להשתלט עכשיו

מאז שנחתם הסכם אוסלו, הניחו כל ראשי הממשלה כי בנסיבות מתאימות, או תחת לחץ, תמלא הרשות הפלסטינית את התחייבויותיה. הם הציעו לערפאת ויתורים רציניים, העבירו לשלטונו שטחים ונכסים, נעתרו להפצרות האמריקנים והאירופים ללכת לקראתו, והסכימו אין ספור פעמים להפסקת אש.
מה צריך עוד לקרות כדי שהמנהיגות בישראל תבין שהרשות הפלסטינית לא תחדל לעולם להיות ישות תומכת טרור? גם אם יקרא ערפאת בתקיפות לאוכלוסייה הפלסטינית לחדול מפעילות אלימה נגד יהודים, לא תשתנה המציאות הזאת. אין שום סיכוי שערפאת יפעיל את צבאו נגד החמאס או הג'יהאד האיסלאמי, נגד התנזים ולבטח לא נגד החיזבאללה.
התסריט מוכר וידוע: יהיה פיגוע, יתכנס הקבינט, יישמעו לבטים בדיון, יוחלט על תגובה צבאית, יחוסלו או ייעצרו כמה טרוריסטים, ומעגל הדמים יימשך כתמיד. אם נשאר מישהו בישראל שמאמין למלה אחת של ערפאת, ראוי שיירשם בספר השיאים של גינס כפתי של המאה הזאת.
הפרשנים המדברים על קריסת הרשות אינם מגבים את קביעותיהם בעובדות ובהוכחות. בדור הזה ניבאו כלכלנים ופרשנים לא אחת את קריסתם של משטרים ערביים במזרח התיכון, ולא התגשמה ולו אחת מתחזיותיהם. גם אם תקרוס מערכת השירותים לאוכלוסייה הפלסטינית ותשתרר אנדרלמוסיה באדמיניסטרציה של הרשות, ימשיך ערפאת לשלוט באמצעות מנגנוני הביטחון שלו.
התסריט של פיגוע, תגמול ושוב פיגוע ותגמול, אינו פועל לטובתנו. זו מלחמת התשה שבה גובר הצד שחיי אדם זולים יותר בעיניו ומנוצלים ככלי להשגת יעדיו המדיניים. בדעת הקהל בעולם אנו מפסידים נקודות משום שגם ההסברה המוכשרת ביותר, לא תבטל את הרושם השלילי של טנקים, מסוקים ומטוסים המופעלים נגד האוכלוסייה הפלסטינית.
פרשנים ופוליטיקאים אומרים בביטחון פסקני, הנשמע הגיוני: "אין פתרון צבאי לעימות הזה", או "אי אפשר לנצח במאבק נגד טרור", או "לא ניתן לדכא מאבק לשחרור לאומי". הכל דברי הבל הסותרים את לקחי ההיסטוריה האנושית מאז בריאת העולם. יש ויש פתרון צבאי ובהחלט ניתן למגר את הטרור. זו רק שאלה של מחיר ושל מוטיבציה.
לאחר מלחמת העולם השנייה הפעילה בריה"ם בכמה מדינות קבוצות גרילה, אותן הגדירה כתנועות לשחרור לאומי, אך כוונתן האמיתית הייתה השלטת המפלגה הקומוניסטית. בין מדינות אלו היו הפיליפינים, מלאיה, ויוון. מאבק הדמים נמשך כמה שנים, ובסיומו חוסלו תנועות הגרילה כולן. עוד דוגמה: כמה פעמים מרדו היהודים נגד הקיסרות הרומית במאתיים השנים הראשונות לספירה, ובכולן הם דוכאו על-ידי צבא רומי?
יש שני הבדלים חשובים בין תנועות הגרילה שחוסלו, לבין הרשות. בכל המקרים האחרים, מטרת המאבק הייתה להחליף את השלטון ו/או להשיג עצמאות. מטרת הרשות, לעומת זאת, היא חיסולה של ישראל, המדינה היהודית. ההבדל השני הוא שבמקרה שלנו מדובר ברשות כמעט-עצמאית, שהוקמה בחסדי הסכם אוסלו, וראשיה באו מקרב אש"ף, שהוא אבי הטרור הבינלאומי עוד משנות ה-60. לכן לא יהיה פתרון לבעיה אלא אם תחוסל הרשות הפלסטינית על כל מרכיביה ומוסדותיה.
אם חפצי חיים אנחנו, לא יהיה מנוס מפריסת השליטה הישראלית על כל השטח שנמסר לאש"ף בהסכמי אוסלו. שרון מהסס לנקוט צעד זה, אבל לא תהיה לו ברירה. הפלסטינים יקיזו את דם הישראלים ללא הרף, עד שיחליט שאין מנוס. הרוב בישראל יתמוך בצעד הזה, גם כן בלית ברירה, אך עד אז חבל על הדם שיישפך.
לאחר הבסתם וחיסולם של מנגנוני הרשות וארגוני הטרור, נצטרך להתחיל תהליך של הקמת מוסדות שלטון פלסטיני מקומי, תוך הימנעות מטעויות וממחדלים של תקופת הממשל הצבאי שלאחר מלחמת ששת הימים. צה"ל ומערכת הביטחון הישראלית ידאגו לביטחון בכל יהודה, שומרון וחבל עזה, ובשום אופן לא יעסקו בשלטון על האוכלוסייה האזרחית. רק לאחר תקופה משמעותית של שקט וביטחון, יהיה מקום לדון ולשקול הסדר הקבע.

יוסי בן-אהרון, מנכ"ל משרד ראש הממשלה בתקופת יצחק שמיר, ניהל את המו"מ עם המשלחת הסורית בוועידת מדריד