הורים רבים מסבירים את ההימנעות של ילדיהם מפעילויות הכרוכות בציור ויצירה באמצעות המשפט: "הילד לא אוהב לצייר". במרבית המקרים, הילד הנמנע היה רוצה להשתתף בפעילויות אלה, כמו רוב הילדים בגילו, אך חש תסכול מסוים.
פעילויות המשלבות ציור ויצירה הן חלק בלתי נפרד משגרת היום יום בקרב ילדים בגילאי גן והינן חשובות מאוד להתפתחות הילד. באמצעות פעילויות אלה הילדים נחשפים למגע עם חומרים ומרקמים שונים, לומדים ליזום וליצור רעיונות מעולמם הדמיוני, מפתחים את מיומנויות המוטוריקה העדינה שלהם, מכינים את כף ידם לכתיבה ועוד.
הימנעות מוחלטת מפעילויות של ציור ויצירה אינה יכולה להיות קשורה רק להעדפה אישית של הילד. ילד שלא מתנסה כלל בפעילויות אלה הוא לרוב ילד שקשה לו ולכן בוחר להימנע מראש מפעילות זו.
על מנת להבין לעומק את הקושי, מומלץ לאחוז עט ביד שאינכם מורגלים לכתוב בה, כלומר הימניים ביד שמאל והשמאליים ביד ימין. לרוב תרגישו לא נוח עם זה, אולי תסכול, הכתיבה תעשה איטית ופחות ברורה. בדיוק כך מרגיש ילד עם קשיים גרפומוטוריים. הוא מחזיק את הטוש ורוצה לצייר עיגול. התחושה שלו, בעודו מחזיק את הטוש בכף היד, מוזרה ולא טבעית עבורו. הוא מניח את הטוש על הדף ומתחיל לצייר עיגול, אך לא יוצא לו בכלל עיגול. זה יותר דומה לסתם קו, ואז התסכול שהוא חווה כל כך גדול שבפעם הבאה שתציעו לו לצייר הוא כבר לא ירצה.
כיצד ניתן לאבחן?
כאשר הורים או גננות שמים לב שהילד לא מעוניין לקחת חלק בציור וצביעה באופן קבוע, יש לבדוק תחילה מהי הסיבה האמיתית לחוסר ההתנסות: האם המגע בחומרים מרתיע אותו? האם הקרבה לילדים אחרים בזמן הפעילות לא נעימה לו? האם השרירים בתוך כף היד שלו חלשים והוא מתעייף מהר מהפעילות או חווה כאב כלשהו באצבעות? האם קיים קושי ביכולת של אותו ילד לתכנן ולצייר על הדף את מה שהתכוון?
לאחר שהסיבה ידועה, כדאי להיעזר בהכוונה של מרפאה בעיסוק שתיתן להורים ולילד את הכלים הנכונים לפתרון הבעיה.
מה בכל זאת אפשר לעשות בבית?
לא חייבים עיפרון: עודדו באופן ראשוני ציור ללא שימוש בכלי כתיבה, לדוגמה: ציור באמצעות אצבע על מגש עם חול, חריטה על פלסטלינה באמצעות קיסם, צביעה באמצעות צבעי אצבעות, ציור על משטח באמצעות קצף גילוח וכדומה.
לשחק עם בצק: עבוד עם חומרים שדורשים הפעלת כוח של השרירים בכף היד, לדוגמה: רידוד והכנת כדורים וצורות מבצק / פלסטלינה / חימר, לחיצה על אטבי כביסה, סחיטת ספוג ועוד. פעילויות אלו יסייעו לחיזוק השרירים בכף היד ויכינו אותה לאחיזת כלי כתיבה.
לא תמיד השפע עוזר: יש להניח לפני הילד דף עם סוג אחד של כלי כתיבה/ציור ולהחליף בסוג אחר רק כאשר הילד מיצה את הסוג הראשון. אין צורך להניח בפניו את כל סוגי הצבעים, הטושים, החותמות והמדבקות שבבית. השפע אינו מסייע לילד ועלול לפגוע ביכולת שלו להתמיד בפעילות שכן הוא מוצף מהמגוון, מחליף בכל רגע לכלי צביעה אחר וממצה את הפעילות מהר מידי. כך ניתן לייצר עניין כל פעם מחדש ולהגביר את המוטיבציה של הילד להמשיך ולעסוק בפעילות.
עזרו לו ללמוד: נסו לשבת ולהתבונן בילד שלכם מצייר. הסתכלו באילו צורות או קווים הוא משתמש ונסו ללמד אותו לצייר תוך שימוש בצורות האלה בלבד. כך תוכלו להתקדם אט אט בקצב המתאים לילדכם, בהתאם לרמת המסוגלות שלו, מבלי שירגיש תסכול שהציור שלו לא יפה מספיק, לדוגמה אם הילד שלכם משתמש בעיגולים וקווים, למדו אותו לצייר בלון עם חוט, שמש, פרח, קיפוד, עוגה עם נרות. אם הילד מתחיל לצייר ריבועים, למדו אותו לצייר מכונית, קופסת מתנה, רובוט, מגדל. אם הילד התחיל לצייר משולשים, למדו אותו לצייר בית, ליצן, גלידה.
אל תכבידו מדי: כאשר נראה שהילד התעייף או מיצה את הפעילות, תפסיקו לצבוע ותציעו לו למלא את החלקים שעוד לא צבעתם בדרכים אחרות כמו מריחת פלסטלינה, חותמות, צבעי אצבעות, מדבקות וכדומה. סיום הפעילות תוך שימוש בחומר אחר יתרום לחוויית ההצלחה של הילד מהפעילות ויגביר את המוטיבציה שלו להמשך התנסות בפעילות גרפית גם בהזדמנות הבאה.
למה הם נמנעים לצייר
ילד שנמנע באופן קבוע מפעילויות של ציור, צביעה ויצירה, יש לבדוק מהי הסיבה האמיתית להימנעות זו. מומלץ לפנות למרפאה בעיסוק על מנת לאבחן ולטפל באופן מקצועי במקרים אלה, ובהתאם יכולה להפנות לגורמי טיפול אחרים, במקרה הצורך. חשוב להבין כי כל זמן שהימנעות זו ממשיכה, הפער בין היכולות של הילד הנמנע לבין היכולות של הילדים האחרים בגן הולך וגדל ובהתאמה גם תחושת חוסר ההצלחה שלו גדלה.
מיטל סביליה, מרפאה בעיסוק במכון להתפתחות הילד במרכז הרפואי הלל יפה
