ארז גביש, ראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, מספר לנו על התקווה שלו ליצור תרבות ויזואלית ישראלית ועל הבינה המלאכותית שנכנסת בסערה ללימודים
"ה-AI לא תנגוס בתפקיד המעצב, להפך, היא תעזור לו"
על רקע תערוכת הבוגרים המציגה לאחרונה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ותחרות המיתוג הראשונה שנערכה בשבוע שעבר, ישבנו לשוחח עם ארז גביש שהתחיל את דרכו במחלקה המוערכת והיום עומד בראשה לא מעט שנים וכבר צופה את הבאות.
שבוע שעבר התקיימה תחרות המיתוג הראשונה בה לקחת חלק בוועדת השיפוט
"תחרויות תמיד משפיעות לטובה, כי הן מעניקות מוטיבציה והכרה מקצועית לאנשים ולעבודה שלהם. גם החלוקה לקטגוריות אפשרה להרבה אנשים להגיש בתחום התמחות שלהם והיו לא מעט התמחויות. מעבר להתעסקות בפן השיווקי או האסטרטגי של תהליכים מיתוגים, לי אישית חשוב הפן העיצובי. הרבה ממה שאנחנו רואים במרחב הציבורי הוא מותגים ולכן לי חשוב שהאיכות והנוכחות הגרפית תהיה טובה. כשמותגים שמים את הדגש על אפקטיביות או הארד סייל, אז הם מייצרים עיצובים צעקניים שאת ההשפעה שלהם ניתן לראות על המרחב הציבורי ועל התרבות. אם אתם הולכים ברחובות אנגליה אתם רואים שהמותגים מעוצבים בצורה מוקפדת, אלגנטית ונקייה. נכון אנחנו לא אנגליה אבל כן אפשר לפתח פה שפה ממותגת שתהיה מעוררת השראה ולא רק פונקציונלית".
איך מותגים יבדלו את עצמם אבל גם יישרו קו עם מותגים אחרים כדי לקחת אחריות על המרחב הציבורי?
"המותגים צריכים ליישר קו עם הסטנדרט וליצור עמדה משותפת. בעיני לייצר עבודות שנראות כמו עבודות דומות מחו"ל לא מאפשר לייצר זהות ישראלית. מצד אחד המטרה היא לעשות כסף למותג ומי שלא מבין את זה לא יכול להיות מעצב כי זה חלק מהאחריות שלו, אבל לצד זה יש גם אחריות על נכסי צאן ברזל ועשו את זה מעצבים כמו ראובן אלדר ז"ל שמעבר לעבודה שלהם, ייצרו פה שפה ישראלית".
גביש, בוגר המחלקה משנת 1997 התחיל ללמד בה רק שנתיים לאחר מכן. עוד במהלך הלימודים הוא פתח סטודיו שהתמחה בעיצוב בתחום הטלוויזיה שהיה בתחילת דרכו בזמנו. "מאוד עניין אותי השילוב בין עיצוב, מיתוג לטיפוגרפיה ואינפורמציה לטלוויזיה ותנועה" הוא מספר לנו, ובסוף שנות ה-90, תחילת שנות ה- 2000 הסטודיו עיצב 70 אחוז מהפרומואים בטלוויזיה הישראלית. "עם ההתמחות של איך מעצבים טלוויזיה הגעתי ללמד בבצלאל. הרבה מאוד שנים הייתי מרצה מבחוץ וב- 2010 אני והשותפים סגרנו את הסטודיו כי מכרנו את סדרת האנימציה שיצרנו 'זאק וקוואק' (Zack & Quack) לניקולודיאון העולמית שהצליחה מאוד. אחרי 6 שנים בתחום האנימציה לילדים, הרגשתי את המיצוי ובדיוק פרופ' עדי שטרן, קודמי בתפקיד התמנה לנשיא האקדמיה ויצא מכרז לראשות המחלקה ואמרתי לעצמי שהגיע הזמן. אני מאוד אוהב ללמד, גם מבחינה אישית זה משפיע על הדרך שלי להתבונן על עבודות ועל עיצוב ועל העולם ומאמן מאוד את הראייה. ובעיקר האפשרות להשפיע דרך חינוך של הדורות הבאים של התחום".
מה אתה רואה בעיניים של סטודנטים בשנה א'? עם מה הם נכנסים לתואר?
"לאורך השנים אפשר לראות שמצד אחד מגיעים בוגרי תלמה ילין או ילדים שגדלו במשפחות של הורים מעצבים או שמכירים את בצלאל ויש להם ידע מוקדם, ומצד שני מגיעים צעירים ליום הפתוח, הם יודעים שהם מוכשרים, אולי מעניין אותם עיצוב, אולי הם ציירו קצת ואני רואה את הלסת שלהם נופלת כשהם מבינים מה האפשרויות שלהם במחלקה. בצלאל זה אתוס, זה מוסד שכל מי שיש לו שאיפה יצירתית רוצה ללמוד בו, אפילו שזה קשה להתקבל למחלקה. כל שנה מתקבלים 120 סטודנטים למחלקה שכוללת לימודי משחקים, איור, גרפיקה, עיצוב בתנועה, מיתוג ועוד המון תחומים של עיצוב מסורתיים וחדשניים. מה שעוד יפה לראות הוא שגם האוכלוסייה מגוונת, כשאנחנו מסתכלים על המפה יש ממש אדם מכל יישוב".
