|
איזה אזור במוח אחראי להבנת בדיחות? האם מוחם של משוררים מתפקד אחרת ממוחם של רואי חשבון? האם כשרון ללמוד שפה הוא עניין פיסיולוגי? פרופ' מרים פאוסט עונה |
|
מהו תחום המחקר המרכזי שלך?
מחקריי עוסקים בקשר בין מוח לשפה, כלומר באופן בו המוח האנושי מבין ומפיק שפה. בתוך התחום הזה אני מתמקדת בשני נושאים עיקריים:
1. שפה מתאפיינת בחוקיות, אך גם בהפרה מכוונת של חוקים. אני חוקרת את האופן שבו המוח מתמודד עם הדואליות הזו. אצל מרבית האנשים, המוח השמאלי הוא הדומיננטי לשפה והוא מתמחה בתהליכי עיבוד שפה המבוססים על חוקיות. החוקיות של המערכת היא המאפשרת תקשורת מהירה, יעילה ומדויקת המבוססת על קונבנציות.
לעומת זאת, המוח הימני הוא האחראי על עיבוד שפה הדורש גמישות, פתיחות, סובלנות לעמימות ויצירתיות (למשל, הבנת דו-משמעות, הומור ומטפורות) – כלומר, אחראי על תהליכי עיבוד שפה הדורשים הפרה של החוקים. המוח הימני מעניק לנו את היכולת להעלות משמעויות בלתי-רגילות ולקשר בין מושגים הנתפסים כלא-קשורים.
בפרויקט מחקר גדול העוסק בנושא זה, אנו בודקים במעבדה את הפעולה של רשתות משמעות מוחיות ובמיוחד רשתות של קשרים לא שגרתיים בין מילים, כמו בצרוף מטפורי חדש מתוך שירה. צרופים אלה, השוברים את החוקים של קשרים בין מילים, מאפשרים יצירתיות בשפה.
2. תחום המחקר השני שלי נוגע לאופן בו המוח מתמודד עם המעבר ממשמעויות לצלילי השפה. זהו הקשר המרתק בין מערכות כלליות של חשיבה והמשגה, לבין מערכות ביולוגיות ספציפיות של עיבוד צלילי השפה (פונולוגיה). קשר זה בא לידי ביטוי במגוון רחב של תפקודים שפתיים, כמו למשל, בשליפת מילים מהזיכרון בדיבור. בין השאר אנו חוקרים את תופעת "מילה שעל קצה הלשון" אצל נבדקים תקינים לעומת נבדקים עם בעיות בשפה. |
|
כיצד הגעת לעסוק בתחום ומה הניע אותך לכך?
ה"נס" (ראה הציטוט שמובא בסוף הראיון) שביכולת האנושית לתרגם רעיונות, מחשבות ורגשות למערכת מוסכמת משותפת, המתבססת בעיקרה על חוקים ברמות שונות ואפילו מאפשרת הגמשה של חוקים אלה, עניין אותי תמיד. הנושא הפך להיות מרתק עוד יותר בתקופת לימודי ובעבודתי במשך עשר שנים כקלינאית תקשורת, כאשר למדתי שהמורכבות העצומה של מערכת השפה מעניקה לה, מצד אחד, עמידות גדולה בפני תקלות וכשלים, אך מהצד האחר תורמת לפגיעות הרבה שלה.
הצפייה במערכות שפה לקויות אצל ילדים עם בעיות שפה וקריאה, אנשים עם פגיעות מוחיות ואוכלוסיות קליניות אחרות, סקרנה אותי עוד יותר לגבי המערכות המוחיות המעורבות בעיבוד שפה. ברמה התיאורטית, המחקר של מוח ושפה עשוי לתרום הן להבנת המוח האנושי, שהיא האתגר המדעי הגדול ביותר העומד בפנינו כיום והן להבנה מהי שפה אנושית.
ההחלטה לחקור את האופן בו המוח האנושי מעבד שפה, נבעה גם מתוך ההכרה שהבנת הקשר מוח-שפה עשויה לשפר את הליכי האבחון והשיקום של בעיות בתפקוד השפתי והתקשורתי, שיש להן השלכות קשות על איכות החיים. |
|
כיצד נראה "יום במעבדה" אצל חוקרת בתחומך?
במחקרים הנערכים במעבדת מוח ושפה אנו משתמשים במגוון רחב של שיטות מחקר, כאשר לצורך הרצת חלק מהניסוייים אנו משתפים פעולה עם מעבדות אחרות במרכז המוח וכן עם מרכזים רפואיים. לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות משלה, והשילוב של מספר שיטות מאפשר מבט רחב ככל האפשר על האופן בו המוח מעבד שפה.
