יותר מאלף בני אדם מתו מתחילת הגל הרביעי, וישראל, עושה רושם, התרגלה. התרגלה ל-700-600 חולים קשים בבתי החולים ועוד מאות רבים מאושפזים אחרים. התרגלה לשורה של הגבלות, בדיקות, תווים, טרגדיות של לא מתחסנים, תעמולה של שרלטנים וטרגדיות של מי שהתחסנו.
עבור אנשים רבים, המגיפה לא ממש קיימת עוד: צעירים מחוסנים במנה שנייה מבלים ועובדים כרגיל. אבל אנחנו יודעים שהשפעות החיסון הבולמות הדבקה מתפוגגות אצל המתחסנים; זה מה שאומר משרד הבריאות. לכן הוא מציע בוסטר. אבל במקביל, הוא ממשיך לקיים את התו הירוק כאילו יש לו משמעות עבור מתחסני מנה שנייה. עכשיו אומרים שזה ישתנה באוקטובר. עוד חודש אבוד, עוד תחלואה, והחורף תיכף כאן - עם שפעת ואשפוזים.
ואילו בני 60 ומעלה שהתחסנו בזריקת הדחף מאמינים שהם מוגנים לגמרי מפני הדבקה ותחלואה חריפה. הם אכן מוגנים מאוד, אבל זה יחסי; ככל שההתפרצות תהיה גדולה יותר כך סיכוייהם להידבק ולהתאשפז בכל זאת יגדלו.
לחיות עם הקורונה זה לא להתעלם ממנה, או לדמיין שרק הילדים ישלמו את המחיר בבתי הספר
1 צפייה בגלריה
מחלקת קורונה בבית החולים ברזילי באשקלוןמחלקת קורונה בבית החולים ברזילי באשקלון
מחלקת קורונה בבית החולים ברזילי באשקלון. נראה שישראל התרגלה ל-700-600 חולים קשה
(צילום: AP)
הציבור המרכזי שסובל הם הילדים שאינם יכולים להתחסן, עד גיל 12, וההורים שלהם. הממשלה הנוכחית אומרת שהכלכלה חשובה לה. בניגוד למה שהיא חושבת, הכלכלה לא בנויה על חבורת האינטרסנטים שלוחשים באוזני השרים ומוודאים שאף הופעה של עשרת אלפים איש בחלל סגור לא תבוטל. הכלכלה בנויה על הורים צעירים וכבר לא כל כך צעירים שצריכים להישאר בבית עם ילדיהם שנכנסו לבידוד, לעתים בפעם השלישית מתחילת שנת הלימודים.
ההורים הם אלה שעובדים הכי קשה, מייצרים את החלק הגדול בתוצר, לפעמים משרתים עדיין במילואים. והם אלה שהממשלה הזו שולחת לתחנות לבדיקה מהירה בכל פעם שהם רוצים לקחת את הילד לבריכה או לספרייה. הם אלה שמשלמים את המחיר על הדבקה פרועה בישראל. והמחיר הזה הוא לא רק "בידוד". הבעיה היא לא בידוד, הבעיה היא התחלואה הנרחבת. בסיכוי לסיבוכים אצל ילדים, כולל "לונג קוביד". באלו שלא הספיקו להתחסן בבוסטר, או לא רוצים, ועלולים לחוות מחלה קשה.
עכשיו מבטיחה הממשלה פטנט חדש של בדיקות אנטיגן יומיומיות שיחסכו בידודים לרוב הכיתות. אכן, יש מחקרים שלפיהם זה יכול להחליף בידודים; אבל פיילוט הכיתה הירוקה נכשל עד כה. מדוע שזה יצליח הפעם? וכיצד בדיוק יעבוד פרויקט של בדיקות יומיומיות לעשרות ואולי מאה אלף ילדים שנחשפו לילד חולה בכיתה?
הממשלה ומומחיה משקיעים כל כך הרבה מאמצים בפטנטים, שנשכח הלקח המרכזי והקבוע במגיפה: חייבים לשלוט בהדבקה. גם אם לא שואפים להדבקה אפס, חייבים לשלוט בהדבקה. לחיות עם הקורונה זה לא להתעלם ממנה, או לדמיין שרק הילדים ישלמו את המחיר בבתי הספר. אם חייבים להוריד הדבקה, האם זה הגיוני שבכל יום ההתקהלות של 300 אלף ילדים בבתי הספר נמנעת (הם בבידוד) בגלל תחלואה - בשעה שהופעות, חתונות ואירועי ענק בחללים סגורים נמשכים כסדרם? אמרנו שבתי ספר הכי חשובים. אז אמרנו.
וזה לא הכול. דברים פשוטים. אוורור. הנה משהו שהממשלה יכולה לעשות, רגע לפני שהיא טורחת ומחלקת עבודה לאזרחיה. להודיע לכל בתי הספר שיפתחו חלונות - לבטל חוזר מנכ"ל שאוסר על כך. להתקין מטהרי אוויר בכיתות שיכולים להפחית בהן הדבקה. או לתת לבתי הספר לרכוש כאלה.
לעשות - כמו באוסטריה וגרמניה - בדיקות PCR פעמיים בשבוע בכל בית ספר, כדי שלא נגיע לכיתות שלמות שנדבקו.
יש כאלה שגורסים ששום דבר לא עובד, אף הגבלה מידתית. הם יכולים להרים טלפון להולנדים ולפורטוגלים; היו שם התפרצויות דלתא והן נעלמו בעקבות הגבלות מידתיות על התכנסויות. בלי סגר.
לישראל יש שורה של אתגרים חריפים שלא קשורים לממשלה הקודמת או הנוכחית. החריף שבהם הוא שהאוכלוסייה צעירה ביחס לאירופה ולכן פחות מחוסנת. רבים מהלא מתחסנים הבגירים באים מאוכלוסיות חלשות. התוצאה היא שאנחנו כבר לא מדינה מובילה בשיעור ההתחסנות בעולם במנה ראשונה, וקצב זריקות הבוסטר גם דעך. התברר שחיסון פייזר, בניגוד לזה של מודרנה, מגן פחות בפני הדבקה.
אל מול האתגרים האלה, המומחים מבקשים דברים פשוטים. לאוורר כיתות, למצוא הדבקות מוקדם, לאסור התקהלויות כל עוד יש 10,000 מאומתים ביום בערך, להגדיל משמעותית התחסנות, לא ליישם תו ירוק שמבוסס על הגנה חיסונית שלא קיימת. בעיקר: להבין שהבעיה היא לא רק הכלכלה, ולא רק הבידודים, אלא התחלואה. להפסיק לתקוע את הראש בחול.
השיעור הישראלי הוא שהחיסון לבדו בשלב הזה, לא הספיק. אפשר לקוות שהזריקה השלישית תהיה האחרונה, ושתנופת התחסנות לקראת סוף החודש תבלום עוד את ההתפרצות. אך אלה הן תקוות, לא תוכניות מעשיות. ובכל מקרה, לא צריך להטיל את העומס כולו על חלק אחד באוכלוסייה. אף אחד מהמומחים או אנשי משרד הבריאות לא הציע ולא מציע סגר; אפשר וכדאי להקשיב בתשומת לב להצעות וגם ליישם.