|
היכן יעדיף גנב ממוצע לפשוע - קרוב או רחוק מבית מגוריו? האם יש הבדל בתהליך קבלת ההחלטות של אזרח שומר חוק לעומת זה של פושע? הפעם מרחיקה "שאלת מחקר" עד לאנגליה! ד"ר קרן שלו משיבה |
|
מהו תחום המחקר המרכזי שלך?
אני עוסקת בתחום שנקרא פסיכולוגיה חקירתית ומתמקד ביצירת פרופילים של עבריינים. אני מתמקדת באופן ספציפי בשני נושאים: הראשון הוא ניתוח תהליך קבלת ההחלטות המרחביות (גיאוגרפיות) של עבריינים, בעיקר עברייני רכוש, כאשר השאלה המרכזית היא מדוע בוחרים עבריינים אלו לפשוע באזור מסוים ולא באזור אחר.
תפיסת המרחב מתייחסת לא רק למרחקים גיאוגרפיים אלא גם ובעיקר לפסיכולוגיה של הבנת הסביבה. התחקות אחר תהליכים מחשבתיים אלו מאפשרת הבנה טובה יותר של שיטות הפעולה של עבריינים ובהתאם לכך מגדילה את הסיכוי ללכידתם.
הנושא השני הוא איתור נעדרים. ב"נעדרים" הכוונה היא לאנשים שנעלמו מהסביבה המוכרת שלהם, אין מידע על הנסיבות שהובילו לכך, והנחת המוצא היא שלא נחטפו אלא בחרו להיעלם. במקרים כאלה, יש משהו משותף לנעדרים ולעבריינים – שתי האוכלוסיות אינן מעוניינות להיחשף, ואפשר לנסות ולאתר את מקום הימצאם על ידי התחקות אחר תהליך קבלת ההחלטות שלהם.
המחקר מראה כי אדם שמחליט לעזוב את מציאות חייו הנוכחית, בדרך כלל יבחר לעצמו דווקא סביבה שאינה זרה לו, הן מבחינת המיקום הגיאוגרפי (מקומות שכבר ביקר בהם בעבר) והן מבחינת המעגלים החברתיים שקיימים בה (חברים, בני משפחה וכד'). מתברר גם כי בדרך כלל המרחק הגיאוגרפי בין כל אותם מקומות ומוקדים חברתיים הוא מרחק קצר יחסית. בניית מפה קוגנטיבית של אותו אדם לוקחת בחשבון את כל הנתונים הללו ויכולה לסייע באיתור הנעדר. |
|
כיצד הגעת לעסוק בתחום ומה הניע אותך לכך?
מאז ומתמיד עניינה אותי ההתנהגות האנושית, בעיקר זו שנחשבת מחוץ לנורמה. כשנכנסתי לאקדמיה נמשכתי לעולם הקרימינולוגיה. זהו תחום מחקר שיש בו היבט פילוסופי המנסה לעמוד על ההבדל בין עבריינים ללא-עבריינים, ושואל מדוע בעצם אנשים מסויימים הופכים לעבריינים ואחרים לא.
בהמשך דרכי, רציתי להרחיב את הידע שלי לתהליכים שיהיו גם בעלי משמעות פרקטית ולא רק פילוסופית. דרך לימודי התואר השני והדוקטורט בליברפול למדתי על פרופילאות עבריינית ושיטות מחקר חדשות המשמשות גם את המשטרה באיתור עבריינים ובפעולות מנע. בסופו של דבר, מדובר בתחום מסקרן למדי המשלב שני גורמים: תהליך קבלת ההחלטות של בני אדם והאופן שבו הם תופסים את המרחב הסביבתי שבו הם פועלים. |
|
מה מבדיל חשיבה של עבריין מזו של שומר חוק?
האמת היא שאין הבדל מהותי בתהליך קבלת ההחלטות של עבריין ושל אזרח שומר חוק. כולנו בני אדם, והתהליכים הקוגניטיביים והפסיכולוגיים שקשורים בזיהוי הזדמנות ובתנועה במרחב הם דומים: כולנו מעדיפים לא להשקיע זמן רב או משאבים מיותרים במציאת הזדמנות, בין אם מדובר בקניית בגדים, אוכל, או איתור בית לפרוץ אליו.
ההבדל המשמעותי הוא בצורך של העבריין להימנע מזיהוי והיתפסות. אם יש שני אנשים עוברים ברחוב ורואים בית, העבריין מבין השניים ישים לב לפרטים מאוד ספציפיים שקשורים בהזדמנות לפרוץ ובסיכון שלו להיתפס. אם למשל הבית מוקף גדר ואין שדה ראייה פתוח בין הרחוב לבית ובין הבית לשכנים, אז יש סבירות גבוהה שאף אחד לא יבחין במישהו שמנסה לפרוץ. אם אין מכונית בחנייה, אורות הבית כבויים, ואולי עיתונים מצטברים ליד הדלת - כל אלו סימנים המגדילים את הפגיעות של הבית כמטרה.
ולכאן נכנס גם המרכיב של תפיסת המרחב: האם הבית ממוקם בנקודה שמאפשרת לעבריין לברוח בקלות? אם הוא נמצא למשל בסמוך לכביש מרכזי, הפגיעות של היעד עולה לטובתו של העבריין. אם לעומת זאת היעד ממוקם במקום מרכזי והומה יש יותר סיכוי להיתפסות ואז פגיעות היעד יורדת (לטובתו של בעל הנכס...). |
|
האם במסגרת ראיונותייך עם עבריינים מצאת איזשהו מכנה משותף לכולם?
כן. באופן עקרוני, עברייני רכוש מעדיפים "לצאת לעבודה" קרוב לבית: מספיק קרוב בשביל שיוכלו לפעול בסביבה מוכרת, ומספיק רחוק כדי שלא יזהו אותם אנשים מהסביבה הביתית. כמו כן, בגלל שרוב עברייני הרכוש מעורבים בצריכת סמים, אז הפשיעה היא תהליך שחוזר על עצמו כמעט מדי יום כדי לממן את השגתם. עניין זה דורש גיוון אסטרטגי וגם חשיבה יצירתית - מתי כדאי לפשוע קרוב לבית ומתי רחוק מהבית, הכל בהתאם להזדמנויות שנקרות בדרכם ומתוך שאיפה להקטין את סיכון ההיתפסות.
עוד מכנה משותף אחד קטן ששמתי לב אליו: עבריינים בהחלט שמחים לשתף פעולה עם ראיונות שנועדו לצרכים אקדמיים מחקריים. מצד אחד, האנונימיות שלהם מובטחת ואין בכך שום סיכון עבורם, ומצד שני, סופסוף ניתנת להם ההזדמנות לחלוק את חוויותיהם ולתאר את תהליך קבלת המחשבות שלהם. |
|
| |
אל קפון (1899 - 1947), מראשי הפשע המאורגן בארה"ב של שנות ה-20. בשמו המלא, אלפונס קָפּוֹן (או בהיגוי איטלקי, קָפּוֹנֶה); נודע גם בכינוי "פני צלקת".
|
|
|