בשנות ה-70 היה שלמה הלל שר המשטרה ושאול רוזוליו כיהן כמפכ"ל. יום אחד הגיע רוזוליו למשרד השר לפגישה השבועית שאליה הוזמן כדי לדווח על הנושאים המרכזיים שבהן עסקה המשטרה באותה עת. אולם הלל התעכב והמפכ"ל התבקש לחכות בחדר ההמתנה המוביל ללשכה. רוזוליו הציץ בשעונו בקוצר רוח, ואז קם והסתלק. המסר באנקדוטה השולית לכאורה הזאת היה ברור: אנחנו במעמד שווה ואני לא אמתין כאחד האדם עד שהשר יתפנה. הביטחון העצמי של רוזוליו נשען בין השאר על מעמדו העצמאי לפי פקודת המשטרה, שהעניקה לו סמכות מלאה בפיקוד על המבצעים והחקירות, ולא אפשרה לשר להתערב בהם. הפגישות השבועיות ביניהם לא עסקו באישור מדיניות אלא רק במסירת מידע לגבי המתרחש.
ב-1976 פתחה המשטרה בחקירתו של אשר ידלין, שהיה מיועד לכהן כנגיד בנק ישראל, בחשד לביצוע עבירות שוחד. מדובר היה אמנם בתפקיד כלכלי, אבל ידלין היה פעיל פוליטי מרכזי במערך וחבר אישי של שר האוצר יהושע רבינוביץ. ואכן, פוליטיקאים הפעילו לחצים על הלל להפסיק את החקירה. אריה (לובה) אליאב, שהיה מזכ"ל המערך בתחילת שנות ה-70, הגיע לאחר חצות לביתו של שר המשטרה וטען שרודפים את ידלין על לא עוול בכפו. הלל ענה לו: אני לא יכול להתערב.
והאמת היא שגם לו רצה השר לנסות לחלץ את הנגיד המיועד מן החקירה, הוא היה מנוטרל. רוזוליו, שאחיו היה ח"כ במערך, רצה למנוע לזות פה והורה לראש אגף החקירות יעקב קדמי לדווח ישירות ליועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק. זה היה נוהג חדש משום שהתביעה הייתה ממונה על אישור הגשת אישומים לבתי המשפט, אבל לא הייתה מעורבת במהלך החקירות עצמן.
השאר היסטוריה. כתבי אישום הוגשו מאז נגד פוליטיקאים בכירים, מאריה דרעי ורפאל פנחסי, דרך אהוד אולמרט, שלמה בניזרי ואברהם הירשזון, ועד ראש הממשלה בנימין נתניהו. השרים לביטחון פנים לא יכלו להתערב משום שהציר שנבנה בין המשטרה לבין היועץ המשפטי לממשלה היה חזק מהם.
איתמר בן גביר, עו"ד במקצועו, הכיר היטב את פקודת המשטרה ואת המגבלות שזו מטילה עליו כשר לביטחון פנים. הוא החליט לשנות אותה וניצל היטב את העובדה שהביקורת והמחאה הציבורית התמקדו בחוקים שמיועדים לפגוע במעמד בית המשפט העליון, והקדישו פחות תשומת לב לשאר. התיקונים יאפשרו לו בפועל שליטה מלאה על מדיניות המשטרה בנושא המבצעים ובכלל זה הטיפול בהפגנות. אמנם נכתב בגרסה החדשה של החוק שהוא לא יהיה אחראי על מדיניות החקירות, אבל אין לאיסור זה ערך מעשי. לשר לביטחון הלאומי תהיה סמכות מלאה על הקצאת התקציב ליחידות המשטרה השונות, ובהן להב 433. מי שלא יבין את רוח המפקד החדש, לא יקבל כסף.
מפקד מחוז תל אביב עמי אשד מתקבל על ידי המפגינים, במוצ"ש
(צילום: לירן לוי, אסף קמר )
הטעות שעשה בן גביר, שחשפה את כוונותיו האמיתיות, הייתה לפעול לפי פקודת המשטרה החדשה אף שאושרה בכנסת רק בקריאה ראשונה. כלומר, אינה תקפה עדיין. שיכרון הכוח שאפף אותו נבע משתי סיבות. הראשונה: האמונה שממשלת ימין מלא-מלא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה. השנייה היא זהות המפכ"ל. רב-ניצב יעקב שבתאי הוא ברווז צולע בשל מכתב האזהרה שקיבל מהוועדה הממלכתית שחוקרת את אסון מירון שבו נספו 45 בני אדם. הוא נעדר חוט שדרה ציבורי ואולי גם את התבונה הנדרשת מבעל תפקיד ממלכתי כזה. שבתאי אפשר לבן גביר להיכנס לחדר הפיקוד המשטרתי בעת הפגנות יום השיבוש, ולהנחית עליו מול המצלמות הנחיות לגבי המדיניות, זאת בניגוד לפקודת המשטרה הנוכחית שעדיין תקפה.
ד"ר ברוך לשםוכמובן, ההדחה בשידור חי של מפקד מחוז תל אביב עמי אשד בזמן שההפגנות עדיין מתקיימות. שבתאי הסביר לאחר מכן ליועצת המשפטית לממשלה, שבלמה את המעשה, שהשר כפה עליו את מועד ההכרזה על ההדחה. גם זה כמובן בניגוד לפקודה הנוכחית. במסיבת עיתונאים במוצאי שבת הודה שטעה במהלך הזה, מה שלא משנה את הפקפוק בשיקול הדעת שלו בזמן אמת.
שבתאי ייזכר כאחד הכושלים בין המפכ"לים בתולדות משטרת ישראל. יחד עם זאת, אפשר להתנחם בכך שהוא הציף לתודעה הציבורית – בכוונה או במקרה - את כוונתו של בן גביר להפוך את המשטרה לזרוע צייתנית של הדמוקטטורה המתהווה בישראל. הלקח עבור המוחים המבקשים לסכל את החקיקה להשתלטות על בית המשפט העליון הוא שעליהם לשים לב לחקיקה שעוברת להם מתחת לרדאר.
- ד"ר ברוך לשם היה יועץ לשר לביטחון פנים ודובר המשטרה. כיום מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
