למה ילדים משקרים?
ילדים משקרים ממגוון סיבות: לחפות על מעשים כדי להימנע מעונש, לשפר את תדמיתם בעיני ההורים או בעיני אחרים, לזכות בתשומת לב, לגרום לסיפור שלהם להישמע יותר אטרקטיבי, כשהם מפחדים לאכזב אותנו ההורים או לנסות להשיג תוצאה אחרת שהם מעוניינים בה.
חשוב להבחין בין שקרים של ילדים צעירים לילדים בוגרים יותר (מעל גיל 7 בערך). הילדים הגדולים משקרים בדרך כלל מסיבות מעשיות יותר כאשר הם מבינים היטב את ההבדל בין אמת לשקר. הם נוטים לשקר כדי להימנע מעונש או תוצאות שליליות. הם משתמשים בשקרים כדי לשפר את מעמדם החברתי והם יותר מודעים להשלכות של שקרים.
מחקר שפורסם במאמר מ-2015 בכתב העת Developmental Psychology, מדגיש שההתפתחות של יכולות שקר מתוחכמות יותר מתרחשת בהדרגה לאורך הילדות והנעורים, כאשר ילדים מפתחים הבנה טובה יותר של נקודות המבט של אחרים, מניעים חברתיים, והשלכות של מעשיהם. בקרב ילדים קטנים יותר (בערך 7 ומטה), שעליהם נדון כאן, ילדים נוטים להשתמש בדמיון כחלק מהמשחק והלמידה שלהם, ולעיתים קשה להם להבחין בין הדמיון למציאות והשקרים מסייעים להם בהבחנה הזאת.
חישבו על שקרים בגילים האלה כמו על טעויות טבעיות בשלבי ההתפתחות. כמו שילדים לומדים לווסת רגשות ולהגיב בצורה מותאמת, או לומדים כללי תקשורת חברתיים ואיך ומתי מתאים לומר דברים מסוימים, ככה הם לומדים את ערך האמת והשלכות השקרים. שקרים בשלב זה בדרך כלל לא נובעים מניסיון להטעות או לפגוע, אלא יותר מתוך תהליך טבעי של חקירת גבולות בין המציאות והדמיון.
איך עלינו להגיב?
לנשום! טון הדיבור שלנו בשיחה הוא קריטי, חשוב שנהיה רגועים ולא שיפוטיים מכיוון שאנחנו רוצים לייצר אווירה בטוחה מבלי לחשוש מתגובה שלילית. כאשר אנחנו מגלים ששיקרו לנו, במיוחד כשמדובר בילדים שלנו, זה עלול לעורר בנו תגובה רגשית עזה. השקר מאתגר ערך מרכזי בחיינו - האמון והכנות - ולכן פוגע בנו ברמה מאוד עמוקה. כתוצאה מכך, רבים מאיתנו נוטים להגיב בחרדה ולראות בשקר בעיה חמורה או אפילו פגיעה מכוונת. משהו בתוכנו מתנפץ וזה גורם לנו לחשוב את הגרוע מכל על מערכת היחסים שלנו עם הילד שלנו. למה הוא לא אומר לנו האמת?
במקרה של שקרים, חשוב לא להתרגש יתר על המידה. עלינו להבין שהשקר אינו מגיע מתוך רצון לפגוע, אלא כדרך להגנה או לשיפור המצב. האתגר שלנו כהורים הוא לסובב את העדשה ובמקום לכוון אותה אלינו, לכוון אותה לילד. עלינו לזהות את הצורך שמאחורי השקר של הילד שלנו וכשנבין את הצורך (יחד איתו), נוכל לספק לו אלטרנטיבות שונות ורצויות להשגת הצורך. לדוגמה, ילדה בת 6 שלא מודה שהיא שברה את השלט של הטלוויזיה וטוענת שהוא נפל לבד מהמדף. אם ברור לנו שהילדה לא סיפרה את האמת אפשר לשאול אותה: "מעניין מה היה אומר השלט לו היה יכול לדבר, מה את אומרת?" או "לפעמים נופלים לנו דברים כשאנחנו משחקים, יכול להיות שמשהו כזה קרה עם השלט? אני פה כדי לעזור, לא כדי לכעוס". שאלה כזאת או דומות לה יוצרת מרחב בטוח לספר את האמת, תוך כדי שמירה על כבודה של הילדה ומתן הזדמנות להתגבר על הפחדים או הלחצים שגרמו לה לשקר מלכתחילה. ככה אולי נגלה שהילדה חוששת מעונש או מכעס שלנו ההורים אם תספר את האמת. אולי היא מנסה להגן על עצמה מתחושת האשמה שהיא חשה? אולי יש לה קושי בלקיחת אחריות? בכל מקרה, המטרה שלנו היא לנסות להבין מה המטרה שלה שעומדת מאחורי השקר.
