פרס התחרות שעוצב ע"י נועם טננבאום (יח"צ)

ממתגים את הסיפור שלנו: פיליפ בולקייה

סדרת ריאיונות חדשה עם הממתגים והמעצבים שהשפיעו על הדרך בה אנחנו מביטים על מוצר

לכבוד תחרות המיתוג הראשונה בישראל ה- ISRAEL BRAND AWARDS שיזם יריב עמית, ישבנו לשיחה עם ארבעה מעצבים וממתגים בכירים, חלק מפאנל השופטים המכובד בתחרות שיחשפו בפנינו את התהליכים, את הקשיים בדרך, ומה הם היו אומרים למדינת ישראל אם הייתה לקוחה שלהם.
 
 
נפתח עם ריאיון של אחד הממתגים החשובים והוותיקים, יו"ר צוות השופטים, עם 40 שנות קריירה ותשוקה שלא נגמרת לאמנות. פיליפ בולקייה, התחיל כמעצב גרפי לאחר לימודים בבצלאל בה לימד לא מעט שנים לאחר מכן. מאז ועד היום, עם הסטודיו שפתח הוא אחראי למיתוג של מותגים מובילים כמו מפעל הפיס, בזק, ישראכרט, גד, נירלט ועוד גדולים ורבים. היום הוא התיישב לענות לנו על כמה שאלות מאתגרות.
40 שנים של ניסיון (יח"צ)
בקרוב תתקיים תחרות המיתוג הישראלית הראשונה, אתה מרגיש שהקהל הרחב מתחיל להבין את ההבדל בין ממתג למעצב גרפי?
"אני חושב שיש המון התעניינות מצד הקהל הרחב, אנשים שואלים על עבודות שאנחנו מוציאים: מי עשה מה וממש מתעניינים ביצירה. עם זאת המקצוע שלנו הוא מקצוע צעיר, ולא תמיד מובן, הרבה לא מבינים את ההבדלים בין מעצב למשרד פרסום וגם לא יודעים להגדיר את הגבולות. אני מקווה שהתחרות תתרום ותחדד את העקרונות המקצועיים של תחום המיתוג".
 
 
סיפרת בריאיון לפני שנה שעברתם לעבודה מהבית, הקסם עדיין מחזיק או שכמו מותגים רבים חזרתם לשיטת העבודה הקונסרבטיבית?
"אני מודה שלא חזרתי והקסם נשאר. באופן טבעי תהליכי העבודה השתנו והתאהבנו בפורמט החדש. כשאנחנו נפגשים עם הלקוחות אנחנו יכולים לקחת חלל עבודה בWework , יש זמן לטייל עם הכלב ויש זמן להבדיל בין עיקר לתפל. הקורונה שינתה תהליכים הרבה יותר עמוקים ממה שאנחנו חושבים, הרבה לקחו את הזמן להמציא את עצמם מחדש, או שצמצמו את כמות העובדים או שמתמקדים בסוג עבודה מסוים ומתעסקים רק במה שמעניין אותם".
מעבודותיו של פיליפ בולקייה (מנהלת קראטיבית : דיקלה רובינסון)

אמנם נשאר הקסם של ניפוץ מושג המשרד אבל לצד זה בולקייה מספר לנו שהפרויקטים שלו לא נותנים לו להירדם בלילות. "כל עוד הפתרון לא מפוצח אני לא רגוע ואנחנו הרי חיים מפיצוח לפיצוח. לפעמים הפתרון לא קל, הוא דורש מאמץ אינטלקטואלי גדול מהרגיל. לאחרונה התמודדנו עם פרויקט מורכב על מוזיאון חדש שהולך להיפתח בתל אביב בקרוב. התמודדנו עם מושגים מאוד מופשטים שלא נכנסים לשום תבנית מוכרת. הקונספט של המוזיאון הוא אקדמי ומאוד מיוחד והפתרון המיתוגי היה צריך להיות שונה מכל תבנית מוכרת והיינו צריכים להמציא ולחשוב מחדש על מה זה מוזואולוגיה בסטנדרטים אחרים.

