1 צפייה בגלריה
ארכיון
ארכיון
ארכיון
(צילום: רויטרס)
הפעילים המרכזיים במרכז הליכוד כבר יודעים לשנן שהבחירות הקרובות יוכרעו על שני פרמטרים עיקריים: הראשון, שיעור ההצבעה בחברה הערבית. השני, שיעור ההצבעה ב"קלפיות הזהב" של הליכוד, שמתרכזות בפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות. לצורך העניין נקרא להן קלפיות ישראל השנייה.
תוצאות הבחירות הקודמות הראו ירידה של כ-300 אלף מצביעים לליכוד ברחבי הארץ. רובם לא עברו למפלגות אחרות אלא פשוט לא יצאו להצביע. המספרים מראים שישראל השנייה לא הגיעה לקלפי. בעוד שיעור ההצבעה הממוצע בארץ עמד על יותר מ-67%, בטבריה הצביעו 55% בלבד, באופקים כ-60%, במעלות-תרשיחא 58%, בדימונה 56% וכן הלאה.
בחברה הערבית המצב גרוע הרבה יותר. החברה הבדואית, הקהילה הענייה בישראל, הגיעה לשפל בשיעורי הצבעה: 40% בחורה, 42% בכסייפה, 47% ברהט, ובכפרים הבלתי מוכרים נטולי הקלפיות עמד שיעור ההצבעה על אחוזים בודדים.
מה הקשר בין "קלפיות הזהב" של הליכוד לבין הקלפיות הבדואיות? המצב הכלכלי-חברתי של המצביעים. כנסות ישראל וממשלות ישראל לא מצליחות לשכנע את הישראלים החיים בעוני, יהודים וערבים, שבאמת אכפת להן. הליכוד מתעסק במי יהיה שר המשפטים ובאיזה דחפור הוא יהרוס את בית המשפט העליון. הוא מציג אפס תוכניות ואפס קבלות על צמצום הפערים האדירים בחינוך (יישובי המרכז עם 30% ומעלה של תעודת בגרות מצטיינת לעומת יישובים עם 2% בפריפריות), בריאות (בנגב ובצפון חיים בממוצע ארבע שנים פחות מאשר במרכז), שכר (בנגב הוא כחצי מהשכר במרכז), רווחה, תחבורה, דיור ועוד.
כשהקמנו את תנועת הפריפריות ב-2015 הצלחנו לחבר מנהיגים מהבית היהודי, מרצ, העבודה, הליכוד וחד"ש, לפעולה אחת משותפת. איך זה קרה? כי הבנו שגם הימין וגם השמאל לא באמת סופרים אותנו. אפשר להמשיך לדבר על הצבעה אוטומטית מזרחית לימין, וזה נכון שהליכוד היה מי שהשכיל לפתוח את הדלתות למזרחים מהפריפריות בשנות ה-70 וה-80 ולשים אותם בחזית הפוליטיקה שלו. זה נכון שעדיין יש מי שאומרים ש"גם אם הבית הפוליטי דפוק ואנחנו מוכים, בית לא עוזבים", אבל ההצבעה של הפריפריות ברגליים מראה עד כמה מאמינים כאן לליכוד. התקשורת עדיין מוצאת מי שיישבעו בשמו של ביבי בערי הפיתוח. יש כאלה גם בעירי, שדרות. עם זאת, יש הרבה אחרים שיודעים עד כמה אנחנו משעממים אותו.

כך או אחרת, חייבים להודות ביושר: אין מעבר של מצביעי הפריפריות היהודיות מהימין לשמאל. השמאל עסוק בעצמו ובקהלים שלו במרכז. הוא לא רוצה או יכול לגשת לקהלים היחידים שיכולים לחולל מהפך פוליטי. מי שמרימים את דגל הצדק והשוויון ומדברים על מדיניות שתטיב עם עניים ומוחלשים, לא מחוברים בשום צורה לקהילות הרלוונטיות.
לכן, הקמפיינים של הימין, שלא יכולים להראות הישגים אמיתיים בפריפריות, עוסקים בעיקר בהשחרת השמאלנים האיומים ובהפחדה שמתמקדת ביחס של השמאל ליהדות ולערבים. במקום לדאוג לתחבורה ציבורית למי שאין להם רכב ורוצים לבקר את הנכדים או להגיע לים בשבת, אפשר להתקיף את שרת התחבורה התל אביבית שמקדמת רכבת קלה במרכז. במקום לקדם תוכנית לאומית לצמצום העוני, עדיף למחזר בפעם המיליון את יאיר לפיד טרום הפוליטיקה, שאומר שהוא "לא מבין בכלכלה".
אבי דבושאבי דבושצילום: גדי קבלו
אפשר לומר הרבה דברים על רע"מ, אבל הם לפחות מנסים. הם הצליחו לגרוף את מרבית הקולות של החברה הבדואית בבחירות האחרונות ושיבצו שני בדואים בחמישייה הראשונה שלהם. הימין? מדבר על זה ש"מכרו את הנגב" ולא מנסה לקדם מדיניות שתטיב עם כולנו, יהודים וערבים, ותקדם פתרונות לאוכלוסייה הענייה ביותר במדינה.
אז שלא יעבדו עלינו. ישראל השנייה יודעת בדיוק מה טוב לה, וכרגע, אין אף אחד שמייצג אותה באמת. האנשים שחיים בחושך ימשיכו גם ביום הבחירות הקרוב במאבק ההישרדות הכלכלי שלהם. הם בטח לא יתגייסו כדי להציל את נציג ישראל השנייה מקיסריה.
  • אבי דבוש הוא חבר "מועצת הנגב" ומחבר הספר "מרד הפריפריות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il