אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


מעצר עובדים זרים
מעצר עובדים זרים צילום: טל כהן
 
שוטרים ממשטרת ההגירה עומדים על ערימת משטחי עץ בחצר ששימשה מסתור לעובדים זרים מתאילנד
שוטרים ממשטרת ההגירה עומדים על ערימת משטחי עץ בחצר ששימשה מסתור לעובדים זרים מתאילנד  צילום: מאיר פרטוש
 
ועדה מיוחדת לענייני עובדים זרים בסיור בכלא מעשיהו
ועדה מיוחדת לענייני עובדים זרים בסיור בכלא מעשיהו צילום: אבי מועלם
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 פלסטינאים
 אנתיפאדה
 יצחק רבין
 בית משפט גבוה לצדק
 בנק ישראל
 ביטוח לאומי
 תחרות חופשית
 מדינה מתפתחת
 כוח עבודה
 אבטלה
 גלובליזציה


תחומים קשורים
 ישראל והציונות
 מושגים ואישים בכלכלה
 סוציולוגיה ואנתרופולוגיה


 
 
 

הגירת עבודה


Foreign Labor

הגירת עבודה בישראל: היסטוריה |  הגירת עבודה בישראל: תנאי עבודה ומחיה |  הגירת עבודה בישראל: התפלגות ענפית |  ציטוטים |  מידע נוסף

הגירת עבודה, תופעה סוציו-כלכלית המתבטאת בהגירתם של אנשים המבקשים למצוא את פרנסתם במדינה שאינם אזרחיה או תושביה הקבועים.

 

בדרך כלל, המהגרים הם אזרחי מדינות מתפתחות, שכלכלתן אינן מסוגלות לספק מקורות תעסוקה לכלל כוח העבודה הקיים בהן. יעדם של מהגרי העבודה הוא מדינות מפותחות ועשירות יותר, שם קיים ביקוש לכוח עבודה זול בענפי תעסוקה שאינם נחשבים אטרקטיביים לכוח העבודה המקומי.

 

נהוג לדבר, כשדנים בנושא זה, על גורמי משיכה מזה וגורמי דחייה מזה. גורם הדחייה העיקרי המניע אנשים לעזוב את ארצותיהם הוא אבטלה כרונית - חוסר אפשרות להתפרנס. על זאת אפשר להוסיף במקרים מסוימים מצב פוליטי מעורער, חוסר ביטחון אישי, אפליה על רקע דתי או אתני, ועוד. גורם המשיכה העיקרי הוא התקווה למצוא עבודה ששכרה בצדה, וכן התקווה להשתלב באורח החיים העשיר והמגוון של העולם המפותח, והסיכוי להעניק לצאצאים עתיד טוב יותר. כמובן, תקוות אלה מתממשות רק בחלק מהמקרים.

 

אחד מגורמי הגירת העבודה החשובים ביותר הינו הגיוס הפעיל של כוח עבודה בינלאומי זול על ידי ארצות מפותחות. לרוב ארצות אלו מבקשות לגייס עובדים לסקטור השניוני, המציע תנאים קשים של שכר נמוך, חוסר קידום ואי יציבות. באם מדינה מסרבת להכניס טכנולוגיות עבודה מתקדמות לשוק, להעלות את שכר העבודה ולהשוות את תנאי העסקתם של מהגרי העבודה והעובדים המקומיים, יכול להיווצר צמצום בביקוש לעבודה במגזר השניוני מצד העובדים המקומיים. במקרה כזה, נוצרים התנאים לגיוס מהגרי עבודה למגזר השניוני ולמגזר הלא פורמלי.

 

הנחת העבודה של המעסיקים ושל המדינות ה"מייבאות" מהגרי עבודה היא שההגירה הינה זמנית בלבד ושעקב כך יהיו מהגרי העבודה מוכנים לוותר על זכויות שעובדים מקומיים יסרבו לוותר עליהם. כמו כן, ההנחה היא שבבחירת מקום עבודה, יש לעובדים מקומיים שיקולי סטטוס שאינם רלוונטיים עבור מהגרי העבודה, שמטרתם העיקרית היא לחסוך כסף שיישלח בחזרה לארצות מוצאם.

 

עובדים זרים בשדות רמת הנגב (צילום: מאיר אזולאי)

 

תופעת מהגרי העבודה (הקרויים בארץ "עובדים זרים" ובכמה ארצות "עובדים אורחים", כדי להדגיש את הזמניות של שהייתם) היא תופעה סוציולוגית רחבת היקף בעולם המודרני, כחלק מהגלובליזציה, ויש לה השלכות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, הן על ארץ המוצא של המהגרים והן על המדינה הקולטת אותם. אחת ההשלכות המרכזיות של תהליכי הגירה מסוג זה, היא היווצרותם של מיעוטים לאומיים חדשים במדינות היעד של המהגרים. כך למשל המיעוט המקסיקני בארה"ב, המיעוט הטורקי בגרמניה והמיעוט ההודי בבריטניה. נוכחות המיעוט הזר מתפרשת לעתים כאיום על יציבותה של האוכלוסייה המקומית, ובמקרים כאלה נצפית עלייה במפלס הגזענות ושנאת הזרים. כמו-כן, הגירה בלתי חוקית, שאינה מאושרת ומבוקרת על ידי השלטונות, גוררת בעקבותיה תופעות חמורות של סחר בבני אדם ופגיעה בזכויות יסוד של המהגרים.

