סיכום החלק הראשון של המסע
(צילומים: לירן קמינר ו- Lari Laasjärvi)
כשלירן ולארי הסתבכו: לכתבה המלאה - הקליקו
במעבורת שחילצה אותנו, למרות הקור והגשם, הייתה הרגשה טובה. מועקה השתחררה מליבנו והעיקר, לא להיות במים הקפואים. איזו חוויה עברנו. רצינו לעבור הלאה, מעבר לחיכוכים שהיו לנו בימים הראשונים של המסע. נתפסנו בסערה והתמודדנו עם מצבים לא פשוטים. היו לנו כמה אופציות להמשך: מדף הסלע המפורסם "צוק כס המטיף", פריקסטולן (Preikestolen); סלע התפוס בין הצוקים (Kjeragbolten) וסלע התלוי מעל הפיורד (Trolltunga).
(לארי ואני ממשיכים במסע)
נאמר לנו ששניים מהיעדים חסומים בגלל תנאי מזג אוויר קשים והרבה קרח שהצטבר מהשלגים שירדו, ולא ניתן לישון בשטח לאחר הטרק. Preikstolen (מדף מסלע גרניטי שניצב אנכי בגובה של 600 מטר מעל פיורד ליסה) היה נגיש והחלטנו לנסוע לכיוונו, מרחק של כמה שעות. שמחנו להיות ברכב, ונסענו בדרך מדהימה לצידו הצפוני של הפיורד, בזמן שסלעי גרניט ענקיים צצים כל הזמן מתוך היערות של עצי אורן ואשוח. אגמים בכל עבר, קטנים וגדולים, כבישים סלולים היטב, מפנקים, כאלו שבא לך רק להמשיך לנהוג.
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
מדף סלעי הגרניט
(צילום: לירן קמינר)
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
סלעי גרניט בין עצי אורן ואשוח
(צילום: Lari Laasjärvi)
מפה פיורד ליסהמפה פיורד ליסה
(Google Maps)
נסענו לפיילסטואה (Preikestolen Fjellstue), שהוא למעשה נקודת היציאה לטרק של פריקסטולן המפורסם. היינו צריכים לבדוק את הציוד שלנו, מה רטוב ומה לא, כמה אוכל נשאר לנו, האם אנו יכולים להמשיך בשטח או שנהיה חייבים לעצור כדי לכבס את הבגדים הרטובים, המסריחים והמלאים בבוץ.
בגלל הגשם לא היה לנו מקום נוח לפתוח בו את כל הציוד, כדי להחליט מה לקחת ומה להשאיר ברכב השכור. במקום יש אכסניה מקסימה על גדות אגם שמשכירה חדרים משותפים, והחלטנו להישאר ללילה. כיבסנו את הבגדים ותלינו לייבוש את הכביסה שלנו בחדר סאונה שמשמש לייבוש כביסה. כיאה למדינות הנורדיות, ידענו שאף אחד לא ייקח או ייגע בפריט שאינו שלו (אני לא בטוח שזה היה מצליח בארץ). לאחר מכן החלטנו שיש לנו עוד מספיק שעות אור כדי לצאת לטרק של כמה שעות.
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
אני ממתין לכביסה
(צילום: Lari Laasjärvi)
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
Fjellstue - נקודת היציאה לטרק
(צילום: לירן קמינר)
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
האכסניה על גדות האגם
(צילום: Lari Laasjärvi)
ירדנו מהאכסניה לכיוון האגם היפהפה, גוונים של ירוק מכל הכיוונים, בולדרים ענקיים צצים מן המים. בגלל הגשם ההליכה הייתה רובה בצמחייה רוויה במים, ותוך כמה דקות כבר היינו מכוסים בבוץ בפלג הגוף התחתון. מקלות הליכה לא היו לנו אך מצאנו ענפים עבים, ועם כמה גילופים ושינויים בעזרת הסכינים שלנו יצרנו לנו מקלות הליכה. לפני שנים לא היה מצב שאשתמש במקלות הליכה. כיום, לאחר שנים של טרקים, מצאתי והבנתי את היעילות שלהם, ואיפה הם יכולים לעזור לי לחסוך אנרגיה בהליכות בהרים ולא לאמץ את השרירים מתי שלא צריך.