 

פרויקט שנגע בך באופן אישי?
לאחרונה עשינו פרויקט אסתטי ויפה לסניף של T LAB, בעצם בר למשקאות תה. הפרויקט ריגש אותי כי הוא נתן ביטוי לכל הדימויים שאני גורר מילדות.
מעבודותיו של פיליפ בולקייה (מנהלת קראטיבית : דיקלה רובינסון)
לצאת מהתבנית המוכרת (מנהלת קראטיבית : דיקלה רובינסון)
יש בך נשמה של אמן. איפה אתה רואה שהאמנות זולגת לתוך הפרויקטים?
הגעתי לשלב בחיים אחרי 40 שנות עבודה שהרגשתי שהתחלתי לעסוק יותר במיתוג ובאסטרטגיה ופחות בקראפט. רציתי לחזור לתקופה שהתחלתי ללמוד בבצלאל. היום יש אינטראקציה מדהימה בין אמנות לעיצוב לוגו. הדברים נכנסים אחד לתוך השני ויוצרים חיבור מעניין ומאפשרים לקשור רגשות אישיים מעבר למטרות המקצועיות".
 
 
ציינת שיש צבעים ופונטים שמעוררים בנו אוטומטית קונוטציות ורגשות מסוימים, מה יוצר את הקונוטציות האלה?
"הגדרתי את זה באחת ההרצאות שלי, דיברתי על המניפולציה הגדולה של עולם המיתוג; אנחנו יוצאים לקרב והחיילים שלנו הם הפונטים. אנחנו חלק מתרבות ויזואלית שבנויה מצורות. עיגול משדר משהו, מרובע מספר סיפור ואותו כנ"ל לגבי צבעים ופונטים. יש קונצנזוס וקודים מסוימים כמו שילוב של שחור וזהב שמשדר פרימיום ולבן ריק משדר טוהר ומינימליזם. הכלים שאנחנו בוחרים הם הביטוי האישי שלנו, המשחקים בין כל הגורמים הם היצירה".
 
בר למשקאות תה (מנהלת קראטיבית : דיקלה רובינסון)
אנחנו עומדים לציין בקרוב את יום העצמאות, אם ישראל הייתה לקוחה, מה היית מייעץ לה?
"מיתוג מדינות וערים מאוד נפוץ לאחרונה. כל מדינה, כמו מוצר, צריכה למכור את עצמה לרוב תוך הדגשת הנופים או נכסי תרבות שלה. אני חושב שמיתוג המדינה לא יכול להיכנס לתבנית הזו כי המדינה שלנו הרבה יותר מורכבת מנופים, תפוזים או הייטק. במקצועות העיצוב מחפשים את הDNA של המוצר והלקוח, מהי תמצית הרעיונית של המותג?. במחשבה ראשונה על פיצוח למדינת ישראל עלתה לי מילה, עלו לי שתי אותיות: נס. איך ממתגים נס? איך מדינה מסוכסכת עם עצמה ועם רוב שכנותיה שבכל זאת מתפקדת שמהווה דוגמה לדמוקרטיה ומובילה בתחומים מסוימים בעולם- איך ממתגים את הנס הזה? זה הבריף שהייתי מעביר לצוות היוצרים שלי או לסטודנטים שאני מלמד".
 
 
ואיך זה נראה?
"זה כבר מורכב יותר, זה תהליך אינטואיטיבי. איך מתרגמים מושג מופשט כמו נס בצורה אינטליגנטית וויזואלית מצד אחד אבל גם מרגשת מצד שני? אני מעודד את המעצבים שלי לעבוד בצורה הכי רגשית שיכולה להיות. לצורה, לקו או לצבע ודימוי יש משמעות ואנחנו מתחילים איזה ריקוד שאין לו הגיון או מתודולוגיה. כשאנחנו מרגישים שהעיצוב נוגע בנו, אנחנו יודעים שכנראה הוא ייגע גם באחרים".
 
