אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


אייל, סמל הדואר הישראלי
אייל, סמל הדואר הישראלי  
 
בול האייל לציון קבלתה של ישראל לאיגוד הדואר הבינלאומי בשנת 1950
בול האייל לציון קבלתה של ישראל לאיגוד הדואר הבינלאומי בשנת 1950 באדיבות רשות הדואר - השירות הבולאי
 
"דואר עברי", סדרת הבולים הראשונה במדינת ישראל
"דואר עברי", סדרת הבולים הראשונה במדינת ישראל באדיבות רשות הדואר - השירות הבולאי
 
דוורים עסוקים במיון מכתבים בבית הדואר
דוורים עסוקים במיון מכתבים בבית הדואר צילום: לע"מ
 
הדואר אחראי על העברת חבילות
הדואר אחראי על העברת חבילות צילום: סי די בנק
 
ומכתבים ליעדים שונים בארץ ובעולם
ומכתבים ליעדים שונים בארץ ובעולם צילום: אביגיל עוזי, גלעד קוולרצ'יק
 
בית הדואר
בית הדואר צילום: לע"מ
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 האתר של רשות הדואר


ערכים קשורים
 מצרים העתיקה
 גומא
 גמל
 תל אל-עמארנה
 שופטים
 ספר ירמיה
 נבוכדנאצר ה-2
 כורש ה-2 "הגדול"
 שיבת ציון
 עזרא הסופר
 פרס
 מגילת אסתר
 יוון העתיקה
 שעווה
 ספרטה
 אוגוסטוס
 מרד בר כוכבא
 בית המקדש
 ימי הביניים
 אוניברסיטה
 גאונים
 משה בן נחמן
 עובדיה ברטינורו
 טטרים
 האימפריה העות'מאנית
 תעלת סואץ
 מלחמת העולם הראשונה
 הקרן הקיימת לישראל
 מנהלת העם
 הכרזת העצמאות
 דוד משה רמז
 יעקב
 מלחמת ששת הימים
 הכנסת
 העברת מסרי דואר
 דואר אלקטרוני
 ארמית
 רבי שלמה יצחקי


תחומים קשורים
 מחשבים ואלקטרוניקה
 תקשורת


 
 
 

דואר


Post

העת העתיקה |  האימפריה הרומית |  ימי הביניים |  ארץ ישראל במאה ה-19 |  דואר המושבות |  המנדט הבריטי |  מנהלת העם ודואר עברי |  דואר ישראל |  רשות הדואר

דואר, מוסד הממונה על העברת דברים שבכתב וחבילות מסוגים שונים בתוך המדינה ומחוצה לה, וכן מספק את כל השירותים הנוגעים בכך. לרוב המדינות בעולם יש שירותי דואר, ובדרך כלל הוא נתון לפיקוחה של המדינה.

 

המלה דואר ארמית במקורה, ופירושה - התהלך או הסתובב. המונח העברי דואר, כמושג של משלוח מכתבים והעברתם, מופיע בתלמוד (מסכת "שבת"), כאשר למונח בית דואר, מצורף הסברם של המפרשים "איש ידוע שכל כתב אליו יובל, והוא המשכיר ומשלח כל איגרת למי שנשלחה לו". גם רש"י עושה שימוש במונח "בית הדואר", אולם הוא מפרש אותו כך: "שלטון העיר ולו רגילין לשלוח איגרות".

 


העת העתיקה

המגע הער שהתנהל בקדמת אסיה בין תרבויות שונות עוד משחר ההיסטוריה יצר כר פורה להתפתחות שיטות להעברת מסרים ואמצעים לשיגורם, היות וארץ ישראל שימשה נקודת מעבר מרכזית וחצו אותה דרכים רבות עמדו לרשות יושבי האזור אמצעי קשר יעילים.

 

התפתחות הכתב חפפה את התפתחות השיטות והאמצעים למשלוח דואר בימי קדם, ובעת זו היו מרבית המכתבים מסמכים ממלכתיים (ממצאים ארכיאולוגיים של מכתבים פרטיים הם נדירים).

 

מרבית המכתבים שנשתמרו מימי קדם נמצאו במצרים. הם נכתבו בדיו על גבי פפירוס, ונחלקו לשני שני סוגים: המכתב הגלוי המקופל והמכתב הסגור בצורת גליל. גליל הפפירוס וגלילי העור שנתגלו מעידים על חליפת מכתבים מפותחת. המכתבים הכילו ידיעות מסחריות, מדיניות או משפחתיות, והיו ביניהם גם מכתבי אהבה. כמעט על כל מכתב נרשמו כתובת המען ושמו המלא של השולח. חומרים אחרים לכתיבת מכתבים בעת העתיקה היו לוחות טין מיובש, לוחות עץ וחרסים.

 

בסין השתמשו בכתב הקשרים ואחר-כך בכתב הציורים, ונהגו לכתוב מכתבים על גבי טבלות במבוק עטופות עור, טבלות עץ או על פסי בד חתומים בחותמות. בסין גם הוקם ככל הנראה בית הדואר הראשון - בשנת 1000 לפנה"ס.

 

הבבלים והאשורים ניהלו חליפת מכתבים עם שכניהם באמצעות שיירות. אמצעי הקשר המהיר והבטוח ביותר היה אז הגמל יחד עם זאת, נעשה שימוש גם בחיות אחרות; בדרכים הארוכות היו תחנות ביניים, לשם הועברו מכתבים להפצה באמצעות הממונים על התחנות, ובהן נחו השליחים או החליפו בהמות.

 

"מכתבי עמרנה" הם המכתבים הקדומים ביותר שנכתבו בארץ ישראל ונשתמרו עד היום. מכתבים אלו, אשר נכתבו בשפה האכדית, נשלחו במאה ה-14 לפנה"ס בידי רצים מהירים, בסירות, או על גמלים.

 

בתקופת השופטים היה הקשר הבין-ארצי כבר מפותח למדי. הכתב העברי כנעני ששימש את עם ישראל הכיל את 22 אותיות האלף בית, ומרבית המכתבים והתעודות שנמצאו בארץ-ישראל נכתבו בו. היה זה כתב פשוט ביותר ושכבות נרחבות בעם ידעו להשתמש בו. המכתבים המפורסמים ביותר שנמצאו בישראל, והכתובים בכתב עברי קדום הם "מכתבי לכיש" (קרויים גם "אגרות לכיש" - 21 חרסים שזמנם סמוך לחורבן בית ראשון ואשר נמצאו בחפירות לכיש המקראית).

 

לציון מיוחד ראוי גם המכתב ההיסטורי שכתב ירמיהו הנביא בשנת 593 ‏לפנה"ס אל בני העם שהגלה נבוכדנאצר לבבל. המכתב (או "הספר", בלשון הימים ההם) קרא לבני העם לשבת במקום גלותם עד בוא הגאולה, והוא נשלח לתעודתו בידי שליחים (ירמיה פרק כ"ט). לאחר הצהרתו של כורש מלך פרס בדבר שיבת ציון, דאג עזרא הסופר, בעזרת שליחים מיוחדים, להפצת הידיעה ולארגון שיבת העם למולדתו.

 

באימפריה הפרסית, בימיו של דריוש ה-1, פעל שירות של רצי המלך, שהסתייעו בסוסים. שירות זה מוזכר במגילת אסתר (פרק ג, פסוקים יג, טו; פרק ח, פסוקים י, יד). החידוש היה השימוש בסוסים במקום שיירות איטיות (שיירות נוסעים או מטען, שדברי הדואר נשלחו דרכן). ארגון הרצים בפרס, המכונה "אנגרה" (בדומה למילה "איגרת"), הוא ארגון הדואר הראשון, אם כי נעדרו ממנו הדיוק והקביעות של שירות דואר תקין.

 

ביוון העתיקה היו רצים מהירים אמונים על העברת מכתבים. המכתב היה עשוי טבלת עץ משוחה בשעווה, עליה היו חורטים בכלי דמוי אזמל. מכתב סגור היה נוצר על ידי חיבור שתי טבלות כאלו. טבלות עופרת דקות שמשו כמסמכים דתיים. נושאים חשובים היו נכתבים על גבי פפירוס, ואילו שליטי ספרטה השתמשו להעברת פקודותיהם במכתב גלילי סגור. לשולח ולנמען היו מוטות או גלילים בעלי מידות שוות, ואת הכתוב ניתן היה לקרוא רק לאחר ליפופו על הגליל.

 


האימפריה הרומית

הדואר של האימפריה הרומית, ה"קורסוס פובליקוס" (Cursus Publicus), שנוסד ע"י אוגוסטוס, היה ללא ספק המפותח שבארגוני הדואר של העת העתיקה. היה זה שירות ממלכתי, אשר שימש להעברת מכתבים ומסמכים רשמיים. הדרכים המשובחות אפשרו תנועה מהירה ולרשות השליח עמדו הסוסים והמרכבות הטובים ביותר. בדרכים שחיברו מרכזים חשובים, היו תחנות במרווחים של מספר ק"מ, בהן היה השליח מחליף סוסים. השירות התחלק לשניים: תחבורה מהירה (Cursus Velox) ותחבורה להעברת משאותׂ(Cursus Clabularis).

 

להעברת ידיעות בדרך הים השתמשו באניות מפרשים מהירות (naves cursoriae), וכן הובלו בים משאות בכל אגן הים התיכון, במערב אירופה, ומבריטניה ועד גבול ערב ופרס. עם כיבוש ארץ ישראל בידי הרומאים, נסללו דרכים חדשות, ששימשו בין השאר גם להעברת מכתבים, ידיעות ומטענים. חלק מאותם כבישים נשתמר עד היום, והם משמשים דוגמא לדרכי הקשר ואמצעי התחבורה הטובים שהיו באותה תקופה בכל רחבי הקיסרות הרומית. החזקתן של הדרכים ותחנות-הביניים של הדואר היוו עול כבד על האוכלוסייה הכבושה, אולם אמצעי התקשורת היעילים והדרכים הטובות אפשרו לשליטי רומא להעביר במהירות מכתבים, פקודות ועוד.

 

בתקופת הכיבוש הרומאי כתבו גם יהודי הארץ מכתבים איש לרעהו. המכתבים הידועים ביותר מאותה תקופה הם מכתביו של שמעון בר-כוכבא.

 

בימי בית שני היה קיים קשר קבוע כמעט של מכתבים בין ירושלים ואלכסנדריה. גם לאחר חורבן הבית ופיזור העם נשאר קשר האיגרות בין התפוצות והמרכז הדתי בארץ-ישראל הדוק מאוד. קשר זה התבטא במשלוח מכתבים (על עיבור השנה ונושאים דתיים אחרים), והיה בבחינת חוט-השני והרוח החיה שאיחדו את עם ישראל בתפוצותיו. כל קהילה בגולה חיפשה ומצאה דרך לעמוד בקשר עם יתר הקהילות ובעיקר עם ארץ ישראל.

 


ימי הביניים

בימי הביניים לא פעלו ארגוני דואר ריכוזיים - הדרכים היו משובשות, ומכתבים לא נשלחו אלא על ידי נוסעים מקריים ושליחים פרטיים. אולם, לחצר המלכות, למסדרים הדתיים ולאוניברסיטאות היו ארגוני דואר משלהם. במשך זמן ניכר קיימה הכנסייה מעין רשת דואר שהופעלה על ידי הנזירים, אשר עברו ממנזר למנזר, ובדרכם היו לוקחים מכתבים של אנשים פרטיים ומוסדות שונים. המכתבים היו סגורים, ושליחי הכנסייה לא העבירו ידיעות בעל-פה.

 

סוג אחר של שליחים היו שליחי האוניברסיטאות, שפיתחו אף הן רשתות דואר. האוניברסיטה הפריסאית הצטיינה בשירות הדואר שלה, ובשירותיה השתמשו אנשי עסקים ואחרים. בסוף המאה ה-13 פיתח מסדר האבירים הגרמני שיטה משוכללת יותר של דואר. פקיד מיוחד היה מטפל במכתבים הנכנסים והיוצאים. לאחר שנרשמו המכתבים בספר, לפי מספרים, היה אותו פקיד שם אותם בשק דואר, ודוור רכוב על סוס היה מוביל את השק לתחנה הקרובה של המסדר ומקבל שם שק מכתבים, שהיה מיועד למקום מוצאו. זו היתה תחילתו של שירות דואר מסודר, אלא שהוא שימש את מסדר האבירים בלבד. "דואר אבירים" זה, התקיים עד לראשית המאה ה-16.

 

עם צמיחתן של המדינות הלאומיות הקימו השלטונות שירותי דואר לאומיים, שהיו נתונים לפיקוחם והחליפו את שירותי הדואר הפרטיים.

 

הדואר היהודי בימי הביניים קיים פעילות מסועפת, שהודות לה נשמר המגע בין קהילות היהודים בארץ ישראל ובגולה. מעמדן של הישיבות בתקופת הגאונים כמרכזים רוחניים של עם ישראל, היה מותנה בקשרי דואר קבועים ומסודרים ביניהן לבין התפוצות. ואמנם, מאות המכתבים שנשתמרו מאותה תקופה מעידים כי "רשת הדואר" היהודית בימי הביניים הקיפה את כל תחום השלטון האסלאמי, ושלוחותיה הגיעו עד לאירופה הנוצרית.

 

רבים ושונים הם המכתבים שנשלחו מארץ ישראל לגולה בימי הביניים וראשית העת החדשה: אגרות של יחידים ומכתבי קהילות וקיבוצים, מכתבי תושבים ואגרות של תיירים; מכתבים של עולים מתנחלים ועולי רגל, מכתבים של אלמונים ואגרות של אישים ידועים (הרמב"ן, רבי עובדיה מברטנורא ועוד). במכתבים אלה מונצחים תיאורים של משגרת חיי יומיום, לצד תיאור וציור של מאורעות מרעישים, בשורות טובות ובקשות עזרה, קריאה להתיישב בארץ ולגאול אותה מהריסותיה. גם ספרות השאלות ותשובות הרבניות (שו"ת), שנמשכה במשך מאות שנים, אינה למעשה אלא חליפת-מכתבים, או אוסף של איגרות שהוחלפו בין יחידים או קהילות לבין גדולי התורה.

 


ארץ ישראל במאה ה-19

בתחילת המאה ה-19 היתה ארץ ישראל חבל ארץ נידח ושומם יחסית, השקוע בימי הביניים, וחילופי המכתבים התנהלו בעיקר באמצעות רצים מיומנים ממוצא טטרי (טטרים - שבטים מונגוליים המקורבים לטורקים). שירות הדואר העות'מאני הראשון, שפעל באמצעות בלדרים בין ירושלים וביירות, היה מיועד לצורכי השלטון, ולא שירת את כלל האוכלוסייה בארץ.

 

עם הזמן הלכו והשתפרו שירותי הדואר בעולם כולו, ובעקבות חידושיו של רולנד היל הוחל השימוש בבולים, באנגליה בשנת 1839 (הוחלט כי תשלום המשלוח יהא על השולח ויקבע בהתאם למשקל של דבר הדואר). השימוש ברכבות ובאניות קיטור הוסיף גם הוא להתייעלות השירות.