אבל כשאתה טס מהארץ כל ציוד מוסיף למשקל הכללי, ותמיד אעדיף ציוד צילום על ציוד אחר. אז מקלות בדרך כלל אני לא שם בתיק, אלא מאלתר בשטח. לאחר שעת הליכה רטובה באזור מיוער הופיעה לפנינו פתאום בקרחת יער קסומה בקתה מקומית לא מאוכלסת, שנראה היה שנבנתה על שרידי בקתה מלפני מאות שנים. ניסיתי לדמיין משפחה שגרה שם, נזכרתי בתוכנית משנות ה-70 "בית קטן בערבה", והזיכרון התאים לגמרי. ניסיתי לדמות את הבנות שלי גדלות שם, במקום פסטורלי, מקסים, חלומי ובודד מאוד.
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
האגם הקסום
(צילום: לירן קמינר)
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
הבקתה ביער
(צילום: לירן קמינר)
עברנו את הבקתה והמשכנו לתוך הסבך. בצמחייה צפופה נכנסים לאיזשהו בלבול ועומס ויזואלי של ענפים ועלים, וקל מאוד לטעות ולאבד את המסלול. כך קרה שמצאתי את עצמי נתמך במצוק של סלע גרניט, הולך על מדף של סלע שנהיה צר יותר ויותר, טחב וצמחייה ירוקה מסביב, קשה לראות משהו, והופ! בזמן שריחפתי עם רגל אחת באוויר והשנייה התכוננה לעזוב את מקומה, קלטתי שאני מרחף מעל תהום גבוהה מאוד.
לא יכולתי לראות את קצה מדף הסלע שהוביל ישר לתהום עד שהייתי מעליו, ובעוד המחשבות מתרוצצות בראשי אם להחזיק בקיר הסלע ביד אחת ללא שיווי משקל או להקפיץ את עצמי כדי לנתר לצד השני של המדף, צעקתי ללארי והרגשתי איך היד שלו תופסת את שלי. הוא לא היה מודע בכלל לחומרת המצב, כי לא ראה את התהום שנפערה לפניי. מזל שהייתה לו האינטואיציה לתפוס אותי.
"איבדנו את השביל!", צעקתי לו, "אתה לא מאמין מה קרה עכשיו". הלב שלי פעם בחוזקה והנדתי בראשי ללארי, "יאללה, תתקדם". כ-20 מטר אחורה ובמעלה הצוק, מצאנו את סימני הדרך והמשכנו. שוב עברה בי המחשבה באיזו מהירות הכול יכול להשתנות מטיול רגיל למשהו אחר, וחזרתי ל-1994, לתאונה שהייתה לי בטרק בצ'ילה כשסלע ענק נפל עליי וריסק לי את הרגל - תאונה שבעקבותיה למדתי ללכת מחדש במהלך שנה.
בלילה, על כוס תה חם מול המדורה בחוץ, עלתה בי התובנה שלמרות המחלוקות התרבותיות ביני לבין לארי, שצפו במהלך הטיול, השהות המשותפת, החוויות וההתמודדויות עם הטבע מגשרות על בעיות אישיות. שוב למדתי משהו שאני יודע בתוכי: שהיציאה לטבע פראי, לא כזה שבו יושבים על כיסא עם בירה וצופים מרחוק על הנוף, היא דרך מצוינת להתמודדות אישית ובין-אישית.