בניסויים ההתנהגותיים שלנו, הנבדקים יושבים מול מסך מחשב וצופים בגירויים שפתיים (מילים או משפטים) המוצגים במהירות רבה לשדה הראיה הימני או השמאלי שלהם. כל שדה ראיה מחובר מבחינה עצבית למחצית המוח הנגדית, כך שהצגת גירוי לשדה הראיה הימני גורמת לכך שהוא יגיע תחילה למוח השמאלי ויקנה לו יתרון בעיבוד ולהיפך. דגם התגובות של הנבדק לגירויים שעובדו תחילה במוח השמאלי, לעומת אלה שעובדו תחילה במוח הימני, עשוי להעיד על המעורבות של מערכות מוחיות אלו בעיבוד הגירויים השפתיים.
בניסויים אחרים אנו משתמשים בשיטות אלקטרו-פיסיולוגיות הבודקות את דגם הפעילות החשמלית של המוח. הנבדק יושב מול מסך מחשב כאשר רשת של אלקטרודות מכסה את ראשו, ותגובותיו החשמליות של המוח נדגמות. שיטות אלו יעילות במיוחד בקביעת סדר הזמנים של הפעילות המוחית.
שיטה נוספת בה אנו משתמשים היא הדמיה מוחית תפקודית. בניסויים אלה נסרק מוחו של הנבדק בעת שהוא מגיב לגירויים שונים. לשיטות אלו יתרון גדול ביכולת למקם במדויק את האזורים המוחיים הפעילים בעיבוד שפה. |
|
האם יש סיבה פיסיולוגית לכך שיש אנשים מוכשרים יותר ופחות ברכישת שפה זרה?
מחקרים מראים שהתשובה לשאלה היא כן. יש קשר בין כישרון לשפות, או העדרו, לבין תפקודי המוח. במחקרים בהם השתמשנו במדדים התנהגותיים ובמדידת הפעילות החשמלית במוח, מצאנו שהמנגנון המוחי האחראי על עיבוד פונולוגי- כלומר על עיבוד צלילי השפה - פגום אצל אנשים המתקשים בלמידת שפות זרות. כך למשל, בהשוואה לאנשים שאין להם קשיים בלמידת שפות זרות, אלו המתקשים בכך מראים יכולות נמוכות, איטיות רבה ומאמץ מוחי גדול ולא יעיל בניסיון להבחין בין צלילים שונים בשפה שאינם מכירים, וכן בשמירה של צלילי שפה זרה בזיכרון.
ממצאים אלה הם עדות לכך שקיימים הבדלים מוחיים בין אנשים עם יכולות שונות ללימוד שפה זרה. מעבר לכך, אנשים שלא אובחן אצלם ליקוי כלשהו אבל המתקשים בלמידת שפה זרה, מראים קשיים בביצוע משימות שפתיות הקשורות בצלילי השפה גם בשפת האם שלהם. כך למשל, הם מראים בניסויים שכיחות גבוהה של תופעת "מילה שעל קצה הלשון" גם בשפת האם שלהם, כלומר הם יודעים מהי המילה אותה רוצים לומר, אך אינם מצליחים להגיע לצלילי המילה.
ממצאים אלה ואחרים מצביעים על כך שקשיי למידת שפה זרה קשורים לליקוי מוחי ספציפי בעיבוד פונולוגי (עיבוד צלילי שפה) אשר מתבטא גם בשפת האם וגם בכל שפה זרה. |
|
| |
מוח, החלק העיקרי של מערכת העצבים המרכזית בגוף החולייתנים, ובכללם האדם. המוח אחראי לשורה ארוכה וחשובה של תהליכים המתרחשים בגוף
לערך המלא
|
|
גדולי המשוררים, להטוטני המטפורות - האם מבנה/תפקוד המוח שלהם שונה מזה של רואי חשבון, למשל?
למרות שכבר מאמצע המאה ה-19 ידוע שהחלק השמאלי של המוח אחראי על עיבוד שפה אצל מרבית בני האדם, נאספו במהלך השנים עדויות מדעיות רבות לכך שגם החלק הימני של המוח מעורב בעיבוד סוגי שפה ספציפיים, כמו הבנת הומור, מטפורות, דו-משמעות, קונוטציות, פתרון בעיות הדורשות תובנה וכדו'.
סוגי שפה אלו מתאפיינים בכך שהם דורשים התייחסות בו-זמנית למספר משמעויות של מילים, הכוללות גם משמעויות פחות בולטות וזמינות. הרחבת טווח המשמעויות של מילים, מאפשר איתור חפיפה בין משמעויות הנראות לא-קשורות, ויצירה של קישורים לשוניים חדשים ומקוריים.