 

סוג שונה לגמרי של הגירת עבודה קרוי "בריחת מוחות" (באנגלית brain drain). מדובר בבעלי השכלה גבוהה או מומחיות גבוהה במקצועות מבוקשים, העוזבים את ארצותיהם העניות למען תעסוקה בארצות עשירות. תופעה זו פוגעת קשות בארצות המוצא של אותם אנשים, שהשקיעו רבות בהכשרתם של בעלי מקצוע אלה אך אינן נהנות מפירות ההשקעה. המספר הגדול של ישראלים-לשעבר ב"עמק הסיליקון" ובסגל האוניברסיטאי בארה"ב הוא רק דוגמה אחת לתופעה זו.

 


הגירת עבודה בישראל: היסטוריה

עד 1988 הייתה תופעת הגירת העבודה בישראל מצומצמת למדי, בעיקר בשל העסקתם של עשרות אלפי עובדים פלסטינאים, תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה, במשק הישראלי. הפער בין רמת השכר שהייתה נהוגה בישראל לשכר ששולם לעובדים הפלסטינאים סיפק למשק הישראלי כוח עבודה זול, בעיקר בענפי הבניין, החקלאות והאחזקה. פריצתה של האנתיפאדה הראשונה בדצמבר 1987 שינתה מהיסוד מצב זה.

 

העימות האלים שנפתח בין הפלסטינאים לשלטון הישראלי הביא להטלת מגבלות על כניסתם של כ-100,000 עובדים פלסטינאים לישראל. כמו כן, באותה התקופה התרחשה הגירה המונית מחבר העמים שהובילה לתנופה גדולה בענף הבניין. המחסור הגדול בעובדים הוביל למשבר חמור בענפי המשק הישראלי שהסתמכו על העובדים הפלסטינאים.

 

בעקבות המשבר, החלו גופים כגון התאחדות הקבלנים והלובי החקלאי ללחוץ על ממשלת רבין "לייבא" כוח עבודה בינלאומי זול. בתחילה ביקשה ממשלת ישראל להחליף את העובדים הפלסטינאים על ידי העסקת עולים חדשים, חיילים משוחררים ומובטלים. אך עם הגידול הניכר באוכלוסיית העולים והמשך מדיניות הסגר בשטחים, החלה המדינה להנפיק אשרות כניסה והיתרי עבודה למהגרים ממגוון מדינות מתפתחות, ביניהן סין, תאילנד, רומניה, מדינות מערב אפריקה, דרום אמריקה, הפיליפינים ועוד. במשך הזמן התרחב מעגל העסקתם של מהגרי העבודה גם לתחומים אחרים, ובעיקר לתחום הסיעוד והטיפול בקשישים.

 

בשנת 1991 נחקק בישראל "חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים)" שנועד להסדיר את מעמדם של מהגרי העבודה בישראל.

 

להלן כמה נתונים המעידים על קצב הגידול במספרם של מהגרי העבודה בישראל: בינואר 1988 הצהיר שר העבודה כי בישראל נמצאים 10,000 מהגרי עבודה, אשר רק 2,200 מתוכם עובדים באופן חוקי. בשנת 1993 החל ה"ייבוא" המאסיבי של מהגרי עבודה. מספר העובדים הפלסטינאים עמד אז על 115,600 עובדים, כ6.5% מכוח העבודה. באותה השנה עבדו באופן חוקי, בענף הבניין בלבד, כ-11,260 מהגרי עבודה, ואילו המספר המשוער של עובדים בלתי חוקיים עמד על כ-10,00. בין 1993 ל-1996 הייתה ירידה חדה במספר העובדים הפלסטינאיים שהתלוותה בעלייה דרמטית של מהגרי עבודה בינלאומיים. כבר בשנת 1994, עבדו בישראל באופן חוקי כ-54,000 מהגרי עבודה.

 

בשנת 1996 החליטה ממשלת ישראל להפחית את מספר מהגרי העבודה לשיעור של 1% מכוח העבודה, על ידי החלת מדיניות גירוש של מהגרים ללא היתר. עד שנת 2001 הייתה ירידה במספר ההיתרים להעסקת מהגרי עבודה בתחום הבניין. למרות הירידה במספר ההיתרים, היה גידול במספר מהגרי העבודה עקב הגירה בלתי חוקית. כ-15% מהמהגרים ללא היתר הגיעו מאמריקה הלטינית, כ-14% מאפריקה וכ-11% ממדינות ערב השכנות. בשנת 2002, נאמד מספרם הכולל של מהגרי העבודה בישראל ב-238,000. על פי הערכות, יותר ממחציתם נכנסו לישראל כתיירים ועבדו בלי אשרת עבודה.