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
לארי מביט על האגם
(צילום: לירן קמינר)
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
במסלול מסביב לאגם
(צילום: לירן קמינר)
למחרת קמנו מוקדם וסידרנו את כל הציוד שלנו, שבינתיים היה די נקי ויותר חשוב, יבש. נשארו לנו שני לילות, ובשאיפה שלא יהיו לנו הפתעות לא נעימות יצאנו לדרך. הדרך למדף הגרניט המפורסם מדהימה: היא מתחילה בעלייה תלולה וכלל לא קלה במדרגות אבן - שמתברר כי נלקחו מהמודל הנפאלי של מעברים בהרים ושנבנו במשך שנים על ידי מומחים נפאלים בדיוק מופלא - ונמשכת דרך היער לאזור סלעי עם שיחים קטנים, שצורת ענפיהם נוטה הצידה בגלל הרוחות העזות ששוררות כאן בגובה.
פלגי מים קסומים שמזכירים אגדות על אלפים שמעניקים חיי נצח יוצאים מהסלעים, אך למעשה עדיף היה אם הייתי בא עם פילטר מים שהיה מסנן את נפלאות "מי הנצח" שנבעו מן הסלעים, ובתכלס היה יכול לחסוך לי סחיבה של ארבעה ליטרים מיותרים על הגב.
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
מסדרים את הציוד
(צילום: לירן קמינר)
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
לארי בתחילת המסלול ל-Preikestolen
(צילום: לירן קמינר)
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
מדרגות האבנים הנפאליות
(צילום: לירן קמינר)
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
על רקע הפיורד
(צילום: Lari Laasjärvi)
לאחר העיקול האחרון בטרק נגלה לפנינו Preikestolen, והוא מדהים (בסוף העונה הראשונה של "הוויקינגים", כשרגנאר מוכתר למלך, הפרק מסתיים כשהוא יושב על מצוק - זהו המצוק!). בגובה של 1,000 מטרים, כשכל הפיורד נגלה מתחתיו, אתה מרגיש בגג העולם, עוצמתי. מזג האוויר נהיה נוח, ממטרי הגשם פסקו והעננות התבהרה, כמו מתנה לאחר הימים האפורים שהיו לנו, והכול היה מקסים כל כך - רציתי לחבק את כל הפיורד, לצעוד אותו ללא הפסקה, ארץ ענקית שלא נגמרת, מלאה בהפתעות, שדורשת ממך כבוד, כבוד לטבע, למזג האוויר המיוחד והפראי שלה. בתמונות הכול נראה כל כך פסטורלי, שקט ומזמין, אנשים מחייכים ושמש מלטפת.
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
קפיצת ניצחון ב-Preikestolen
(צילום: Lari Laasjärvi)
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
מעל הפיורד
(צילום: לירן קמינר)
רצינו להעביר את הלילה על המצוק הצופה אל הפיורד, אך רוחות חזקות החלו לנשוב ושינו את התוכנית. התחלנו לטפס בגובה, על מדפי האבן הגדולים שביניהם כרי דשא, אך זו לא הייתה משימה פשוטה כל כך. כרי הדשא היו קטנים מדי בשביל לפתוח את האוהלים, אז המשכנו לחפש. אני הלכתי לכיוון השקיעה כי רציתי מיקום טוב לצילום - צלם תמיד הולך עוד ועוד, מנסה לשפר עמדה, אולי הקומפוזיציה במקום הבא תהיה יותר טובה.
לאחר הצילומים והחיפושים אחרי מקום לינה מוגן, לא נותרה ברירה אלא לישון על הסלעים. את האוהלים מתחנו עם חוטים שקשרנו לסלעים קטנים, במקום בזנ"טים לאדמה. הרוח הייתה חזקה. להכין ארוחת ערב הייתה משימה לא פשוטה בכלל - הסתתרתי מאחורי סלע גדול, ולקח לי כמעט שעה להדליק את המדורה עם הסכין וגפרור המגנזיום. את העץ לבעירה וקליפות של ענפים יבשים מצאתי ביער במהלך הטרק והכנסתי לתוך התיק. ההתעקשות השתלמה, ובסופו של דבר הייתה לנו ארוחת ערב חמה וטעימה במיקום קשוח למדי.