שירה היא הדוגמא הבולטת ביותר ליכולת הזו, ליצור ביטוי משמעותי חדש המתבסס על קשר לא-שגרתי בין שני המושגים היוצרים אותו. כדי ליצור למשל, את הצירוף החדש "שמיכת רחמים", נדרש זיהוי של הקשר בין שתי המילים הללו והתייחסות לכל הטווח הרחב מאוד של אסוציאציות ומשמעויות (כולל שוליות ובלתי רגילות), שמעוררת כל אחת משתי המילים. חיבור כזה הוא בעל עוצמה אדירה, שכן דרכו מועבר בבת-אחת עולם שלם של אסוציאציות ורגשות מהקשר אחד - "שמיכה" - להקשר אחר - "רחמים".
המחקרים שלנו מצביעים על כך, שהיכולת לעבד מטפורות חדשות מתוך שירה מצריכה מעורבות רבה מאוד, בתזמון ספציפי, של אזורים במוח הימני הממוקמים בדיוק מול אזורי השפה של המוח השמאלי. ממצאים אלה מצביעים על האפשרות, שמשוררים הם אנשים שיש אצלם מעורבות יחסית רבה של מערכות במוח הימני בעיבוד שפה, בנוסף ליכולות השפתיות ה"שמאליות" הגבוהות שלהם. עניין זה מעיד על משוררים, אבל כמובן אינו פוסל את יכולת הפיוט של רואי חשבון... |
|
"רעיון מורכב בשפה פשוטה" - פרופ' מרים פאוסט מציגה נקודה למחשבה:
המוח האנושי מכיל אוצר עצום של מושגים ומילים. רשת המושגים ומערכת הקשרים ביניהם קובעת במידה רבה את כל הפעילות השכלית, הרגשית והתקשורתית שלנו. כך, כאשר אנו נתקלים במילה מסוימת, היא "מתעוררת" והופכת להיות זמינה לשימוש בחשיבה, דיבור, האזנה, קריאה, כתיבה וכדו'. גם כל המילים הקשורות ברשת למילה זו "מתעוררות" והופכות לבולטות וזמינות יותר. באופן כזה מעצבת רשת המשמעויות, הכוללת את כל המילים ואת מערכת הקשרים ביניהן, חלק גדול מתהליכי החשיבה, השפה והתקשורת.
מחקרי מוח ושפה מצביעים על כך שבמוח התקין יש מערכת כפולה של קשרים בין מילים: מערכת קשרים חזקים ("מטאטא-יעה"), ומערכת קשרים חלשים ובלתי שגרתיים ("מטאטא-מכשפה"). לכל מערכת כזו יש ייצוג באזורי מוח שונים, כאשר אזורים במוח השמאלי מתמחים בעיקר בעיבוד קשרים חזקים ומעכבים קשרים פחות קונבנציונליים, ואילו אזורים במוח הימני מעורבים יותר בעיבוד קשרים חלשים ובלתי-רגילים.
דגם האינטראקציה בין שתי המערכות הללו קשור כנראה להבדלים בינאישיים בחשיבה, בשפה ובתקשורת. כך למשל, אנשים יצירתיים במיוחד בתחום השפה מראים מעורבות רבה של רשת האסוציאציות הימנית. אנשים אחרים, כמו חלק מהאנשים הלוקים בתסמונת אספרגר (הנכללת בטווח הלקויות האוטיסטיות), מתקשים מאוד בהבנת שפה מטפורית הדורשת גיוס של מערכת הקשרים החלשים והבלתי-שגרתיים במוח הימני. עם זאת, הם מתמודדים היטב עם שפה המבוססת על חוקים ברורים של צירופי משמעויות שבה מתמחה המוח השמאלי. |
|
לסיום, ציטוט חביב עליך:
"Simply by making noises with our mouth, we can reliably cause precise new combinations of ideas to arise in each other's minds. The ability comes so naturally that we are apt to forget what a miracle it is".
ובתרגום חופשי: פשוט על ידי הוצאת קולות מהפה, אנו מצליחים לייצר - באופן מהימן – קומבינציות חדשות של רעיונות, ולטעת אותן אחד במוחו של האחר. היכולת הזו באה לנו כל כך בטבעיות, שאנו נוטים לשכוח שמדובר בנס של ממש. (סטיבן פינקר, The Language Instinct, 1994) |
|
|
| | | ילידת 1953, ירושלים. פרופ' מן המניין באוניברסיטת בר-אילן, ראש המחלקה לפסיכולוגיה וראש המעבדה למוח ושפה במרכז הבינתחומי לחקר המוח ע"ש גונדה. משמשת כיועצת הרקטור לקידום נשים באוניברסיטה.
רכשה את תוארה הראשון בחוג להפרעות בתקשורת, באוניברסיטת תל-אביב, ואת התואר השני והשלישי במחלקה לפסיכולוגיה, באוניברסיטת בר-אילן. |
|
| עוד שאלות מחקר | | |
|
|
|