אבחון קשב בגן חובה ובכיתה א':

שלום לבאי הפורום,

ברוכים הבאים אלינו. בימים אלה אני פוגשת ילדים רבים בני חמש וחצי. אלה ילדים שעתידים לעלות לכיתה א'. השאלה הנשאלת, לרוב, היא: האם הילד בשל ומתאים לכיתה א'? השאלה הזו מתעוררת משום שהגננת מבחינה בקשיים בישיבה שקטה בפעילויות-ריכוז, בהסח-דעת ובקושי ללמוד ולזכור את שמות האותיות, לעתים קושי באחיזת העפרון והצבע.

ילד שמראה הסח-דעת, שיכחה, קשיים להתארגן, קשיים לשמור על רצף של הקשבה, שמפהק כשמדברים עמו או כשהוא נדרש לבצע חשיבה ולהפגין ידע מילולי, שמתקשה להתארגן מול דרישות בית הספר, לא מספיק, לא מצליח ולא מתקדם – הוא ילד בעל ליקויי-למידה. חלק מן התסמינים הללו אמנם אופייניים לליקויי-קשב. אבל, אם מטפלים בקשב בלבד – צפויים הקשיים להימשך, גם אם הם מרשימים כנפתרים באופן זמני. בדרך כלל ליקויי קשב מלווים בליקויי-למידה אחרים, ויש לערוך אבחון לקויי-למידה (לא אבחון פסיכולוגי ולא אבחון דידקטי) כדי לאתר את הליקויים, להבחין בין ליקויי קשב וליקויי למידה אחרים שמשפיעים על הקשב וכדי שניתן יהיה להמליץ על היערכות, סיוע, התאמת שיטה וגישה וקידום אחרי האבחון. לצערי אני שומעת שילדים קטנים בכיתה א'-ב' ואפילו בגן מופנים ל"בדיקות קשב", עוברים "בדיקת טובה", נמצאים "תקינים" וההורים שמחים, אבל זוהי שמחת שוטים: בדיקת טובה אינה מאפשרת מהימנות לגבי ליקויי קשב או ליקויי-למידה אחרים, אינה מתאימה לילדים קטנים והממצאים שהיא מספקת מעוותים ואינם מעמיקים. נוירולוג שמכבד את עצמו ואת הפונים אליו עורך בדיקות נוירולוגיות אם צריך, כדי לראות אם יש הפרעות נוירולוגיות או בעיות בריאות אחרות הגורמות למצב המתואר, ובעיקר קורא את ממצאי האבחון: שם יש מידע חשוב, מעמיק, בסיסי. שמעתי על נוירולוגים שמעדיפים לראות ילד רק אחרי בדיקת-טובה. אוי ואבוי למצב כזה, מוטה, מטעה, טועה ואינו מאפשר את ההיכרות הבסיסית החשובה על מנת להעריך את הצרכים של הילד. ילדים צעירים בכיתה א' או ב' אינם יכולים לתפקד במבחן טובה, משום שכישורי עבודת המחשב והידיים הנדרשים אינם בשלים, לקויים ואינם מראים את המצב האמיתי. ידוע הרבה על השטחיות של בדיקות הקשב. הם מקלות על הרופא וחוסכות בזמן ואינן מתבססות על היכרות מעמיקה ואפילו לא על דוחות מקצועיים של מי שבדקו את הילד. נוירולוג שמסתמך על בדיקת טובה הוא נוירולוג שכפוף לדרישות של קופות החולים ולא בהכרח משתדל להפעיל שיקול דעת מקצועי ומהימן. וכך, ילד שלא הצליח ללמוד בכיתה א', למרות הכנה לבית הספר, עבודה של מרפאים בעיסוק וקלינאי תקשורת, עבודה של הוראה מתקנת במשך כל שנת הלימודים, וזקוק לקידום מהיר ולשיקום תחושת הכשלון ובאבחון נמצא שיש לו ליקוי-למידה וביניהם ליקויי-קשב ושחשוב לגייס את כל האפשרויות כדי לקדם אותו להכין אותו בחופשת הקיץ לקראת הלימודים ממתין בתור לבדיקת טובה, כדי שהנוירולוג יואיל לפגוש אותו ולהחליט אם הטיפול התרופתי מתאים ומסייע. בינתיים, נמנע הטיפול שיכול לקדם ולעזור והדשדוש חוגג. חבל שההורים מוטעים כך. חבל שהנוירולוגים של קופ"ח מוטעים כך. מה לעשות? לחפש נוירולוג מקשיב, קורא, חושב ומסביר.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור
מנהלת הפורום