שתף קטע נבחר

במקום שאין אנשים, טוב שיש ספינות

קשה להשתחרר מהרושם שההתנכלות למפליגים לא נועדה אלא למנוע את ההומניזציה של תושבי הרצועה על-מנת שישראל תוכל להמשיך את הדה-הומניזציה ואת הטלת המצור המחניק על האוכלוסיה האזרחית ברצועה

שתי הספינות Liberty ו- Free Gaza, שהפליגו השבוע מקפריסין לרצועת עזה כשעל סיפונן 44 פעילי זכויות אדם וציוד רפואי עבור תושבי עזה, הצליחו - נגד כל הסיכויים - לפרוץ את המצור על עזה. את דרכן חזרה לקפריסין הן עשו כשעליהן שבעה פלסטינים שממשלת ישראל מנעה מהם עד היום את החופש לצאת מעזה, ביניהם ילד בכיסא גלגלים הזקוק לניתוח דחוף, ובני משפחות שכל בקשתם לבקר את קרוביהם בחו"ל.

 

החלטת משרד החוץ ומערכת הביטחון להתיר את הגעת הספינות לרצועה הייתה צודקת ונבונה. אך ההסבר היה שגוי לחלוטין. לפי דוברי משרד החוץ, ההחלטה "הוציאה את הרוח ממפרשיהם של פעילי השמאל שביקשו לעשות פרובוקציה". מצער שהממשלה מתייחסת לפעילות שכל מטרתה עזרה הומניטרית והגנה על זכויות אדם כאל "פרובוקציה תקשורתית".

 

בישראל עולם כמנהגו נוהג, ואולם המצור שמטילה ממשלת ישראל על עזה, הכולא מיליון וחצי בני אדם בתוך רצועה קטנה וצפופה, גובה מחיר כבד מאד: חולים רבים מתו בגלל העדר טיפול רפואי, ומאות אלפי ילדים סובלים מתת-תזונה. לפי הערכת אמנסטי וארגון "רופאים לזכויות אדם", יותר מ-200 אנשים ברצועה גססו למוות בגלל סרוב ישראל להתיר יציאתם מהרצועה (בימים אלו, מחמוד אלכפארנה (38) הסובל מאיבוד דם עקב גידול סרטני מדמם בקיבה גוסס בעזה כתוצאה מכך שישראל מסרבת לאשר יציאתו מהרצועה).

 

המצור גם הרס לחלוטין את כלכלת הרצועה, וגזר על מרבית תושבי הרצועה חרפת רעב. לפי סוכנות UNRWA, כ-80% מתושבי הרצועה הם כיום נזקקי סעד של האו"ם. סטודנטים אינם מורשים לצאת ללמוד באוניברסיטאות בחו"ל או בגדה, תוך פגיעה קשה בזכותם הבסיסית לחינוך ולמחיה בכבוד. בגלל הפרות חמורות אלו של זכויות אדם, ולא בשביל פרובוקציה, הגיעו משתתפי ההפלגה לעזה.

 

תמוהה מאד, לפיכך, החלטת היועץ המשפטי לממשלה לעצור ולהעמיד לדין פלילי את אחד המפליגים - ג'ף הלפר, ישראלי-ירושלמי, בעבר פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון. הוא מואשם ב "הפרת צו אלוף" האוסר על אזרחים ישראליים להכנס לרצועה. לא נתמקד בשאלה מניין יש סמכות למפקד הצבאי להוציא "צו אלוף" על שטח שממנו התנתקה מדינת ישראל, והיא כעת איננה הריבון שם. השאלה האמיתית היא מדוע בכלל יש חוקים ותקנות האוסרים על מפגשים עם פלסטינים למטרות פיוס ושיתוף פעולה?

 

הרי מה הוכיחו ג'ף הלפר וישראלים נוספים שהיו על הספינות? הם הביאו להומניזציה של הפלסטינים החיים ברצועה. הנה, יהודים ואזרחים ישראליים התקבלו בחום ברצועת עזה, הביאו ציוד רפואי, ביקרו בבתי-חולים ובתי-ספר, יצאו לדייג, ולמרבה הפלא - חזרו לישראל בריאים ושלמים. קשה להשתחרר מהרושם כי ההתנכלות למפליגים לא נועדה אלא למנוע את ההומניזציה של תושבי הרצועה על-מנת שהממשלה תוכל להמשיך את הדה-הומניזציה המתבטאת בהטלת המצור המחניק על האוכלוסיה האזרחית ברצועה.

 

ממשלת ישראל חייבת להפסיק מיידית את הענישה הקולקטיבית של אוכלוסיה אזרחית. ענישה כזו אסורה על-פי סעיף 27 לאמנת ג'נבה הרביעית, והיא גם לא מועילה במאומה לבטחון המדינה. אולי ההיפך הוא הנכון: היא מזינה את השנאה ואת הטרור.

 

כאשר כל הנסיונות לפרוץ את המצור באמצעות עתירות לבג"ץ נכשלו כשלון חרוץ, איזו אופציה עומדת לרשותם של אנשים הגונים שאינם מוכנים להשלים עם הטלת עונש קולקטיבי כה ברוטלי?

פעולה ישירה ובלתי-אלימה, כדוגמת מבצע ההפלגה, היא האופציה היחידה.

 

נכון, פריצת המצור הייתה סמלית, והיא כשלעצמה לא תביא מזור למיליוני אנשים החיים ברצועה. אך השאלה האמיתית היא אם יש בכוחה של ההפלגה לעורר את המצפון של החברה הישראלית (ואזרחי מדינות המערב), לקטסטרופה ההומניטרית בעזה. התשובה האמיתית תינתן כאשר יגיעו הספינות הבאות. ההצלחה של המבצע מותנית גם בכך שהיא תדרבן ישראלים נוספים להכנס לרצועה – בדרך זו או אחרת, בדרך המלך או בתחבולות – ולערער בכך את מסע הדה-הומניזציה ודה-לגיטימציה שמנהלת הממשלה כנגד מיליון וחצי פלסטינים ברצועת עזה.

 

קיים על הנייר הסכם הפסקת-אש כולל, שנוסח על-ידי הרב מנחם פרומן ביחד עם העיתונאי הפלסטיני חאלד עמאיירי, להחזרת גלעד שליט, הסרה טוטלית של המצור, שחרור אסירים, והפסקת-אש מוחלטת וללא הגבלת זמן. מנהיגי חמאס ברצועה הודיעו כי ההסכם מקובל עליהם, ואילו ממשלת ישראל היא זו שמסרבת לחתום. יש לקוות כי ההפלגה פורצת-המצור, ביחד עם מבצעים דומים בעתיד, ידרבנו את ההנהגה בישראל לאמץ את עקרונות הסכם פרומן-עמאיירי.

 

אם יש מסר נוקב שהצליחו להעביר שתי הספינות שהתגברו על אין-ספור מכשולים בדרכם לעזה, הריהו אותו המסר של ברק אובמה, שאמש הוכתר רשמית כמועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב – "Yes we can". באותה נחישות והתלהבות, צריכים גם אזרחי ישראל לומר: "כן, אנו יכולים לשבור את המצור ולהביא בטחון ותקווה לאזור".

 

הכותב הינו עורך-דין בעל תואר שני מ- American University במשפט זכויות האדם.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים