אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


שרל דה גול
שרל דה גול 
 
בעיר הצרפתית אמיין לאחר שחרורה מהנאצים
בעיר הצרפתית אמיין לאחר שחרורה מהנאצים 
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מידע נוסף על דה גול


מנהיג צרפת החופשית במלה"ע ה-2
 מפציר בארה"ב להילחם בנאצים, 14 ביולי 1941


ערכים קשורים
 צרפת
 אנרי פיליפ פטן
 מלחמת העולם השנייה
 ממשלת וישי
 מלחמת אלג'יריה
 ארגון הברית הצפון-אטלנטית
 מלחמה גרעינית
 האיחוד האירופי
 המלחמה הקרה
 פרנסואה מיטרן
 דוד בן-גוריון
 לוי אשכול
 מלחמת ששת הימים
 מלחמת העולם הראשונה


תחומים קשורים
 היסטוריה צבאית
 המאה ה-20 ואילך


 
 
 

שרל דה גול


Charles de Gaulle

במלחמת העולם השנייה |  עלייתו לשלטון |  סיום מלחמת אלג'יריה |  פועלו כנשיא |  סוף דרכו |  דה גול וישראל

שרל דה גול (1890-1970), מצביא ומדינאי צרפתי, נשיא צרפת בשנים 1958-1969.

פנה בגיל צעיר לקריירה צבאית והשתתף כקצין זוטר במלחמת העולם הראשונה. במהלך המלחמה נפצע כמה פעמים, עוטר פעמיים ולבסוף נפל בשבי הגרמני. שוחרר אחרי המלחמה.

 


במלחמת העולם השנייה

בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים מילא דה גול בעיקר תפקידי מטה, והתקדם לאט בסולם הדרגות. דגל במיכונו של צבא צרפת ובשריונו, ואף חיבר כמה ספרים בנושא זה. על רקע זה הסתכסך עם מרשל פטן, שהיה עד אז פטרונו.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה היה מפקד חטיבת שריון, וכאשר הותקפה צרפת במאי 1940 ניתן לו פיקוד על דיוויזיה בדרגת גנרל, שבה הוסיף להחזיק כל ימיו. היה אחד המפקדים המעטים בצבא צרפת שגילו התנגדות משמעותית להתקדמות הגרמנים. נעשה סגן שר הביטחון בממשלת צרפת בראשות פול רנו, ויצא בשליחותה כמה פעמים לבריטניה כדי לתאם עמדות. כאשר הוחלפה ממשלת רנו בממשלת הכניעה של פטן, יצא דה גול לבריטניה על דעת עצמו. ב-18 ביוני 1940 נשא את נאומו הראשון ברדיו שבו קרא לבני עמו להתנגד לכניעה ולכיבוש. בית דין צבאי צרפתי של ממשלת וישי הרשיע אותו (שלא בפניו) על בגידה במולדת ודן אותו למוות.

עתה קיבל עליו דה גול לנהל את התנגדותה של צרפת, ממקומו בבריטניה. הדבר לא היה פשוט: שמו כמעט לא היה ידוע, בארצו ומחוצה לה, ומספר נאמניו היה מועט מאוד בתחילה. אולם אמונתו העזה בייעודו כגואל צרפת גברה על כל המכשולים. דה גול דרש מלתחילה מן הבריטים הכרה כראש ממשלה גולה (בדומה לממשלות נורווגיה, פולין ואחרות שגלו לארץ זו), וזכה בה. זכר שנות מאבקו על הכרה בריטית, והזלזול שנהגו בו לדעתו, נותר עמו זמן רב והשפיע במישרין על התנגדותו בשנות ה-60 להצטרפות בריטניה לשוק האירופי המשותף.

כוחות צבא צרפת החופשית מנו מתנדבים צרפתים שהיו בבריטניה או נמלטו אליה, וכן כוחות שנמצאו באותן מושבות של צרפת שסירבו לקבל את עולה של ממשלת וישי. מרכיב חשוב היה תנועת המחתרת (רזיסטנס) בצרפת, שקיבלה את פקודותיה מדה גול עצמו או מהשירותים החשאיים הבריטיים. ב-1943, אחרי כיבוש אלג'יריה, העתיק דה גול את מפקדתו מלונדון לאלג'יר, ובאוגוסט 1944 עמד בראש כוחות בעלות הברית ששחררו את פריס. הוא נכנס לעיר במסע ניצחון בעוד האש נמשכת, ומעתה היה שמו ידוע בעולם כולו.

 


עלייתו לשלטון

בספטמבר 1944 הקים דה גול ממשלה זמנית, ועד 1946 עמד בראש המדינה. ב-1947, לאחר כינון הרפובליקה הרביעית בצרפת, הקים תנועה פוליטית שהתנגדה לחוקתה, משום שראה בחוקה החדשה את כל הפגמים שהיו בקודמתה; תנועתו נכשלה ופורקה ב-1953, ודה גול פרש מן החיים הפוליטיים. הוא עשה את זמנו בביתו בכפר קולומבה לה-דז-אגליז (Colombey-les-Deux-Églises), שם כתב את זיכרונותיו והמתין להתמוטטות הרפובליקה הרביעית, תהליך אותו חזה כבר ב-1946.

באמצע 1958 נמצאה המערכת הפוליטית הצרפתית במצב של קריסה מוחלטת. ממשלות התחלפו חדשות לבקרים, הצבא באלג'יריה עמד על סף התמרדות, והחלו להישמע קולות מן הציבור שקראו לדה גול לאחוז ברסן השלטון. בסופו של דבר הצטרף נשיא
צרפת דאז, רנה קוטי (Coty) לקריאות, ודה גול נעתר, בתנאי שיינתנו לו סמכויות חירום לשינוי החוקה. דה גול נעשה ראש הממשלה ב-1 ביוני 1958, השעה את הפרלמנט והכין חוקה חדשה, שהפכה את המשטר הצרפתי לנשיאותי. ב-21 בדצמבר של אותה שנה נבחר לנשיא, אחרי שהחוקה אותה ניסח אושרה במשאל עם שלושה חודשים לפני כן.

 


סיום מלחמת אלג'יריה

בתקופת נשיאותו השתדל דה גול למשול תוך עקיפת הפרלמנט עד כמה שאפשר. רוב שריו היו נאמניו מימי המלחמה; הוא עשה שימוש רב באמצעי התקשורת כדי להידבר עם הציבור מעל ראשי הפוליטיקאים, והגיש את רוב השינויים שביקש לעשות למשאל עם תחילה, ולהצבעה באסיפת הנבחרים רק אחר כך. סגנונו היה מתנשא ופטרוני, שכן הוא ראה את עצמו כהתגלמות רוחה בת האלמוות של צרפת, וכל העומדים בדרכו היו ממילא אויביה.

המשבר הגדול ביותר שניטל על דה גול להתמודד עמו עם עלותו לשלטון היה מלחמת אלג'יריה. דה גול עמד על כך שאין צרפת יכולה להחזיק עוד בארץ זו, ופתח במו"מ עם המחתרת האלג'ירית אף-אל-אן. הדבר עורר את זעמם של המתיישבים ושל גורמי צבא שהתעקשו להחזיק באלג'יריה, ואלה הקימו מחתרת משלהם, או-אה-אס, שהשתלטה על אלג'יר ואיימה להשתלט על צרפת. דה גול דיכא את המרד ביד קשה, והמשיך במשא ומתן. או-אה-אס פנה לפעילות טרור ולהתנקשויות, ביניהן כמה ניסיונות נגד דה גול עצמו, אך רוב הציבור הצרפתי תמך בדה גול, והוא שם קץ למלחמת אלג'יריה ב-1962.