 

בשל חשיבותו האסטרטגית של אזור הים התיכון החלה באמצע המאה ה-19 חדירה של מעצמות אירופה באמצעות נציגויות מטעמן - הקונסוליות. במסגרת הקונסוליות שופרו באופן ניכר שירותי הדואר והתחבורה. בראשית שנות ה-50 של המאה ה-19 החלו לפקוד את נמלי הארץ אניות הקיטור הראשונות, וחברות הספנות הפעילו את שירותי הדואר הזרים הראשונים. פתיחת תעלת סואץ (1869) תרמה להתפתחות נמלי האזור. גם בתעבורה היבשתית חלו שינויים: נסללו כבישים ונפרצו דרכי גישה ליישובים.

 

כדי לספק את צורכי עולי הרגל הנוצרים החלו הנציגויות של אוסטריה, רוסיה, צרפת, בריטניה, איטליה וגרמניה לתת לנתיניהם בארץ ישראל שירותי דואר. המשרדים שנפתחו בירושלים ויפו היו פופולריים מאוד גם בין התושבים היהודים בארץ. עם הנהגת השימוש בבולים, השתמשו הקונסוליות למשלוח המכתבים בבולי המדינות שייצגו. עד לשנת 1865 השתמשו נתיני הארץ אך ורק בשירותי הדואר הקונסולריים. ואולם בשנה זו החל השלטון העות'מאני לתת שירותי דואר מטעמו, לא רק למשלוחי דואר רשמיים של מוסדות השלטון, אלא גם לשימוש כלל האוכלוסייה. משרדי הדואר הראשונים נפתחו בירושלים, ביפו, בעכו, בחיפה, ובעזה, ועד לפתיחת מלחמת העולם הראשונה נפתחו בארץ 34 סניפי דואר.

 

בשנת 1874 הוקם איגוד הדואר העולמי (אשר ב-1948 הוכר בתור סוכנות מיוחדת של האו"ם), שנועד להקל על קשרי הדואר בין המדינות. כל מדינה שהצטרפה התחייבה לממן את כל ההוצאות הכרוכות במשלוחי הדואר, וכל ההכנסות הועברו לרשותה. כמו כן התחייבו המדינות החברות באיגוד לדאוג למסירתם של דברי הדואר במהירות וביעילות (ב-1969 התקבל שינוי בתקנון ולפיו מדינה שבה אין איזון בין הדואר הנכנס לדואר היוצא תהא זכאית לפיצויים).

 

עם גידולו של היישוב היהודי בארץ ישראל והקמת המושבות העבריות הראשונות, התפתחו מאוד שירותי הדואר בארץ. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נסגרו בפקודת השלטונות בתי הדואר הקונסולריים, ורק הדואר העות'מאני המשיך בפעולתו.

 


דואר המושבות

במחצית השנייה של המאה ה-19, התפתחו לצד "היישוב הישן" (בארבע הערים - ירושלים, צפת, טבריה וחברון) יישובים חדשים ומושבות חקלאיות שדגלו ברוח ערכי התנועה הציונית. צורכי המתיישבים החדשים, לרבות התכתובת הרשמית בין ועדי המושבות למוסדות בחו"ל, חייבו קיום שירותי דואר יעילים. נוכח אזלת ידו של השלטון העות'מאני במתן שירותים כאלה לתושביו, ונוכח המאמצים של בתי הדואר הקונסולריים להעניקם לתושבי ארץ-ישראל, נוצרו קשרי גומלין בין בתי דואר אלה לבין היישוב היהודי.

 

הדואר במחנה של הגדוד הארצי הישראלי, 1918 (צילום: ארכיון הצילומים קק"ל)

 

על-פי הסכם שנחתם בשנת 1903 בין מנהל הדואר האוסטרי ביפו וראשי המושבות, שיגרו התושבים את מכתביהם לחו"ל באמצעות דואר זה בלבד. בתמורה הוענקו להם שירותי העברת דואר בתוך הארץ ללא תשלום. בין היישובים שנהנו מהסדר זה היו גדרה, חדרה, יבנאל, פתח-תקווה, ראשון לציון, תל-אביב וזיכרון יעקב. לכל יישוב הונפקה חותמת דואר הנושאת את שמו, ואורגן שירות דיליג'נסים (כרכרות סוסים) להובלת דברי הדואר.

