גדעון, בן יואש אבי העזרי מעפרה; השופט
הרביעי (גם אם לא נאמר עליו שהיה שופט) בתקופה שבין מות יהושע בן נון
לייסוד הממלכה.
באותה העת חיו בני ישראל תחת שלטון מדיין
ונהו אחר עבודת האלילים. ה' בחר בגדעון להושיע את ישראל מידי המדיינים, ולאחר שניתץ גדעון את מזבח הבעל שבנה אביו דבק בו הכינוי ירובעל, כי "ירב בו הבעל" (שופטים ו לב).
גדעון יצא למערכה לשחרור בני ישראל מדיכויו בידי מדיין בראש צבא בן 300 לוחמים, אותם בחר בקפידה ולאחר שעברו מספר מבחנים. הוא הניס את אויביו המדיינים אל עבר הירדן המזרחי במתקפת פתע לילית, הרג את שריהם, עורב וזאב (שופטים ז כה) ורדף והרג את מלכיהם, זבח וצלמונע (שופטים ח כא).
לאחר מכן שב גדעון לסוכות, תפס את זקני העיר ועינה אותם בקוצים ובברקנים משום שסרבו להאכיל את חייליו. גם אנשי פנואל סרבו לבקשתו ואז ניתץ את מגדל העיר כפי שהזהירם והרג את אנשיהם (שופטים ח ה-יז).
בשל נצחונותיו ביקשוהו בני ישראל למשול בהם, אך הוא סירב והשיב להם "ה' ימשל בכם" (שופטים ח כג). לאחר מכן חזר לביתו ומת בשיבה טובה. הוא נקבר בעפרה בקבר יואש אביו. לגדעון היו נשים רבות ומסופר שהיו לו 70 בנים, ביניהם אבימלך מפילגש שכם (שופטים ח לא).
ניצחונו של גדעון על מדין נותר בזכרונות רבים כ"יום מדין" - על פי הפסוק "כי את-עול סבלו, ואת מטה שכמו, שבט הנוגש בו החתת כיום מדין" (ישעיהו ט ג).