נושא :  בוקר אור ושבתשלום לסלונפורת

בוקר טוב ושבת שלום לכולם,

אתם יכולים להישאר עם עיניים עצומות ואני אספר לכם בשקט בשקט סיפור לשבת.
הסיפור שאני רוצה לספר היום הוא על שוש זאבי שחלתה בא.ל.ס.
אנחנו מכירים היטב אותה ואת משפחתה (בעיקר את ברק והדס שמגיעים למפגשים).
שוש החלה לכתוב בלוג, ומעבר לעובדה שאני אוהבת את כתיבתה,
אני חושבת שזה רעיון מקסים, בעיקר בשל העובדה ששוש כבר אינה יכולה לדבר.

שוש מספרת בהומור עדין על אירועים ורגעים בחייה,
שחלקם דומים מאוד לדברים שרונן סיפר עליהם,
ומעניין לראות את נקודות המבט השונות, למשל, בסיפור על התקנת הפג.

בפוסט הראשון יש לה מעין רשימה אלפאביתית של אסוציאציות,
ובסעיף "חברות" היא כותבת:
"לקום מהמיטה בלילה, ולבוא לנגב לי את הדמעות. להירטב עד לשד העצמות מהגשם בניסיון לחלץ אותי מהמכונית, ולשבת כל הצגה בבגדים רטובים. לקפוץ לראות אותי ולו לרגע, למרות קוצר בזמן. לאפות עוגה למעני השכם בבקר, כשאמא שלך חולה, וזה עתה הפכת לסבתא. לבוא אלי ביום הסוער ביותר בינואר, כדי להקריא לי ספר. לפרגן, לפרגן, לשמוח בשמחתי ולהיעצב יחד איתי. לענוד את הצמיד האדום של ALS."


אני יודעת שלא רק לי, אלא גם לכם -
להכיר ולקרוא אנשים כמו שוש,
נותן הרבה כוחות להמשיך בהתנדבות שלנו.


שתהיה שבת של שמחה לכולם
שבת של כיף והנאה
לרונן, יעל וטלי
ליפהל'ה
בריאות לחולים

היו בטוב