 

צורת התקשרות זו אפשרה למושבות חופש פעולה בתחום הטבעת בולים וחותמות לשימוש פנים ארצי. לפיכך, גבו המוסדות אגרות ביול לטובת הקופה הציבורית - תמורת שירותים שסופקו בחינם על-ידי דואר האוסטרי. במושבה ראשון לציון בוילו המכתבים המקומיים בבולי הקרן הקיימת לישראל והוחתמו בחותמת שנשאה את הכתובת "הפוסטה האוסטרית-ראשון לציון". בפתח-תקווה הדפיס בשנת 1909 ועד המושבה בול מיוחד, שעליו סמל המושבה - מחרשה בצל עץ הדר. יש הרואים בבול זה את הבול העברי הראשון.

 

אופיין הציוני של פעולות אלה היה לצנינים בעיני השלטון העות'מאני, הוא אסר על השימוש בבולים עבריים וקנס את ועדי המושבות. אולם ההסכם עם הדואר האוסטרי הוסיף להתקיים עקב תרומתן של המושבות להרחבת היקף פעילותו של הדואר האוסטרי ולהגדלת רווחיו.

 


המנדט הבריטי

ב-1917 כבשו הבריטים את ארץ ישראל. בחודשים הראשונים שלאחר הכיבוש היו שירותי הדואר האזרחי משותקים, והתושבים השתמשו בשירותי הדואר הצבאי. משהתבסס הממשל הצבאי הבריטי בארץ נמסרו שירותי הדואר האזרחי לסמכותו, רמת השירות שופרה באופן ניכר, ונפתחו בתי דואר נוספים.

 

ב-1918 הוחלט לארגן שירות דואר גם לאוכלוסייה האזרחית. בפברואר אותה שנה הופיע הבול הראשון שהדפיסו הבריטים לשימוש אזרחי הארץ. הבול נשא הדפס-רכב מיוחד, שבו צוין כי הדואר עומד בחסות הממשל הצבאי. תוך זמן קצר הופיעו כתריסר בולים, בעלי ערכים נקובים שונים, לכיסוי דמי המשלוח של המכתבים השונים.

 

בשנת 1920 החליטה ממשלת בריטניה להעביר את ארץ-ישראל לשלטון מנדטורי אזרחי, וכל שירותי הדואר עברו לידי הממשל האזרחי. הבולים שהיו עד אז בשימוש נשאו את השם "פלשתינה-א"י" בשלוש השפות הרשמיות: אנגלית, עברית וערבית. עם זאת, נשאו הבולים ערכי מטבע מצרי. רק בשנת 1927 החליטה ממשלת המנדט להכניס מטבע מקומי לשימוש (לירה ארץ ישראלית) ובעקבות זאת הוחלט להוציא סדרה של 15 בולים המציגים את נופי הארץ ואתריה.

 

בתקופת המנדט הבריטי הועברו דברי הדואר ברכבות ובכלי רכב לכל פינות הארץ. בערים הגדולות חולק הדואר לבתים פעמיים ביום. בהדרגה ובהתמדה הורחבו ושופרו שירותי הדואר והתקשורת, בארץ ומחוצה לה, עם ארצות אחרות, בדרכי היבשה, הים והאוויר.

 

בשנות ה-30 נבנו בערים בתי דואר מקומיים. ביפו הוקם בית דואר גדול, ובלב ירושלים הוקם בית דואר מרכזי. טקס חנוכת בניין בית הדואר המרשים בירושלים התקיים ביום 18 ביוני 1938, במעמד הנציב העליון בארץ ישראל ובהשתתפות 300 מוזמנים, שנתקבלו על ידי המנהל הכללי של הדואר.

