ארז סיניבר

מהו תחום המחקר המרכזי שלך?

המחקר שלי עוסק באספקטים שונים של כלכלת עבודה. בין היתר, אני בוחן את הסוגיות הבאות: הסיבות שבגללן אנשים הולכים ללמוד מקצוע מסוים (האם זו המשכורת הגבוהה שצפויה להם באותו מקצוע, האם זהו העניין האישי שיש להם בנושא הנלמד, אולי זהו המוניטין והסטטוס החברתי הנלווים אליו, או שמא בסופו של דבר, זהו הרצון לרצות את ההורים), הגורמים המשפיעים על השתלבות מהגרים בשוק העבודה ושכר העבודה שהם מקבלים לעומת המקומיים, השפעת שכר המינימום על שוק העבודה, אפליות השכר בין נשים לגברים, אשכנזים לספרדים וכדו'.

אני גם בוחן את נושא האבטלה והדרכים להקטנתה. ניקח לדוגמא את מושג "האבטלה החכוכית". אבטלה חכוכית נובעת כתוצאה מכך שלאדם יש שכר סף. שכר סף הינו השכר המינימלי שאדם מסוים ירצה לצאת לעבוד עבורו. אם למשל שכר הסף שלי הוא 6,000 שקלים לחודש ויציעו לי שכר של 5,000 שקלים לחודש, סביר להניח שלא אהיה מוכן לקחת את העבודה ואמשיך בחיפושים. משך זמן החיפוש נקרא אבטלה חיכוכית.

כדי להקטין את האבטלה החיכוכית, הממשלה יכולה להקטין את דמי האבטלה. במידה ודמי האבטלה יקטנו העובד שמחפש עבודה יאלץ להיות פחות בררן, שכר הסף שלו ירד, והוא יחפש עבודה ביתר יעילות. כתוצאה מכך, משך זמן חיפוש העבודה יקטן והאבטלה החכוכית תצטמצם.

האם לימודים אקדמאיים הם כדאיים מנקודת מבט כלכלית? והאם יש הבדל בין תנאי השכר העתידיים של בוגרי אונ' לעומת בוגרי מכללה?

בקצרה - כן, וכן. ועכשיו לתשובות בהרחבה, ראשית לשאלה הראשונה: רוב המחקרים מוכיחים כי מבחינה כלכלית לימודיים אקדמיים בהחלט כדאיים. הנה דוגמא: לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כל שנת לימוד מוסיפה למעלה מ-8% לשכר. בממוצע תואר ראשון מוסיף כ-25% לשכר. אם שכר של עובד לא-אקדמאי עומד על כ-8,000 ש"ח לחודש, אז שכרו של אקדמאי יהיה 10,000 ש"ח לחודש.

בשנה הפרשי השכר יעמדו על 24,000 שקלים (2,000X12). אדם עובד בשוק העבודה כ-35 שנים, ולכן לאורך חייו תהיה תוספת השכר, בזכות לימודי התואר הראשון, כ-840,000 שקלים (24,000X35). סכום זה גבוה בצורה משמעותית מעלות הלימודים עצמם, שהינה פחות מ-100,000 שקלים לתואר ראשון.

וישנה גם השאלה - מה ללמוד. הסתכלות על שכר העבודה במקצוע מסוים, ורכישת אותו מקצוע בגלל השכר, לא תמיד מיטיבה עם בני האדם. לדוגמא, כאשר המצב הכלכלי טוב והבורסה טובה, שכר האנשים שעובדים בחברות השקעה (אנליסטים, יועצי השקעות וכדו') הינו גבוה. אנשים רבים רוצים את המשכורת הגבוהה באותו סקטור והולכים ללמוד מנהל עסקים, כלכלה, ייעוץ השקעות וכן הלאה, אבל חלקם הגדול כלל לא מתאים לעבודה באותם מקצועות, וכתוצאה מכך הם סובלים בעבודה, הדימוי העצמי שלהם נשחק ובסופו של דבר הם יעזבו את הסקטור.

המסקנה היא שלפעמים עדיף להתפשר על שכר נמוך יותר, לטובת עבודה במקצוע מתאים יותר (מבחינת היקף השעות, סוג העבודה, מידת הלחץ בעבודה, וכו').

ובנוגע לשאלה השנייה, על הבדלי השכר בין בוגרי אוניברסיטה למכללה: אם ניקח שני אנשים בעלי אותו ציון פסיכומטרי וציוני בגרות - את אחד מהם נשלח לאוניברסיטה ואת השני למכללה - נגלה כי בתחילת דרכם בשוק העבודה, שכרו של בוגר אוניברסיטה גבוה יותר מאשר שכרו של בוגר מכללה. יחד עם זאת, כעבור כמה שנים הפרשי השכר מצטמצמים לחלוטין.

בישראל של ימינו – האם יש פערי שכר בין עולים לילידי הארץ העובדים באותו מקצוע?

כן. שכרם של עולים חדשים נמוך משכרם של מקומיים העובדים באותו מקצוע, ויש לכך מספר סיבות. הראשונה שבהן נוגעת למושג הון אנושי. הון אנושי מוגדר כסך מיומנויותיו של העובד, בין אם הן נרכשות (למשל רמת השכלה ונסיון מקצועי), ובין אם הן טבעיות (גיל, מין וכד').  

