"אני שמח שאנחנו מחלקה שנותנת אפשרות וחופש ביטוי לרעיונות"(באדיבות יח"צ)

"אנחנו המהפכה ואנחנו מאוד סקרנים לגביה"

אילן בז'ה, מנהל המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר מספר על תוכנית לימודים שחוקרת את העתיד הדיגיטלי והווירטואלי שסוחף אחריו את כל התעשייה

זה לא חדש שבכל סוף שנת לימודים נעמדים ראשי המחלקות השונים מבתי הספר לעיצוב ומרעיפים גאווה על פרויקטי הגמר של הבוגרים הטריים. את הריאיון שלנו קיימנו עם אילן בז'ה, ראש המחלקה הטרי יחסית לעיצוב אופנה בשנקר, מחלקה רוויית שבחים והצלחות בארץ ובעולם; הפעם קיימנו ריאיון מעט שונה, כזה שמתמקד ונרגש לקראת העתיד הקרוב והרחוק.

בתור מי שמלמד כבר למעלה מ- 20 שנים, הכניסה לתפקיד מנהל המחלקה הייתה טבעית. "הרגשתי אחרי המון שנים אינטנסיביות בתעשייה שאני רוצה לעבור לצד האקדמי בחיים שלי ולצמוח באקדמיה", הוא מספר לנו. "הסמסטר הראשון שלי היה אופוריה ואז הגיעה הקורונה. זה היה אחד הדברים הכי מאתגרים בקריירה שלי, התעסקתי בניהול משברים כי תוך שבוע היינו צריכים להעביר מחלקה שלומדת בצורה פרונטלית במאה אחוז למחלקה שלומדת בצורה דיגיטלית במאה אחוז, בנינו מחדש תוכנית לימודים מותאמת".

אילן בז'ה (צילום עידו לביא)
אתה מרגיש שזה היה זרז כלשהו?
"זו הייתה תקופה קשה מנשוא אבל אני חושב שהיא מיקמה את המחלקה ברמה עוד יותר גבוהה ועוד יותר קשובה למה שקורה בתעשייה. נכנסה זירה חדשה לתוך עולם האופנה שהיה רדום במשך המון שנים ושימר את אותן מסורות. נוספו לנו כמה כלים חדשים שאפשר לעבוד איתם".
 
העולם הוויזואלי עולה על גדותיו, איך מלמדים את הסטודנטים לייצר בידול ומקוריות בעולם כזה?
"היתרון של האקדמיה הוא תהליכי המחקר ופיתוח רעיונות. אנחנו בתהליך הפוך מ'לעצב Fast Fashion, יש לי קולקציה והעליתי לאתר', אלא אנחנו משלבים מחקר עיוני רעיוני שהופך למחקר ויזואלי שהופך למחקר חומרי טקסטורי שבתוכו אפשר להתחיל לפתח קו, מחשבה, שפה וייחוד, משהו אחר מתוך בליל האינפורמציה שהוא בלתי נדלה. אגב, זה הרבה יותר חשוב בעיני מהתוצאה הסופית. קודם תלמדו לחקור ולהתפתח ולהכיר דווקא מסורות מאוד שמרניות והיסטוריות ומתוך זה תצמחו ותתפרעו. הבסיס הוא תהליך אקדמי מאוד ערכי, זה לא חוג או קורס אלא משהו שמפתח אותך לאורך הרבה שנים לאחר מכן."
 