 


מנהלת העם ודואר עברי

עם סיום המנדט הבריטי ב-1948, היו בשטח שהפך למדינת ישראל 97 סניפים וסוכנויות דואר, אף שברוב היישובים לא היה השירות משביע רצון. לקראת סיום שלטון המנדט פרסמה מחלקת הדואר המנדטורי הנחיות בדבר סגירת 15 בתי וסוכנויות דואר והפסקת כל שירותיהם. הנהגת היישוב החליטה להיערך במהירות כדי למנוע את השבתת שירותי הדואר והתקשורת ברחבי הארץ, ומשעזבו הבריטים השתמשו בתי הדואר בבולי "מנהלת העם", שהונפקו למעשה על-ידי הקרן הקיימת לישראל בתוספת המילה "דואר" בצורות שונות. פעילות הדואר של מנהלת העם התקיימה בצורה סדירה ברוב חלקי הארץ, והתבטאה בהפעלתם של כ-80 סניפי דואר. פעילות זו גם היתה התשתית להופעתם המיועדת של בולי "דואר עברי" והקמת הדואר של מדינת ישראל.

 

 

דואר מנהלת העם (צילום: ארכיון הצילומים קק"ל)

 

בראשית מאי 1948 נותקה ירושלים משאר חלקי הארץ והיתה נתונה במצור. כתוצאה מכך הצטברו במשרדי הדואר עשרות שקי דואר למשלוח. ב-9 במאי נפתח הדואר הראשון בעיר על ידי מנהלת העם, והתאפשרה חלוקת מכתבים בתוך העיר תוך כדי שהדוורים חירפו נפשם. ב-16 במאי 1948, יומיים לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל הופיעה סדרת בולי "דואר עברי", סדרת הבולים הראשונה במדינת ישראל. באותו יום גם החל לפעול משרד הדואר הישראלי בראשות דוד רמז, שאימץ את כל התקנות המנדטוריות הנוגעות לטיפול בדברי דואר.

 

לקראת הופעתם של בולי "דואר עברי" עדיין לא היה ברור איזה שם יינתן למדינה החדשה, ומאחר שהבולים הוכנו עוד בטרם ההחלטה, נכתב עליהן "דואר עברי", ללא שם המדינה, כפי שהציע דוד רמז (לימים שר הדואר ושר התחבורה בממשלת ישראל). בולים אלה היו בשימוש עד סוף חודש אפריל 1950. כעבור זמן-מה כבר הופיעו בולי ישראל עם ציון השם "ישראל" עליהם.

 

בולי "דואר עברי" כללו סדרה של תשעה בולים בערכים שבין 3 ל-1000 מיל. שלושת הבולים האחרונים (250, 500 ו-1000 מיל), הידועים גם בכינוי "שלושת הגדולים", הם היקרים והמבוקשים ביותר בבולי ישראל ברחבי תבל. תופעה מיוחדת לבולי ישראל, שהונהגה עוד בבולי "דואר עברי", היא תוספת שובל-ההסבר. שובלים אלה, הצמודים לשורה התחתונה שלבולי הגיליון, מספקים הסבר קצר לתוכן הבול או מטרת הוצאתו.

 


דואר ישראל

ביום הקמת המדינה, היו בישראל 39 בתי דואר, 11 סניפים ו-47 סוכנויות. עם ייסוד מדינת ישראל הוקם בממשלה משרד הדואר, אשר בשנת 1971 הוסב שמו למשרד התקשורת. משרד הדואר נדרש לספק ולפתח שירותי דואר לאוכלוסייה שגדלה בלמעלה מ-100% בשנותיה הראשונות של המדינה. הגידול התבטא בין השאר במספר בתי הדואר ובפריסתם: בשנת 1958 היו 57 בתי דואר, 34 סניפים, 147 סוכנויות דואר ו-22 קווי דואר נע; בשנת 1962 היו 70 בתי דואר, 50 סניפים, 211 סוכנויות ו-29 קווי דואר נע, ובשנת 1967 היו 80 בתי דואר, 78 סניפים, 282 סוכנויות ו-30 קווי דואר נע.