העניין פה הוא שהתגובה שלנו היא העניין. מה הכוונה? אם אנחנו ניבהל ונגיב בצורה דרמטית לאותו שקר, כמו למשל: "את משקרת לי? אני יודע יפה מאוד שאת שברת את השלט! איך את מעזה לשקר לי?" הילדה שלנו תרגיש שלא כדאי לה לשתף אותנו בדברים קשים. בנוסף, התגובה שלנו יכולה רק להחמיר את המצב ולעודד את הילדה שלנו לשקר גם בעתיד כדי להימנע מעימותים איתנו והדבר שיהיה לה הכי חשוב זה לא להיתפס בדבר שקר, במקום ללמוד לומר את האמת גם כשהיא לא נעימה או אפילו כשהיא זקוקה לעזרה. וזה כמובן פוגע באמון, בתקשורת ובמערכת היחסים שלנו עם הילדה. אנחנו צריכים לשדר להם את המסר שבבית שלנו אפשר לדבר על הכל, אפשר לספר דברים שגם לא כל כך נעים לשמוע ולא תמיד קל לספר. רק כשאנחנו נדע להתנהג את המסר הזה ונגיב בצורה שקולה ומכילה, נלמד אותם איך כן למלא את אותו צורך.
אז איך כן? ננהל את התגובה שלנו מול השקר. אנחנו לא רוצים להוכיח את הילדים שלנו על השקרים שלהם ולהתעמת איתם, אנחנו רוצים לתת להם ל"רדת מהעץ" ולאפשר להם לקחת אחריות על מה שהם בחרו להגיד. אנחנו נסביר להם שאנחנו אומרים דברים כפי שהם (אמת) גם אם לפעמים זה מפחיד לומר אותם.
כשהם יספרו לנו דברים קלים וגם קשים, לא נשכח לעודד אותם על כך ולהודות להם על כך ששיתפו אותנו.
ולעולם, אבל לעולם לא נקרא לילדים שלנו שקרנים. כשילד מספר שקר זה לא אומר שהוא שקרן, התיוג הזה מכניס אותם לקטגוריה שבהתאם אליה הם מצופים להתנהג. כשאנחנו מפרידים את ההתנהגות (השקר) מהילד, יותר קל לנו לתת מענה תוך הקשבה ותקשורת פתוחה.
ומה איתנו?
אנחנו? משקרים? מה פתאום? ההורים משמשים כדוגמה לילדיהם. כשההורים משקרים, הם מלמדים את הילדים ששקר הוא דרך קבילה להתמודד עם בעיות או קונפליקטים. חשוב להיות מודעים להשפעת ההתנהגות הזו ולשאוף להציג דגם חיובי של אמירת אמת ושקיפות. "שששש...שאחיך לא ישמע שאתה בא איתנו" או "נגמרה הסוללה, תן לי את הטלפון" או "הזריקה לא כואבת בכלל". כולנו חוטאים ומספרים שקרים מדי פעם, גדושים בכוונות טובות וברצון עז לשמור על ילדינו. יחד עם זאת חשוב לזכור, כשילד שגדל בבית שזה לגיטימי להסתיר ולשקר, הוא כנראה יגדל ויסתיר וישקר. הוא עלול לרמות במשחקים, לפתח קושי בלסמוך על אחרים, קושי עם מערכות יחסים, קושי בקבלת החלטות מוסריות והדחקת רגשות.
אז תשאלו את עצמכם, איזו מערכת יחסים אני רוצה עם הילד שלי? אם בחרתם באמון כערך חשוב עבורכם, אז אני ממליצה לספר את האמת בצורה שמותאמת למצב ולגיל אפילו שלפעמים זה ממש מאתגר.