 


פועלו כנשיא

באותה עת פנה דה גול לטפל בבעיות אחרות של צרפת, שלא ניתן ליישבן לפני כן. הוא החל לחזק את הכלכלה, העניק עצמאות למושבות צרפת תוך שמירה על זיקתן התרבותית למטרופולין, והחל לנקוט עמדה עצמאית במסגרת נאט"ו. בין השאר שקד לפתח יכולת הרתעה גרעינית עצמאית לצרפת. הבחירות של סוף 1962 הביעו את האמון המוחלט כמעט שרחש לו הציבור: הוא עצמו נבחר ברוב מוחץ, ואנשי שלומו בפרלמנט (הוא אסר עליהם להיקרא "מפלגה") חיזקו את כוחם ונהנו, בעזרת השמרנים, מרוב באסיפה הלאומית.

בתחילת שנות ה-60 עסק דה גול בביצור מעמדה של צרפת בשוק האירופי המשותף, ובה בעת הלך והתנתק מנאט"ו, עד שהוציא את כוחות צרפת ממסגרת הפיקוד המשותף ב-1965 (אם כי צרפת נשארה חברה בברית עצמה).

דה גול שאף לכונן לצרפת מעמד עצמאי כמדינה אירופית שאינה מפלה בין מזרח למערב. מדיניותו זו התבטאה במקרים רבים בצעדים אנטי-אמריקניים ואנטי-בריטיים, אולם הגוש המזרחי (המדינות הקומוניסטיות) לא נענה לחיזוריו. בעיניי הקומוניסטים, גם אם לא בעיני דה גול, צרפת נותרה מדינה מערבית לכל דבר, ובתור שכזו נמצאה מעבר למתרס במלחמה הקרה.

 


סוף דרכו

בסוף שנת 1965 כבר ניכרו סימנים ראשונים להתערערות מעמדו: הבחירות לנשיאות הוכרעו רק אחרי שני סיבובים, לנוכח הצלחתו המדהימה של פרנסואה מיטרן, יריבו. במאי 1968 פרצו הפגנות סטודנטים, לכאורה כנגד שיטת הניהול המיושנת של האוניברסיטאות, אך למעשה היתה זו הבעיה של אי-שביעות רצון כללית מצד הדור הצעיר כלפי המתרחש בצרפת.

כעבור שנה הציג דה גול, כדרכו, הצעה למשאל עם בעניין שגרתי למדי - רה-ארגון במחוזות. כתמיד, הציב את הבחירה בין קבלת הצעתו או קבלת התפטרותו, אלא שהפעם בחר הרוב באפשרות השנייה. דה גול התפטר וחזר לכפרו, שם מת בעקבות התקף לב ב-9 לנובמבר 1970. במקומו נבחר כנשיא ראש ממשלתו בשנים הקודמות, ז'ורז' פומפידו.

 


דה גול וישראל

ממשלות צרפת ברפובליקה הרביעית היו פרו-ישראליות ברובן, ותרמו רבות לעוצמתה הצבאית באספקת נשק וציוד לייצור אמצעי לחימה. עם עליית דה גול לשלטון הכריז כי יבדוק מחדש את יחסי צרפת וישראל, אולם מסקנות הבדיקה לא נודעו ברבים. בפגישותיו על ראשי ממשלות ישראל בן-גוריון (1960, 1961) ואשכול (1964) בפריס, עדיין תיאר את מדינת ישראל בנוסח השגור, "ידידתנו ובעלת בריתנו".


ערב מלחמת ששת הימים, כאשר עשתה ממשלת ישראל מאמצים נואשים לזכות בתמיכה בינלאומית לנוכח מה שנראה לה כאיום קיומי בשעתו, היתה פריס היעד המתבקש מאליו. אולם דה גול סירב להיחלץ לעזרת ישראל, אפילו בדיבור, ואף הזהיר אותה שלא לפתוח במלחמה; כשפרצה המלחמה, בפעולת מנע אווירית, ראה זאת דה גול כהתעלמות מאזהרתו, והטיל אמברגו נשק על ישראל.

במסיבת עיתונאים בנובמבר 1967 תיאר דה גול את העם היהודי בתור "עם אליטיסטי, בוטח בעצמו ושתלטן". רבים בישראל ראו זאת כביטוי להשקפת עולם אנטישמית.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©