זה לא סוד שהרשתות החברתיות הביאו איתן יתרונות לתחום וגם לא מעט חסרונות. "צריך לנסות להשתמש בהן בצורה חיובית", מסביר בז'ה. "בלי הרשת הזאת, שחר אבנט לא הייתה מלבישה את ביונסה או פרויקט הגמר של טל מסלבי שהגיע לחשבונות של מיליוני עוקבים. לא כל המעצבים רוצים להיות בפרונט, רוב המעצבים שעובדים ועושים ויוצרים נמצאים מאחורי הקלעים, הכוכבים ממש ספורים. מאחורי שם גדול ומעצב על עומדים מעצבים. בעיני זה בסדר זה שהקולקציה בסוף נמכרת דרך כוכבות רשת כמו נועה קירל אבל אסור לשכוח שזו עבודה מאוד קשה, מלאה באכזבות ובדרך כלל ברשתות רואים רק את התוצאה שלה ואת השואו ואת הפרסים. צריך לחיות עם זה בשלום ולהשתמש בזה במינון מסוים, כי אפשר גם ליפול מאוד מהר. אפשר למצוא שם את הדור הבא, אפשר למצוא שם הרבה השראה והמון רעיונות לבתי אופנה הגיעו מהרשת.
הכניסה של הטכנולוגיה היא לא חדשה לעולם אבל האם אתה צופה שעוד כמה שנים כלי הלימוד המסורתיים ייעלמו ויהיה דור שמעצב רק בכלים דיגיטליים?
"בזכות הבסיס שאנחנו מעניקים שמעמיק בכלים המסורתיים ובמבואות, בתרבות ובפרקטיקה, תהליך הלימוד הדיגיטלי והווירטואלי לא נמצא במקום דקורטיבי אלא הופך לכלי לגיטימי למעצב אופנה בתהליכים ארוכים. אנחנו המהפכה ואנחנו מאוד סקרנים לגביה. אנחנו לא מגיעים לפניה או אחריה, אנחנו לומדים אותה אז יש תוצאות שאנחנו מרוצים מהן ויש כאלה שלא, אבל אנחנו לא מחפשים את המוצר הסופי, הוויזואלי או המאוד אינסטגרמי, אנחנו לא סתם זורקים בגד על אווטאר. המשחק הזה שמתחיל מעבודת יד שנסרקת לתלת ממד ועוברת לגזרה דיגיטלית ולבסוף חוזרת לייצר את הבגד האמיתי, המעברים האלה זה מה שמייחד את המחלקה. לפעמים המעברים האלה מייצרים מקוריות, לפעמים הם מבלבלים אותנו אבל יש דברים שאנחנו יודעים שהם יתרון ברור, תהליכים שלפעמים היו יכולים לקחת המון זמן, או שלא היו מתאפשרים או מתקצרים מהותית בזכות הטכנולוגיה הזו".
 
איך בתוכנית הלימודים מתכוננים לאופנה וירטואלית?
"אחרי שהבנו שזה מעניין אותנו וזירה חדשה בעיצוב אופנה, חיבקנו אותה כי הבנו שיש לנו יכולות בארץ להגיע לרמה גבוהה ולהציע בוגרים שהולכים להיות מומחים בזה. יש לנו חמישה קורסים שנוגעים בנושא. השנה גם השקנו שיתוף פעולה עם התואר השני לפיתוח משחקים דיגיטליים ויוצרים משחק שהוא בבסיסו אופנה אבל יוצרים הכל ביחד, יוצרים את הספייס, את העלילה ואת האווטאר. כשהגישו לנו את המשחק השיח היה אחר, הצוותים דיברו בצורה אחרת על יצירתיות והתבוננות, על כל התהליך שנמצא במקום אחר מהמקום הפיזי, ולא רק ברמת הדקורציה אלא שיח אחר עם מהנדסים, והיה יפה לראות שיח של אנשי טכנולוגיה שלא מבינים בעיצוב עם מעצבים שלא מבינים הנדסה. אני אוהב להגיד שאנחנו מושכים את השריר העיצובי בחבל ורגע לפני שהוא נקרע אנחנו עוצרים".
שיתוף פעולה ראשון בעולם בין התואר הראשון לעיצוב אופנה והתואר השני בפיתוח משחקים דיגיטליים (באדיבות יח"צ)
יש שינוי בדור שמגיע להיבחן לבית הספר?
"אנחנו מחפשים אנשים סקרנים, שמתבוננים בצורה אחרת או יכולים לפרש כל דבר בצורה שונה מהממוצע. יכול להיות שיהיו לדור הזה כלים אחרים להתבטא אבל אנחנו יכולים לחזק אותו כדי שהוא יצליח".
 
