אפשר אולי לא לאהוב את ההחלטה של נתניהו להדיח את רונן בר. אפשר לחשוב שזה מעיד על שיקול דעת מוטעה ושנתניהו חושב רק על עצמו. מי שמצא עצמו במחאת קפלן בעבר או בהווה, בוודאי ימצא בזה עוד סיבה לתעב את נתניהו. אבל אם שמים את הרגש בצד, אין שום דבר לא דמוקרטי בפיטורי ראש השב"כ. אם כבר, הרי שזה התיקון.
תחת רונן בר נחשף הציבור לפוליטיזציה שחדרה לשורות הארגון. לא לכולו כמובן, כי לא נרצה לשפוך את התינוק עם המים, אבל לפחות למה שנראה כצמרת הארגון.
ההתחלה של בר הייתה לא טובה. שלא באשמתו הוא מונה על-ידי נפתלי בנט, שחתום על מהלך פוליטי הטומן בחובו חרם על ציבור גדול בישראל, וגם מי ששיחק עם הדמוקרטיה הישראלית
ההתחלה של בר הייתה לא טובה. שלא באשמתו הוא מונה על-ידי נפתלי בנט, שחתום על מהלך פוליטי הטומן בחובו חרם על ציבור גדול בישראל, וגם מי ששיחק עם הדמוקרטיה הישראלית. יכול להיות שכבר אז בר קיבל את הרעיון שעם הדמוקרטיה הישראלית אפשר לעשות מה שרוצים. היא גמישה וניתנת למניפולציות.
ממשלת בנט-לפיד לא שרדה הרבה. יש שיאמרו שמשום שנולדה בחטא לא היה לה סיכוי להחזיק מעמד מלכתחילה. מי שרצו בממשלה הזו לא עמדו בשבר הגדול וכך נולדה המחאה הגדולה של ימינו, שלא הרפורמה בלבד היא זו שהולידה אותה, אלא התקווה שהתנפצה עם חזרת נתניהו לשלטון לצד הניסיון להעביר את הרפורמה - מהלכים דמוקרטיים.
סדקי אמון
ואת הדמוקרטיה הזו היו מי שסירבו לקבל וכבר אז הופיעו הסדקים באמון הציבור בשב"כ, וההבנה שפוליטיקה חלחלה לשורותיו: יורם כהן יצא נגד הרפורמה ואמר שאם יש דילמה צריך להקשיב למשפטנים; נדב ארגמן הגיע להפגנות; ורונן בר עצמו לא עשה דבר - לא מול אלימות קיצונית נגד ראש ממשלה ופעילות חתרנית משמאל להפלת השלטון, אבל גם לא נגד דבריהם של ראשי שב"כ לשעבר. ככל הנראה הסכים איתם.
בתחקירים עתידיים שייעשו יידרש לבדוק כיצד השפיעה הפוליטיזציה על שב"כ בחודשים שקדמו ל-7 באוקטובר. לא רק את הקונספציה הביטחונית בדבר הטכנולוגיה שעדיפה על מודיעין אנושי ואת הוויתור על עבודת השטח, אלא גם לעסוק בשאלות אחרות. כמו למשל האם נדב ארגמן שהתגאה בשבוע שעבר שיש לו חומרים על ראש הממשלה היה עסוק יותר באיסוף מודיעין על נתניהו מאשר על עזה? האם רונן בר שלטענת נתניהו גם הוא סחט אותו באיומים - פעל בדומה לארגמן? האם ראשי השב"כ טעו לחשוב, בדומה למחאה מהשמאל, שהאויב הגדול הוא נתניהו ולא חמאס?
נוה דרומי צילום: איליה מלניקובוגם אם זה לא המצב, וגם אם הכשל הוא ביטחוני בלבד, כיצד יכול לטעון מי שב-7 באוקטובר לא היה לו שום מודיעין על עזה, שיש פרשיות שהוא חייב לחקור ולכן עליו להישאר בתפקיד? אם באמת יש פרשה כלשהי, בוודאי יש חוקרים ואנשי מודיעין טובים ממנו בשב"כ. חלקם אף דוחקים בו לוותר על התפקיד. בחדרי חדרים רומזים לו שהגיע הזמן לשחרר ולמנות מישהו שכן מאמין במדיניות הממשלה ומוכן לעבוד לאורה. זה נקרא דמוקרטיה.
ואם הוא באמת חרד לדמוקרטיה ולשב"כ עליו לעזוב את תפקידו ולכתוב כך: אני מקבל את החלטת הממשלה. אתקן את הרושם שיצרו קודמיי, אפעל להבראת הארגון, ולא אשים יהבי ביועמ"שית.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.03.25