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
פותחים אוהלים ברוח
(צילום: לירן קמינר)
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
קמפינג ארעי ברוח ובגשם
(צילום: לירן קמינר)
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
מכינים ארוחת ערב ומסתתרים מהרוחות
(צילום: לירן קמינר)
למחרת חזרנו, ובירידה מטה התחלתי לעכל שהמסע מתחיל להסתיים לו. חלפה בראשי המחשבה שעברנו כאן שיעור מחנאות והישרדות רציני. ראינו שכששניים מטיילים יחד, ונקלעים לסיטואציות של הישרדות ואף חיים ומוות, לא יכול להיות מצב שבו כל אחד מחליט משהו אחר. צריך לנסות לדבר ולהחליט על דברים כאלו לפני המסע, אך הדבר לא פשוט, כי בתור התחלה אתה מתכנן טיול מהנה וכיפי - את האופציה של ההישרדות אתה רק מביא בחשבון, לא ממש מפנטז עליה.
היום היה שמשי והנוף היה פנטסטי, הסתכלתי בפעם האחרונה על הפיורד ממבט על. כבר התגעגעתי. כשמסתכלים בתמונות הירוקות והפסטורליות באינטרנט של נופי הרים במדינות קרות, מראים רק אחוזים קטנים מהשנה - בשאר השנה זה אחרת, קשוח בהרבה. הרגשתי שאני מבין את כל זה, הודיתי ללארי שארגן את כל הטיול הזה, ושוב הודיתי על עוד מסע שבו אני יוצא מאזור הנוחות שלי, רואה עוד מקומות מדהימים ולא רק צופה מבחוץ אלא נהיה חלק מהמקום, נושם אותו, מתלכלך איתו, נרטב איתו, נחבט בו - ובסוף מבין אותו.
בעידן של היום, אנו מוצפים בתמונות של מקומות שמספקות את היצרים שלנו, עד שכמעט שאיננו צריכים לנסוע למקומות. אבל אין אפשרות להסביר את תחושת הבהירות, או הסיפוק, כשמגיעים לפסגה גבוהה, וכדי להגיע לפסגה צריך לטפס, ובטיפוס מתגלים קשיים, נפשיים ופיזיים - אלו המכשולים הרציניים. מחשבות שליליות מגיעות: "למה אני כאן?"; "הייתה מסעדה טובה בדרך, למה לא עצרתי לאכול בה?"; "וואו, איזה מקום יפה, למה לא לעצור כאן וזהו?"; "מתחיל גשם חזק, אולי אחזור?" או "כדי לעבור את הנהר צריך להירטב, ולא בא לי".
תחושת הבהירות נותנת יותר מאשר תמונת נוף, היא מעניקה השראה ופוקוס על החיים ("פוקוס לירן, פוקוס"), ומזכירה לי למה אני אוהב את המסעות האלו.
לארי ואני הצלחנו לגשר על המחלוקות בינינו והתחלנו לתכנן את הטיול הבא - מסע קמפינג בפינלנד בחורף עם שינה באוהלים בשלג - אבל זה כבר לכתבה אחרת.
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
אני ולארי בפרקיסטולן
(צילום: לירן קמינר)
טיול בנורבגיהטיול בנורבגיה
טעימה קטנה מהמסע בפינלנד
(צילום: לירן קמינר)
לירן קמינר הוא צלם טבע ואיש מסעות בעולם כבר יותר מ-20 שנה. הוא בוגר לימודי אנימציה ואפקטים ויזואליים, ועובד כצלם סטודיו בתחום האופנה והמוצרים. אתם מוזמנים להתרשם מעבודותיו באתר האינטרנט ובחשבון האינסטגרם שלו.
רוצים לפרסם סיפורים, חוויות, תמונות וסרטונים מטיולים מיוחדים שעשיתם? כתבו לנו הודעה בעמוד הפייסבוק של ערוץ החופש - ואולי גם הסיפור שלכם יתפרסם אצלנו.