תיאוריית ההון האנושי מניחה שכוח עבודתו של אדם הינו רכוש שעשוי לשנות את ערכו לאורך זמן. לכן אם אותם עולים מחו"ל רכשו בחו"ל מקצוע כגון הנדסת יערות, אבל המציאות בישראל אינה משקפת דרישה לבעלי מקצוע בתחום זה, ייאלצו העולים החדשים לעשות הסבה מקצועית.

סיבה אחרת לפערי השכר היא חוסר האינפורמציה שיש למעסיקים בארץ על המהגרים והרקע המקצועי שלהם. כאשר מעסיק רוצה להעסיק עובד מסוים, הוא יכול לבקש מאותו עובד ממליצים. הממליצים שהעולה החדש מביא איתו בדרך כלל אינם מוכרים למעסיק הישראלי ולכן המלצתם אינה שוות ערך לזו של עובד מקומי. 

כך גם חוסר הוודאות של המעסיק הישראלי לגבי המוסדות הלימודיים שבהם רכש המהגר את השכלתו - האם אוניברסיטה מסוימת במדינות חבר העמים למשל, היא מוסד מוערך ובעל שם או שמא היא ברירת מחדל שרמתה אינה מספקת. מעל לכל, נמצאת הבעיה המרכזית של חוסר ידיעת השפה המקומית. נניח שאתה עולה מרומניה. במידה ואתה לא יודע עברית ברמה טובה, לא תוכל לעבוד בישראל בתור מורה.

כלכלת מדינת ישראל, המחסור במשאבים טבעיים, הבידוד הכלכלי במזה"ת, צרכי הביטחון הלאומי והקליטה המתמדת של מהגרים – כל אלה מאפיינים את כלכלת ישראל. 

לערך המלא

בבית ספר חוזרים ואומרים כי "חשוב לדעת אנגלית". האם יש אמת כלכלית בטענה הזו?

ידיעת השפה האנגלית בהחלט מוסיפה לשכר העובדים בישראל. שכר עובד שיודע אנגלית גבוה משכר עובד שלא יודע לדבר אנגלית טוב, והדבר נכון גם ביחס למקצועות שבהם ידיעת השפה האנגלית כלל אינה נדרשת.

אחת הסיבות לכך היא מושג הקרוי "איתות". למעסיק שמחפש עובדים חדשים קשה לזהות את תכונותיו של כל מועמד ומועמד. לכן, כאשר הוא רואה מולו מועמד שהוא יליד הארץ והוא מדבר אנגלית בצורה שוטפת, המעסיק משליך מכך על שאר התכונות של אותו עובד. כלומר, עובד שיודע אנגלית הוא אחד שכנראה ישב בספרייה כדי לרכוש את השפה החדשה, הוא כנראה אדם שיש לו מוטיבציה, דבקות במטרה, רצון להצליח ויכולת התמדה - ואלו הן למעשה חלק מהתכונות שמעסיק מחפש בעובדים שלו.

סיבה נוספת מחזירה אותנו שוב לעניין ההון האנושי. ככל שאדם יודע אנגלית ברמה טובה יותר, ההון האנושי שלו (שמוגדר כסך המיומנויות שלו) גדל, והאטרקטיביות שלו בעיני המעסיק עולה.

"רעיון מורכב בשפה פשוטה" - ד"ר ארז סיניבר מציג נקודה למחשבה:

אחד מהמחקרים הנוכחיים שלי עוסק ב"השמנת יתר ובופה". להלן שאלת המחקר שלי: נניח שאתם הולכים לאכול במסעדת "אכול כפי יכולתך" והמחיר של הארוחה הוא 100 ש"ח, ונניח שאכלתם 2 ק"ג של מזון.

כעבור שבוע תחזרו לאותה מסעדה, אבל עכשיו המחיר יהיה 150 ש"ח. האם תאכלו יותר מ 2 ק"ג של מזון? מצד אחד, הנטייה הטבעית שלנו היא להגיע למצב שבו כל גרם אוכל יעלה פחות, ולכן אולי תרצו לאכול יותר. מצד שני, ככל שתאכלו יותר כך גם תשמינו יותר ובמובן מסוים תסכנו את בריאותכם...

מה אתם הייתם בוחרים?

לסיום, ציטוט חביב עליך:

יוגי ברה, שחקן הבייסבול האגדי של היאנקיז אמר:

"It's hard to predict, especially the future". (ובתרגום חופשי - קשה להתנבא, בעיקר ביחס לעתיד).

מה אנו מצפים מהכלכלנים? שיחזו את העתיד. אך עובדה היא שאף אחד מהם לא חזה את המשבר הכלכלי. אנשים מצפים שכלכלנים יחזו מה יקרה לכלכלה, לצמיחה, לאינפלציה, לשער הדולר, יגידו במה כדאי להשקיע ועוד. אבל חיזוי העתיד קשה זו מלאכה קשה למדי. כשם שלפני משחק ספורט נוהגים הפרשנים לחזות לכאן או לכאן, כך גם בכלכלה יש הנוטים לעבר מגמה אחת ואילו אחרים הנוטים לעבר מגמה אחרת. בתפקידי האקדמי, אני משתדל להעניק לסטודנטים שלי כלי חיזוי על מנת שיעשו את מיטב.

יליד 1958, ישראל. כיום מכהן כראש החוג לכלכלה במסלול האקדמי של המכללה למנהל. רכש תואר ראשון בהנדסה, תעשיה וניהול בטכניון, תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, ולימודי דוקטורט בכלכלה באוניברסיטת בוסטון, ארה"ב.

עורכת המדור: גלית רויכמן