איך אתה מתייחס למגמת הקיימות שסוף סוף נכנסת לתודעה?
"אנחנו התחלנו בקורס אתחול אופנה עוד לפני 8 שנים. המטרה היא להוציא אנשים בוגרים וערכיים. הקורס הזה שמתעסק בחלק מהתופעות האלה כמו Zero waste, והוא ממש עובד לפי חלק מ-17 הסיגמנטים של הקיימות בעולם ומלמד את הסטודנטים לעבוד עם מה שקיים. חלק מהבוגרים ממשיכים לעצב באג'נדה הזו גם בפרויקטי הגמר שלהם וגם בסטודיו שהם פותחים בהמשך. בתוך כל האפשרויות אנחנו מראים להם שאפשר גם לעצור. עכשיו זה טרנדי, אבל פעם לא הבינו איך מעצבים מתוך התחשבות בסביבה. זה עדיין לא פשוט גם ליצור, לעצב ולהרוויח ורוב המותגים לא מצליחים לעשות את זה, אלא אם כן את סטלה מקרטני. צריך גם לדעת להכניס ערך עיצובי וויזואלי מעבר ללפרק ולהלביש מחדש וגם לנסות שלא יהיה מאוד יקר".
פרויקט של איה לצטר בשיתוף אירוקה, קורס איתחול אופנה, מנחות אורית פרלייך ודבי אלחיאני ( צילום ליאור קסון)
פרויקט של איה לצטר בשיתוף אירוקה, קורס איתחול אופנה, מנחות אורית פרלייך ודבי אלחיאני (צילום ליאור קסון)
דובר הרבה על המגמות של תערוכת הגמר השנה, איך אתה היית מגדיר אותה?
"אני שמח שאנחנו מחלקה שנותנת אפשרות וחופש ביטוי לרעיונות. אנחנו לא ספקי קולקציות ולא צריכים לענות על שום אסתטיקה פופולרית או מסחרית וחלק מהסטודנטים רוצים להתנסות ולא יודעים איך תראה התוצאה בסוף. זה בסדר שיש דעות, טעם וביקורת אבל כשנכנסים לתערוכה הסטטית נשארים פעורי פה מהיכולות הטכניות והעשייה האישית של כל בגד שניתנה לו תשומת לב במשך שנה. לא תהיה להם אפשרות או זמן אחר לפתח את היצירתיות שלהם במשך תקופה כזו ארוכה, זה המקום האחרון שיוכלו להתבטא בצורה כזו. בתוך האקדמיה הביקורת היא מנומקת ומלווה בהרבה הכלה אבל היא גם חלק מתהליך הלמידה. בחוץ זה קשוח כי היד קלה על המקלדת, הכותבים הם לפעמים אנונימיים והכל קורה בשניות אבל צריך לסנן, ללמוד, להתבגר, ולדעת מה לקחת ומה לא. אני תמיד בודק עם עצמי אם אני שלם עם מה שעשיתי, אני יודע מה לשפר מאתמול להיום".
 
טיפ למתחילים או לאלה הרוצים להתקבל?
"סקרנות. אנחנו מראיינים מאות ובסוף יש את אנשים שקמים בבוקר עם התבוננות מסוימת על העולם, מתעניינים וקוראים דברים שהם לא בהכרח פופולריים, וכל הזמן מחפשים, וכשמחפשים מגלים דברים שאולי קצת שונים וחריגים".
"לסטודנטים שמתחילים העצה שלי היא לבוא כמו ספוג. אתם נמצאים במקום שתקבלו המון ואחרי זה אנחנו נסחט ונוציא מכם את המיטב. אחרי ארבע שנים יוצאים מכאן אנשים יותר יפים, לא חיצונית, אלא יפים באופי, בפתיחות ובערכים שספגו".
פרויקט הגמר של לירז סברניק (באדיבות יח"צ)
פרויקט הגמר של ליאור ווינברג (באדיבות יח"צ)

אולי יעניין אותך גם...