ועם מה אתה חושב שהם יוצאים מהתואר?
"הם יוצאים עם תשתית להמשיך וללמוד כל החיים. אחרי השנתיים הראשונות בהן הסטודנטים טועמים מכל התחומים, הם מתחילים שנתיים נוספות בהן הם מרכיבים להם מערכת חד פעמית עם ההתמחויות שהם בוחרים. התשתית שהם למדו בהתחלה יכולה להתאים להמון תחומים ומקצועות גם מעבר לתקשורת חזותית. יש בוגרים שפנו לעיצוב אופנה או צעצועים, התמחות בUX/UI, הרבה ממשיכים לתואר שני בתקשורת חזותית, באמנות או ארכיטקטורה".
איזה תחום מבין כולם הכי רלוונטי היום בשוק העבודה?
"יש הרבה מאוד ביקוש לעיצוב במרחב הדיגיטלי. חלק מהמשימה שלנו היא לתת לבוגרים השכלה רחבה ותרבותית ולגרום להבין את התשתית המסורתית שעליה הושתתו הכלים הדיגיטליים. זה בא לידי ביטוי בתחום המשחקים, יש לנו תכנית יחד עם סטודנטים למדעי המחשב של האוניברסיטה העברית בירושלים, שם פתחנו חטיבה של משחקים עם סטודנטים מבצלאל, ויחד הם יוצרים משחקים שאפשר לשחק בהם, הם זוכים בפרסים וחלק מהם הופכים לפרויקטים מסחריים. המטאוורס החליטה שפנינו לכיוון עולם וירטואלי ומשקיעים המון משאבים בעולם הזה, זה שינוי תרבותי אבל גייסו עשרות אלפי מעצבים שעובדים בתחום. יש פלטפורמה שאליה אפשר לעצב חוויות וירטואליות ושם מתרחבים יותר ויותר מקומות עבודה".
האם יש שילוב בין הכלים המסורתיים והאנלוגיים לכלים הדיגיטליים?
"בסופו של דבר הכל כלים, ובפלטה של המעצבים יש היום כלים אנלוגיים ודיגיטליים ולא צריך לוותר על אף אחד מהם. יש אומנויות אנלוגיות כמו הדפס, תחריט או ציור וכלי הציור למיניהם, שמלמדות הרבה איך לעבוד עם המגבלה הטכנית-אנלוגית שמייצרת קו עם אופי מסוים. אנחנו מייצרים הגבלות דרך הצמצום הזה לעומת המחשב שקל לו לייצר צבעים. המחשב גם גורר אותי לייצר צבעים יותר זרחניים ופחות מורכבים. אבל אם אני עובר ללמוד על כלי דיגיטלי דרך הלימודים, על כלי ציור או צבעי שמן לדוגמה, אני מבין איך צבע מגיב לנייר, לאור, ובהשוואה איך צבע מגיב למסך ולבהירות שלו, ולכן ההשכלה שלי תהיה הרבה יותר רחבה וארגז הכלים יהיה יותר רחב. בתערוכת הבוגרים השנה אחד הבוגרים שילב בין הכלים האנלוגיים לדיגיטליים, ולקח מדפסת עט, והעט מצייר מתוך מחשב עיבודים של ציורים או פסלים או דימויים דיגיטליים על ניירות ישנים. ערבוב של ישן וחדש שמייצר עבודה מאוד מקורית".
איך לדעתך תיראה תוכנית הלימוד עוד 10 שנים?
"אני חושב שהיא תהיה עוד יותר פתוחה, נרצה לתת יותר אחריות לסטודנטים ותהיה זליגה למחלקות אחרות כמו ארכיטקטורה למשל. אני ארצה לייצר דיפוזיה בין מחלקות שונות ולבדוק את המרחבים הדיגיטליים והטכנולוגים וללמד את הדבר הבא לפני שהוא קורה".
כידוע, את השנה הקרובה יפתחו הסטודנטים במשכן החדש במרכז העיר ויעזבו את הבניין הגדול והישן בהר הצופים. "המעבר של המוסד למרכז ירושלים בטוח ישפיע על הלומדים ועל המרצים", מסביר גביש. "הבניין החדש יהיה מוקף בקירות שקופים והעוברים והשבים יוכלו לראות את הסטודנטים עובדים, או מגישים עבודות, אולי זה יעצים את הפרעות הקשב הקיימות, אבל הפרעות קשב הן מאפיין של הרבה מאוד אנשים יצירתיים. יש משהו בהפרעה שיוצר חיבורים עם מקומות לא צפויים. האקדמיה תהיה במרכז ירושלים מול עירייה, המשטרה ובית המשפט. הבניין עצמו מייצר בתוכו המון אפשרויות להסתכל לתוך הפעילויות השונות, ואנחנו מאוד נרגשים".
