את צלקות היום ההוא, 4 באוגוסט 2006, מלחמת לבנון השנייה, הם נושאים איתם לכל מקום. גם אל גורדי השחקים של מנהטן המושלגת. אל הרכבת התחתית שחולפת מתחת לטיימס סקוור. אל בית הכנסת של חסידי הרב קרליבך. 18 שנה אחרי קרב הדמים שבו איבדו שלושה מחבריהם, ולאחר שלחמו גם בחרבות ברזל, הצטרף ליאור בן עמי לביינישים ממסייעת 13 של גולני ל"מסע שחרור" בניו–יורק, שאורגן על ידי עמותת "מטיב". "אז לא היה מי שיעזור לנו, היינו ילדים", מסביר אלעד קינד. ואליה זומר שולח מסר לדור הלוחמים של היום: "תשתפו מה שעברתם. תספרו שוב ושוב. גם אם מישהו עושה פרצוף"

הביטו רגע בצילום פה: זה מה שנשאר מג'באליה, בצילום רחפן מהשבוע, אחרי שצה"ל יצא למתקפה השלישית - שאמורה להיות האחרונה - על השכונה ומחנה הפליטים שהפכו לקטלניים. רונן ברגמן והצלם זיו קורן התלוו לכוחות גבעתי שפועלים במקום, ותחת אש שמעו למה הכי חשוב עכשיו זה לתת ל"דובים" (דחפורי הדי-9) לעבוד בלי לעצור, מדוע המשימה העיקרית עכשיו היא בכלל ג'באליה תחתית, ומה הזיכרון שרודף את המפקד של גדוד רותם, יום אחרי יום אחרי יום

מעבר לדלת של הווילה היפה בקיסריה מתנהל קרב יומיומי על החיים ועל השפיות: 12 הדיירים - אנשי שב"כ, לוחמים בצבא ושורדי הטבח - שנמצאים במשבר חריף בעקבות 7 באוקטובר והמלחמה, מקבלים טיפול מסביב לשעון בלי הסטיגמות של אשפוז פסיכיאטרי. מאור ג'רבי, שעסק בפינוי חללים: "אני לומד להתמודד עם הפלשבקים, להתנהל לצידם, כי זה לא יעבור. להבין איך לחיות, למרות הכל" 

הנסיעה בין גלי ההריסות ושלדי הבתים בג'באליה ממחישה את הפעילות שצה"ל מבצע ברצועת עזה. מערכת המידע הגיאוגרפי מציגה תמונה מלאה יותר: מסדרון נצרים, ציר פילדלפי ומרחב החיץ, המהווים כשליש מהשטח, שוטחו לחלוטין. "הנה, תסתכל, פה הייתה שכונה. היא לא קיימת יותר", אומר החוקר עדי בן נון. בצה"ל טוענים שהיקפי הנזק קטנים משמעותית מאלו שמדווח האו"ם, ומג"ד 52 מסביר שההריסות הן רק לצורך ביטחוני: "אנחנו לא משתוללים סתם"

הסבתא החביאה בביתה מיליוני שקלים, האב היה האחראי על מערך ההסעות, האחיות שידכו בין נערות הליווי ללקוחות. ועל כולם פיקד האח הבכור, דני מלכוב, האיש שהקים את אחד ממפעלי הזנות הגדולים והרווחיים בישראל. חודש אחרי הפשיטה על העסק המשפחתי ומעצרם של כל המעורבים, החוקרים חושפים איך פעלה השיטה - הגיוס, חלוקת העבודה, ומה קרה כאשר מישהו העז לבקש לצאת

אז איך זה לגלות יום אחד שאביך העדין והצנום, מנהל מביתו אימפריית סמים ענקית שנתפסה בה הכמות הגדולה ביותר של קריסטל מת' באנגליה. וזה לא הסוד היחיד שלו. ג'יימס לובוק, שסיפורו הפך לסדרה "אבא שובר שורות" (yes דוקו), מסביר בראיון חשוף איך פיספס את המהפך מתחת לאף, ומה היו התגובות בקהילה היהודית

שירות בתי הסוהר הוא גוף חשוב ועצום, עם כ–23 אלף כלואים, כמעט מחציתם אסירים ביטחוניים. אלא שתחת השר לביטחון לאומי, ומאז מונה לראשו הנציב קובי יעקובי, הארגון עובר טלטלה: משורת מינויים בכירים ורגישים של מפקדים חסרי ניסיון שרובם בכלל מגיעים מהמשטרה, דרך העדפה של אסירים ביטחונים יהודים ופגיעה בתחום שיקום האסירים ועד בזבוזי כספים, כמו רכישת סלון מפואר במשרדי הנציבות. וזו רק ההתחלה. שב"ס: "בליל רכילות". בן גביר: "אולי אתם רוצים שנחלק לאסירים גם פירות ושוקו?"