כל צבע, צורה ופונט מספרים סיפור (מנהלת קראטיבית : דיקלה רובינסון)
כשאנחנו שואלים אותו על העולם הדיגיטלי הוא משתהה. "אין ספק שיש מציאות חדשה. אני שייך לדור הדינוזאורים שהתחילו את הקריירה שלהם בלצייר אותיות, שעוד חשב שכל העולם הדיגיטלי הוא מדע בדיוני. אמנם אני מוקף בצוות צעיר אבל אני נשארתי איש פרינט, של הדף המודפס מה שהיום כבר מגוחך לדבר עליו. לא הייתה לי ברירה אלא לעשות את המעבר הזה אבל אתר לא מרגש אותי כמו כרזה, ברמת המדיה, ברמת הפורמט, המגע והריח. אז כמובן שאנחנו מעצבים בעיקר לדיגיטל אבל משהו בי נכבה כשהפרינט מת".
 
 
נבחרת להיות יו"ר צוות השופטים בתחרות המיתוג הישראלית הראשונה, מה המשמעות של התחרות הזו בעיניך?
"זו יוזמה מבורכת. אני בין הבוגרים בקהילה הזו שהיא צעירה יחסית. לא היתה שום פלטפורמה המעצבת שיח מקצועי ואקדמי. אני מקווה שהתחרות תהפוך בסיס לשיח עשיר ומעניין ופלטפורמה למפגש בין יוצרים. בנוסף היא תעזור לחדד את הגדרות המקצוע שלנו, הרבה חושבים שמיתוג זה עיצוב לוגו כשבעצם זה הרבה יותר מורכב מזה. זה יפגיש את התעשיינים עם מעצבים שהם עוד לא הכירו, וגם זו פלטפורמה למשרדים צעירים, ממתגים עצמאיים ומשרדים גדולים להתמודד שווה בשווה על אותה זירה. לא תמיד מבינים עד כמה מיתוג יכול לקדם את העסקים של אותם תעשיינים ולהצטיין בתוכם והתחרות הזו מעודדת את המצוינות, דוחפת את המותג ואת הממתג להצטיין ובסוף גם לזכות בהכרה על מאמציו".
 
משלב את האמנות בלוגו (מנהלת קראטיבית : דיקלה רובינסון)
לסיום, איך היית רוצה לראות את התעשייה הישראלית בתחום המיתוג עוד 10 שנים?
"אני חושב שאם אנחנו מסתכלים למשל על מה שקורה בבריטניה, על התפקיד שלקחו משרדי מיתוג שהיום מהווים מקור לחדשנות, מקור לשיח אקדמי על הדרך שבה אנשים חיים, אני מקווה שאנחנו נהיה שם. העתיד שייך לעולם המיתוג במובן שהמקצוע נוגע בכל ההיבטים הצרכניים. היום ממתג ממלא תפקיד גדול יותר מלקדם עסקים כאלה ואחרים ולהגדיל את המחזור שלהם אלא כבר מנחה תופעות חברתיות.
אני רואה את השינוי הזה קורה. התחלתי את הקריירה כמעצב גרפי ואני רואה איך התפקיד של המעצב משתנה בשנים האחרונות. המעצבים עוסקים גם ברמה האינטלקטואלית ומעורבים בתופעות החברתיות כמו ממה אנשים מפחדים ולמה הם מקווים. אנחנו חלק ממכלול חברתי וזו הסיבה שכשאני מלמד או עובד עם מעצב צעיר אני מקדם את ערך הסקרנות. בעיני זה תנאי הכרחי להתעניין בחברה בה אנחנו חיים.
 
 
מגזין לג'יט, הינו נותן חסות לתחרות המיתוג של ישראל לשנת 2022 , Israel Brand Award, כחלק מהרצון שלנו לקדם את תרבות העיצוב בישראל. התחרות תתקיים ב 14.7.22 וניתן להגיש מועמדות לקטגוריות השונות עד ה– 31.5.22. התחרות פתוחה למנהלי מותגים, חברות מיתוג, מעצבים ויועצים, חברות דיגיטל ו- UX וכמובן עצמאים ועצמאיות. לינק
 
 
רוצים להתעדכן בכל פעם שעולה כתבה? עקבו אחרינו באינסטגרם

אולי יעניין אותך גם...