גם אסד מנסה לשרוד
בעוד אולמרט נקרא לחקירה, גם לאסד יש אינטרס להפיץ הודעות על שיחות עם ישראל, כשבית הדין בהאג מאיים עליו מצד אחד וארה"ב מהצד השני
מתיישבי הגולן יכולים להיות רגועים. ככל הנראה, הרמה לא תימסר לסורים בשנים הקרובות, אם בכלל. לסורים אין אינטרס בשלום עם ישראל, כפי שלישראל אין אינטרס במסירת הגולן לסורים.
סוריה אינה יכולה לספק את הסחורה המינימלית הנדרשת ממנה, קרי: ניתוק הקשר עם ארגוני הטרור וההשפעה האיראנית לטובת נורמליזציה עם ישראל. ולישראל אין רצון לתת לסורים עמדות צבאיות על הגולן ששוב יאיימו על יישובי העמק או לאפשר לסורים לשכשך את רגליהם במי הכנרת.
לשני הצדדים לעומת זאת יש רצון לקיים מעין תהליך של הקדמה להידברות. אינטרס להיראות כמי שחותרים לשלום בעוד הצד השני יוצג כסרבן.
האינטרס העליון של הנשיא אסד, בן המיעוט העלאווי, הוא לשמר את שלטונו, משימה לא פשוטה בהתחשב בגודלו של המיעוט האתני אליו הוא משתייך. כל פעולה של אסד נובעת מרצונו זה.
השאלה שישראלים רבים צריכים לשאול את עצמם איננה כמה שלום נקבל עבור הגולן, משל הגולן הוא איזו המחאה הניתנת לפירעון בתמורה סבירה, אלא האם אסד בכלל רוצה באמת בשלום? האם שלום כזה ישרת את מטרתו העליונה שהיא שימור משטרו?
התשובה לכך היא כמובן שלילית. השנאה לישראל, האויב החיצוני, מאפשרת לו לשלוט שלטון ללא מצרים בארצו, למרות הדיכוי הכלכלי והחברתי בו חיים המוני העם. החיבור עם ארגוני הטרור, איראן והפלסטינים מאפשר לאסד להסתדר עם העולם הערבי ועם אזרחיו שלו תחת מטריית העוינות לישראל. מכנה משותף שכזה, עם האיראנים השיעים, הסורים והפלסטינים הסונים מבטיח את יציבות שלטונו. שלום עם ישראל יסבך אותו עם כל אלו ויסכן את משטרו הרבה יותר מסכסוך מתמשך בעצימות נמוכה עם ה"אויב הציוני".
גם מלחמה בין סוריה לישראל לא תפרוץ ככל הנראה. ישראל כמובן לא תפתח בה. בדמוקרטיות כמו ישראל איש לא רוצה במלחמה כל עוד יש ברירות אחרות. מצדו של אסד - מלחמה לא תסייע למשטרו, כיוון שסוריה צפויה להפסיד בה. האיומים הם שמסייעים לו, והפסד מלחמתי יוציא את כל הרוח ממפרשי בנו של האריה מדמשק ועלול לקרב את קץ שלטונו. במצב כזה גם תאבד סוריה לחלוטין את שאריות הסיכוי, הרצון והאמון בישראל בתוחלת של מסירת הגולן.
אסד חייב להיראות כמי שפניו לשלום, במיוחד מול העולם וארה"ב ולאור הדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג נגדו בעניין רצח חרירי. כך שהכרזות על רצונו בשיחות עם ישראל, מופנות לבית הלבן בוושינגטון ולהיכל המשפט יותר מאשר לירושלים. כשאנשיו אומרים שהם מוכנים למו"מ עם ישראל ללא תנאים מוקדמים, הכוונה היא כמובן לתנאים מוקדמים מצד ישראל. הסורים מגיעים עם כל התנאים המוקדמים של מסירת הגולן לידיהם כדבר מובן מאליו.
ממשלת ישראל מעוניינת כמובן לקיים תהליך של הידברות. אך מעבר לשאלות על עיתוי הפרסומים, כשהחקירה נגד ראש הממשלה בעיצומה ובמה יעסקו העיתונים יותר, בטלנסקי ואורי מסר או באסד ורג'יב ארדואן, בישראל אין רצון אמיתי לתת לסורים את הגולן. הגולן איננו עזה או אפילו יהודה ושומרון. אין בו ערבים, למעט ארבעה כפרים דרוזים. הגולן שמבוסס על התיישבות יהודית, שולט על כל הגליל.
בישראל מבינים את האינטרסים האמיתיים באזור, ויודעים שאין שום סיבה אמיתית לתת לסורים את הגולן תמורת שלום שכנראה לא יבוא, כשאין כל ערובה שהסורים לא יתקפו שוב כשהתנאים או המשטר בסוריה ישתנו.
לכן מעבר לדיבורים, איומים וצחצוח חרבות או רשרוש ניירות משני הצדדים, דבר כנראה לא ישתנה בגולן בשנים הקרובות.
שי בזק, מרצה לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה
לפנייה לכתב/ת 
