוספות, קצת יותר מפתיעות: כאשר מניחים רימות של זבובים ממשפחת הבוהקניים על פצעי נמק של חולי סכרת, ניזונות הרימות מהרקמות המתות ומביאות להחלמה מלאה באחוז ניכר של החולים!
בתחום המשפט הפלילי, רימות של אותם מיני זבובים, או של מינים הקרובים אליהם, משמשות גם כשעון מדויק לקביעת מועד המוות כשהן נמצאות על גופת נרצח: הקשר בין אורך הרימה והטמפרטורה השוררת בזירת הפשע לבין גיל הרימה, מאפשר לקבוע את גיל הרימה, וגיל הרימה מאפשר לקבוע את מועד המוות בדייקנות מרובה. |
|
| |
חרקים, מחלקה במערכת פרוקי רגליים; רוב החרקים הם בעלי חיים קטנים, המין הקטן ביותר הוא צרעה טפילית שאורכה 0.2 מ"מ...
לערך המלא
|
|
דברים שלא ידעתם על... פריזבוב ים-תיכוני:
הפריזבוב הוא חרק יפהפה, קצת יותר קטן מזבוב הבית. גופו מנומר, כנפיו מקושטות בפסים חומים וצהובים, ועיניו זוהרות בצבעי סגול, כתום, כחול וירוק. הזחלים הצמחוניים של חרק חביב זה, נמצאים ביותר מ-250 מינים שונים של פירות, וגורמים מדי שנה נזקים עצומים לחקלאות במדינות רבות.
תקצר היריעה מלפרט כאן בהרחבה אודות הביולוגיה המעניינת של מין זה, ולכן אתמקד בפרט ביולוגי יחיד, שגילויו איפשר לפתח שיטת הדברה, הפועלת היום בהצלחה ברחבי העולם ובשנים האחרונות הוכנסה גם לישראל: על בסיס תצפיות וניסויים במעבדה התברר שנקבת הזבוב אוגרת בעת ההזדווגות את הזרע שהזכר מעביר אליה בכיס זרע בגופה ומשתמשת בזרע זה להפרית ביציה, כל פעם כשביצים מוטלות לתוך פרי. אם הזרע הזה אינו פורה מסיבה כלשהי, הנקבה תטיל ביצים בלתי פוריות, מהן לא יתפתחו זחלים, והרצף ישבר. האפשרות הזו מתחזקת כשהנקבה מזדווגת פעם אחת בלבד בחייה או מספר פעמים קטן, וזהו אמנם המצב במין זה.
כשהתברר קיומה של תכונה פשוטה זו, פיתחו המדענים שיטת גידול המונית (בבתי חרושת של זבובים המייצרים מאות מיליונים של זבובים בשנה), שבמהלכה מוקרנים הזבובים בקרינה רדיואקטיבית, הגורמת לעקרות הזכרים. זכרים אלו, שמבחינות אחרות מתנהגים באופן נורמלי, מפוזרים בשטחים הנגועים באוכלוסיות המזיק, מתחרים בהצלחה עם הזכרים הטבעיים על חסדי הנקבות, וגורמים להצטמצמות האוכלוסייה תוך זמן קצר.
ההצלחה בתחרות נובעת בעיקר מכך שהאוכלוסייה הטבעית "מוצפת" על ידי זכרים עקרים תוצרת האדם, כך שמבחינה סטטיסטית הזכר הראשון שנקבה בתולה פוגשת יהיה כמעט תמיד תוצר האדם ועקר. שיטה זו מופעלת זה למעלה מעשור באזור הערבה הישראלית והירדנית, וכעת מנסים להרחיב את השימוש בה לאזורים צפוניים יותר בארץ. |
|
"רעיון מורכב בשפה פשוטה" - ד"ר אמנון פרידברג מציג נקודה למחשבה:
שאלה המטרידה אותי מאז ילדותי ונותרה ללא תשובה עד היום היא המוסריות של הריגת חרקים. קיימות בעולם אלפי שמורות טבע המיועדות לשמירת חולייתנים, אולם רק שמורות בודדות מיועדות לשמירת חרקים. אגודות הנושאות שמות כמו "צער בעלי חיים" ו"תנו לחיות לחיות" מכוונות את חסדיהן ורחמיהן לחולייתנים, ואילו החרקים כלל אינם מעסיקים אותן.
נכון אמנם שקיימת הפרדה מדעית חדה למדי בין חולייתנים לבין חסרי חוליות, ונכון גם שהיכולות העצביות והשכליות של חסרי חוליות נופלות בהרבה מאלו של חולייתנים, אולם האם יש בכך כדי להסביר ולהצדיק את ההבדל ביחסו של האדם אל בעלי החיים השונים?
האדם הוא אחד הגורמים הגלובליים הדומיננטיים ביותר בהכחדת יצורים אחרים. יתכן שמרבית המינים שהוכחדו על ידי האדם הם חרקים, למרות שחולייתנים שנכחדו זכו ליתר תשומת לב. הריגת חרקים לצורכי אכילתם (נפוצה מאוד בעולם) או כהגנה מפני נזקים, אינה צריכה לעמוד לביקורת המוסריות. למרות זאת, נראה שכל החרקים שהוכחדו על ידי האדם היו תמימים (ניטרליים), ואילו מבין החרקים המזיקים לאדם, לא ידוע על אף מקרה של הכחדה מוחלטת.
לחוקר חרקים כמוני נוח מאוד שחרקים אינם נחשבים ל"בעלי חיים", ולכן חוקים והסדרים שנועדו להגן על בעלי החיים מפני חוקריהם, אינם מופעלים במקרים בהם מעורבים חרקים. למרות זאת השאלה המוסרית עומדת בעינה. |
|
ולסיום, ציטוט חביב עליך:
"כשאלוהים ברא את היצורים הוא גילה חיבה מיוחדת לחיפושיות" - אמירה שטבע הגנטיקאי האנגלי ג'ון הלדיין, והמתייחסת לכך שמספר מיני החיפושיות עולה כנראה על מספרם הכולל של כל יתר היצורים גם יחד. |
|
הכיתה האינטראקטיבית |
|
|
|
|
|
|
| | | נולדתי בחיפה ב-1945 ולמדתי 12 שנה בבית הספר הריאלי. לאחר שרות צבאי, למדתי ביולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בה רכשתי את כל השכלתי האקדמית.
ב- 1980-1979 הייתי פוסט-דוקטורנט במחלקה לאנטומולוגיה (חרקים) שבמוזיאון למדעי הטבע של מוסד הסמיתסוניאן שבבירה וושינגטון, ארה"ב.
מ-1980 אני חוקר במחלקה לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, ובעשורים האחרונים גם אוצר את אוסף החרקים הלאומי שמשכנו באוניברסיטת תל אביב.
לעמוד הבית של ד"ר פרידברג - לחצו כאן.
|
|
| הפריזבוב הוא חרק יפהפה. עיניו זוהרות בצבעי סגול, כתום, כחול וירוק |
|
|
| עוד שאלות מחקר | | |
|
שערי נושא |
|
|
|
| |
| |
| |
| |
| |
| |
|
|
| | | | |
|
|