בכל זאת, התחלף דור, האם הסטודנטים השתנו לאורך השנים?
"יש מאפיינים דוריים לכל דור, אבל אני חייב להגיד שהסטודנטים שמגיעים הם טובים ואינטליגנטיים עם דעות פוליטיות ואג'נדות. יש מאפיינים של ה- Millennials שצפים פה ושם. בהרבה מאוד מובנים בתערוכת הבוגרים יש הרבה מאוד עבודות ביקורתיות שמדברות על אקלים, חברה, קיימות, עמדות פוליטיות וכלכליות, אוכלוסיות מוחלשות. יש הרבה מאוד ספרים שעוסקים בתכנים חברתיים, עבודות אוצרותיות ועריכת תוכן מעניינת. יש פרויקט מצוין בו סטודנטית בנתה מיתוג של מותג 'סביר', שמבקר וחושף את הניסיון של מפרסמים לנפח את המותג שלהם מעבר למה שהוא. היום אנחנו מצפים לכנות".
"יש תופעה שנכנסה בשנה האחרונה לתערוכת הגמר והיא השימוש באינטליגנציה המלאכותית בתוך יצירה של מעצבים. אני חושב שזה יתפוס תאוצה בשנים הקרובות וחלק מהעריכה והעיצוב ייוצרו על ידי מנועים של אינטליגנציה מלאכותית".
האם זה ינגוס מתפקיד של המעצב?
"אנשים שמעולם לא עיצבו יוכלו להקליד שורה שמתארת תמונה ולקבל את התמונה הזו ואז הם ירגישו שהם לא צריכים מעצב. אני כמעצב יודע שזה לא נכון ואני מבין שזה עוד כלי. אני בטוח שבעתיד הלא רחוק אני אקבל תמונה מדויקת ושלמה של מה שאני מדמיין, אולי אני לא אהיה חייב לצייר את זה בעצמי והקראפט שלי כמעצב יהיה פחות משמעותי ואני אוכל לייצר דימויים בצורה יותר מהירה אבל עדיין אני אצטרך לדמיין אותם. זה תחום מאוד מרגש ומאוד משכנע ואני בטוח שיהיה לי קשה מאוד לדעת אם אני מדבר עם בן אדם או מכונה וזה יעשה שינוי עצום בכל אותם תחומים בהם יציירו או יכתבו לפי בקשה או דרישה. תפקיד המעצבים יישאר ויהיה כמו שהיה תמיד, לזהות צורך או בעיה ולמצוא את הדרך לפתור אותה על ידי עיצוב או יצירת תכנים. לצורך זה אפשר להשתמש בכלים השונים, אבל אני סקפטי ולא מאמין שבשנים הקרובות נוכל לבקש ממחשב שיכתוב לנו שיר שירגש אותנו עד דמעות".
"הבינה המלאכותית תקל על המחשה של דימויים ורעיונות. אפשר להגיד שפוטושופ עשתה את זה לפני 20 שנים כשהיה אפשר לצייר ציור בצבעי שמן וזה לא היה מלכלך ולקח פחות זמן. אותו דבר לגבי קולנוע והיכולת שלנו להביע בתלת ממד חזיונות בצורה הרבה יותר מפורטת ושלמה. בסוף הכלים האלה הולכים ומשתכללים והופכים את זמן העבודה ליותר קצר. השאלה המהותית בעיני היא לא רק מתי נבקש סיפור יפה ונוכל לקבל אותו, אלא מתי מחשב ייזום בעצמו? האם תהיה אינטליגנציה מלאכותית שקמה בבוקר ותגיד לי: 'תשמע ארז, כתבתי שיר שאני חושב שתאהב'. זו כבר שאלה אחרת".
"עוד דבר שאני מאמין שיקרה הוא שלקוחות, בעלי עניין ואנשים שהם לא מעצבים, מנהלי מוצר, יוכלו לבוא עם רפרנס שביקשו מבינה מלאכותית למעצבים והם ייקחו אותו וישכללו אותו ויהפכו אותו למעורר השראה. אני מעדיף את זה מאשר שלקוחות יגיעו עם רפרנסים שהם בעצם עבודה שמעצב אחר עשה. זו רעה חולה וזה קורה המון".
לסיום, טיפ לסטודנטים הטריים ולאלו הרוצים להתקבל?
"למתחילים שנה א': תתכוננו ל-4 שנים שישנו את החיים שלכם ובואו מוכנים לעבודה קשה מאוד. זה לא קל אבל זו תוכנית שמשנה את איך שאנחנו מסתכלים על העולם".
"למי שרוצה להתקבל: פשוט תיצרו כל דבר יצירתי, אל תנסו לנחש אותנו, תעשו מה שאתם אוהבים ועם זה תבואו לבחינות הכניסה, אנחנו כבר נדע אם אתם מתאימים לנו או למחלקה אחרת".
אולי יעניין אותך גם...