 

סמל הדואר הישראלי שנקבע הוא אייל דוהר (ולא צבי כמקובל לחשוב), המבטא את המהירות והזריזות בפעולת הדואר. האייל (והאיילה) נזכרים כבר במקרא כבעלי חיים מהירים, ובברכת יעקב לבנו נפתלי מופיע הביטוי "נפתלי, איילה שלוחה הנותן אמרי שפר" (בראשית מט, כא). אייל זו מופיעה בבול שהוצא במיוחד לציון קבלתה של ישראל לאיגוד הדואר הבינלאומי בשנת 1950. 

 

היקפם של שירותי הדואר מקבילים בהתפתחותם להיקפו של המשק הישראלי, ולפיכך חל גידול תלול והתרחבות שירותי הדואר, במקביל להתפתחות המשק בעשור הראשון והשני למדינה. הגידול בא לידי ביטוי בפריסה רחבה יותר של בתי דואר ותיבות דואר, ובשיפור האמצעים להעברה ולמיון דברי הדואר. פריסת הדואר הגיעה בהדרגה לישובים רבים ומרוחקים, אולם רק בשנות ה-60 הושלם הכיסוי הגיאוגרפי המלא, ומאז ניתן השירות בכל מקום יישוב במדינה.

 

בשנת 1971 הוסב משרד הדואר למשרד התקשורת. בעקבות ההתפתחות הכלכלית והשינויים והחברתיים שחלו במדינת ישראל מאז מלחמת ששת הימים, ובדומה למינהלי דואר שונים באירופה ובמדינות אחרות בעולם, הוחלט כי יש להפריד את שירותי הדואר ממשרד התקשורת ולהקים "רשות דואר" ממשלתית ועצמאית. תפקידה של רשות זו יהיה לספק שירותי דואר, החיוניים לציבור ולפעילותו התקינה של המשק הישראלי וקישורו לעולם, וזאת ברמה משביעת רצון, במהירות וביעילות.

 


רשות הדואר

באפריל 1987 הוקמה רשות הדואר, בהתאם לחוק רשות הדואר שהתקבל בכנסת בינואר 1986. ההסבה לרשות ממשלתית היתה כרוכה בשינוי סביבת העבודה הפיסית והטכנולוגית, כולל מיכון מערכות התפעול, הניהול והבקרה, השלמת מערך המחשוב של סניפי הדואר והתקנת מערכת למיון אופטי של המכתבים ומערכת למיון ושינוע דברי הדואר.

 

נכון ל-2004 היו ברשות הדואר כ-5,000 עובדים, 83 בתי דואר, 156 סניפים, 443 סוכנויות ו-49 קווי דואר נע אשר סיפקו שרותים ליותר מ-1,200 יישובים. ברחבי הארץ בנוסף מפוזרות 4,318 תיבות לאיסוף מכתבים וכן 1,208 מרכזי חלוקה הכוללים כ-450,000 תאי דואר. בשנת 2003 טיפלה רשות הדואר ב-760 מיליון דברי דואר, בהם למעלה ממיליון וחצי חבילות וכרבע מליון מברקים.

 

בהתאם להחלטת ממשלת ישראל משנת 2003 הקוראת לפתוח את שוק הדואר לתחרות, חדלה בפברואר 2006 רשות הדואר להתקיים והפכה לחברה עסקית בבעלות ממשלתית.

 

 

למידע נוסף, על האמצעים להעברת מסרי דואר, ר' ערך העברת מסרי דואר

למידע על העברת מסרים ברשתות מחשבים, ר' ערך דואר אלקטרוני

 

 

 

הערך נכתב באדיבות רשות הדואר

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©