בהיסטוריה של הספורט הישראלי זה מהלך שייזכר כאחד המבריקים והיצירתיים שיצאו לפועל. במציאות הקורונה הנוכחית, זה גלגל הצלה שמשאיר את הכדורסל המקומי מעל המים. הליגה הבלקנית יוצאת הערב (שלישי) לדרך - והיא מעולם לא הייתה כחולה־לבנה ורלוונטית יותר עבורנו מאשר בגרסה הנוכחית.
מדובר במפעל שולי ונשכח מעט בישראל. הזכייה הכפולה של גלבוע/גליל בליגה ב־2012 וב־2013 הפכה לאנקדוטה שמחוץ למועדון לא מדברים עליה.
אבל הנחיית משרד הבריאות שלפיה רק קבוצות המשתתפות במסגרת אירופית רשאיות לחזור לפעילות טרפה את הקלפים. וכך, במקום להתמודד עם עזיבה המונית של זרים, הוצאה לחל"ת ואי־ודאות מוחלטת לגבי העתיד, 12 מ־13 קבוצות ליגת העל (פרט למכבי ת"א שכפופה ללוח הזמנים של היורוליג) מצאו עצמן בליגה הבלקנית רק כדי שיוכלו לשחק כדורסל.
שלב ראשון: היוזמה
במינהלת הליגה שברו את הראש איך לאפשר לקבוצות לחזור להתאמן, כשבין הרעיונות שהועלו הייתה בועה נוסח ה־NBA באילת (רעיון שנדחה על ידי משרד הבריאות), או במדינות כמו סרביה, קפריסין ויוון. העלויות (יותר ממיליון שקל) הפילו את היוזמה הזאת, ומספר יושבי ראש החלו לבדוק אפשרות להיכנס למסגרת אירופית ברגע האחרון.
מי שהניע את המהלך היה ממלא מקום מנכ"ל המינהלת, שלומי פרי. הוא יצר קשר עם מנכ"ל הליגה הבלקנית, שי שטריקס - מייסד המפעל ושופט עבר בליגה הישראלית שמתגורר בבולגריה.
"ביקשו ממני לבדוק אופציה לבועה בסופיה", מספר שטריקס, "אבל למחרת שלומי התקשר וזרק את הרעיון של הצטרפות לליגה, כמו שעשו בעבר קבוצות כמו הפועל ת"א וגלבוע/גליל. התקשרתי לכל הקבוצות שמשתתפות במפעל, ואמרתי להן שאני אממן להן את הטיסה לישראל. לקחתי על עצמי התחייבות כספית מטורפת, אבל אני כל כך אוהב כדורסל שהייתי נחוש ללכת על זה".
שלב שני: המימוש
לשטריקס היו רק שני תנאים בסיסיים כדי שהעניין ייצא לפועל: אישור מאיגוד הכדורסל - כי רק דרכו ניתן לרשום שחקנים ולערוך שיבוצים - והבטחה שלא מדובר רק באמצעי לחץ שנועד להשפיע על מקבלי ההחלטות. כלומר, שטריקס דרש התחייבות שהישראליות ישתתפו בליגה עד לסיום העונה.
כאשר שטריקס קיבל את מבוקשו ואיגוד הכדורסל אישר זאת, נסללה הדרך לרישום הקבוצות מישראל, והן הצטרפו למועדונים מבולגריה, ממונטנגרו ומצפון־מקדוניה.
הסיקור התקשורתי וההתעניינות במפעל נמוכים מאוד, אך ההצטרפות ההמונית מישראל נתנה לליגה הבלקנית זריקת עידוד משמעותית. חשוב לציין שגם מחוץ לישראל היא לא מעוררת התלהבות, וביום ההודעה על רישום הישראליות, למשל, היו לעמוד הטוויטר שלה כ־40 עוקבים בלבד, למרות שהמפעל קיים כבר 13 שנה. הוא נתפס כזניח בכדורסל האירופי ובקרב הקהל.
כאן גם טמון האינטרס של המארגנים. "כשיש קבוצות ישראליות זה תמיד מגביר את העניין", מסביר שטריקס. "לפני כמה ימים יצרתי קשר עם חברה בולגרית בשם Dela Sport, ואמרתי להם שיש הזדמנות חד־פעמית לחשיפה כזו. לקח לי בדיוק 24 שעות לסגור את ההסכם והם יהיו הספונסרים הראשיים של הליגה".
שלב שלישי: המציאות
אמנם מדובר בחמצן הכרחי עבור הכדורסל הישראלי, אבל הליגה הבלקנית לא פותרת בבת אחת את כל הבעיות.
מעבר לכך, אם וכאשר המפעלים הישראליים יחזרו, ישנן קבוצות שעלולות להתמודד עם עומס חריג. אמנם מכבי ת"א, כאמור, לא בתמונה, מכבי ראשל"צ ויתרה על השתתפותה ביורוקאפ והפועל ת"א כבר הודחה מאירופה, אבל הפועל ירושלים, הפועל חולון (שתיהן בליגת האלופות) ועירוני נס־ציונה (יורופקאפ) עדיין מחויבות למסגרת יבשתית נוספת.
"התהליך החל מחוסר ברירה", מודה יו"ר הפועל ת"א רמי כהן, "אבל הבנו שאי־אפשר להשבית את הכדורסל לזמן בלתי מוגבל, והפתרון הזה מצוין. לא עשינו דווקא, זה באמת היה צורך קיומי. כולם מתייחסים למפעל ברצינות. המשחקים יהיו ברמה הכי גבוהה שאפשר נכון לנקודת הזמן הזאת".