לינקים לסרט "בחורים טובים 2" וצפייה חינם במשחקי הליגה האנגלית: נערים בני 15 ומבוגרים נורמטיביים, בהם אפילו עורכי דין וקצינים בצה"ל, משלימים הכנסה בעזרת תכנים פיראטיים. הפעילות הלא חוקית מתרחשת בעשרות קבוצות וואטסאפ וטלגרם שמציעות סרטים וסדרות תמורת עשרות שקלים ואפילו חינם, וגם באמצעות ממירים הנמכרים בעלות חד–פעמית של 300–450 שקל, ומאפשרים צפייה חופשית בכל ערוץ שתעלו על הדעת. איך זה עובד? איך מפתים קטינים לעבור על החוק? אילו פיצויים כספיים פוסק בית המשפט? ואיך חברות הטלוויזיה וארגון זיר"ה, שהוקם להגנה על זכויות יוצרים ברשת, נלחמים בתופעה?

המדינה התחלקה השנה לשניים: אלה שמקרצפים את הרצפה, ואלה שצופים בסרטונים של קרצוף הרצפה. עכשיו שלוש משפיעניות ניקיון מובילות חושפות איך התמכרנו לג'ל אורנים ומסבירות למה חובה לחלוץ אצלן נעליים בכניסה הביתה והאם עדיף שהילדים יאכלו את הקוסקוס בגינה. יחד נצחצח, או: כך הפכנו לאומת האקונומיקה

ברב-המכר החדש שלו מציע הפסיכולוג הקליני ד"ר מייקל ברוס ללמד אותנו מחדש את הפעולות הכי ספונטניות, שכולנו מבצעות באופן אוטומטי בלי טיפת מחשבה 

פטריות המרפא הולכות ותופסות תאוצה בעולם וגם בישראל. ברשתות הפארם ובחנויות הטבע אפשר למצוא על המדפים יותר ויותר תוספי תזונה המבוססים על מיצוי של פטריות שונות, שלכל אחת מהן מיוחסות תכונות ריפוי משלה. מובילי התחום טוענים כי הפטרייה היא יצור מיוחד שדומה בדנ"א שלו לבני אדם ומחולל פלאים ברפואת המזרח כבר מאות שנים. אבל יש גם מי שמביע ספקות

אחרי ניסיון של 35 שנה בעסקי הקוסמטיקה בישראל, שכללו הצלחות אבל גם כישלונות, לפנינה רוזנבלום יש חלום חדש: למכור לאמריקאים את מוצרי הטיפוח מבוססי הקנאביס שלה. בראיון היא מספרת מאיפה היא שואבת את האנרגיות רגע לפני גיל 70 ואיך הפכה לכוכבת טיקטוק שנערות מבקשות ממנה סלפי 

 לא רק שבע שפות יש לו לאדם, כי מה עם שפת האהבה והקנאה והכמיהה? ואני טוען לעצמי שחייבים גם ללמוד את שפת השתיקה. בעיקר מאכזבה, שכשמישהו אכזב אותך, הבנת שלא היה שווה את היריקה שלך.

אוטוטו יומולדת, אז הנה כמה תובנות, אישיות ולאומיות

גם אם אתה קם בבוקר בחוץ לארץ כאילו מנותק, אתה מיד חושב על משהו בישראל. מתארגן לצאת לקפה, ונזכר שמאה אנשים אהובים נמצאים כרגע מתחת לאדמה וסובלים סבל רב ורבים נהרגו במלחמה, ואין מרפא

ילדתי היחידה הגיעה לגיל בת–מצווה. אז למה לצד האושר הגדול, אני גם קצת עצוב?