 

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, החלו מהגרי העבודה שבאו לארץ לעבוד בנישות שמאז שנות ה-70 אוישו על ידי עובדים פלסטינאים. רק במחצית השנייה של שנות ה-90, עם הגידול במספר מהגרי העבודה והעלייה ההדרגתית במספר העובדים הפלסטינאים, החלה חדירתם של מהגרי העבודה לתחומי עבודה בהם היו עד אותה העת מועסקים רק ישראלים. בשנים אלו, עד שנת 2003, פחת מספר הטייחים ב-60%, מספר הברזלנים ירד בכ-38% ומספר הטפסנים ירד ביותר מ-30%. מספר העובדים הלא מקצועיים ירד ב-56%.  

 

עובדים זרים במעצר (צילום: שאול גולן)

 

באוגוסט 2002 הודיע אריאל שרון, ראש הממשלה דאז, על הקמתה של מנהלת ההגירה שמטרתה צמצום מספר השוהים הבלתי חוקיים בישראל. המנהלת מאגדת תחתיה שלושה גופים עיקריים העוסקים באכיפה של חוקי הכניסה וההעסקה בישראל: משרד העבודה והרווחה, משרד הפנים ומשטרת ישראל. מאז הקמתה קמו למנהלת ההגירה לא מעט מבקרים, אשר טענו כי דרכי פעולתה מטילות צל כבד על מוסריותה של החברה הישראלית. ארגוני זכויות אזרח בישראל טענו כי רבים ממהגרי העבודה גורשו באלימות, תוך השארת חפציהם ומשכורותיהם האחרונות וכל זאת בהיעדר הליך משפטי ראוי. במהלך השנים קמו בישראל גופים שונים למתן סיוע למהגרי עבודה הנקלעים למצוקה, הן בשל יחס השלטונות והן בשל ניצול מצד חברות כוח אדם וקבלנים פרטיים האחראים להעסקתם.

 

כיום מחלקת הממשלה היתרי עבודה למעסיקים ולא למהגרי עבודה עצמם. זכותו של מהגר עבודה לעבוד בארץ מותנית בקשר בינו לבין המעסיק, אותו אין הוא רשאי לעזוב בשום מקרה לטובת מעסיק אחר. הסדר זה, הידוע כ"הסדר הכבילה", קובע שמהגר עבודה שעוזב את מעסיקו, הופך מיד לשוהה בלתי חוקי שהינו "בר גירוש".

 

במאי 2002 הוגשה לבג"ץ עתירה נגד ממשלת ישראל, שר הפנים ושר העבודה והרווחה, במטרה לבטל את הסדר הכבילה. העתירה הוכנה על ידי משפטני התכנית לרווחה ומשפט באוניברסיטת תל אביב, וחברו לה הארגונים קו לעובד, ומספר עמותות אחרות כולל מרכז אדוה. במרץ 2006 פסקו שופטי בג"ץ שההסדר הכבילה אינו חוקי ומהווה צורה של עבדות מודרנית, ושהמדינה מתבקשת להציע הסדר חלופי תוך חצי שנה. נכון לתחילת 2008 הסדר הכבילה עדיין לא בוטל והחלטת בג"ץ לא יושמה הלכה למעשה.

 

בשנת 2006, שהו בארץ 102,000 מהגרי עבודה בעלי היתר ו-84,000 מהגרים ללא היתר.

 


הגירת עבודה בישראל: תנאי עבודה ומחיה

בנק ישראל מעריך ששכרו של מהגר עבודה נמוך עד 40% מהשכר הממוצע של עובד ישראלי. הפער אף יותר גדול בשכר לשעה, שכן מהגרי עבודה עובדים לרוב הרבה יותר שעות מעובד ישראלי – 12 שעות בממוצע ביום.

 

אחת מהסיבות לעלות הנמוכה של העסקת מהגרי העבודה – בין אם מדובר באנשים בעלי היתר עבודה או לאו – היא שהמעסיקים משלמים דמי ביטוח לאומי מופחתים על מהגרי העבודה, שאינם מבוטחים בגין פגיעה בעבודה, דמי לידה, פשיטת רגל ועוד. רשת הביטחון הסוציאלי של מהגרי העבודה גם אינה כוללת ביטוח מחלה, אבטלה, זקנה וממוות.

 

הסדר הכבילה הוא מהגורמים המשפיעים ביותר על אורח החיים ותנאי העבודה של מהגרי העבודה. הסדר זה, שהוגדר כלא חוקי על ידי בג"ץ אך עדיין מיושם בפועל, מונע תחרות בשוק בין מעסיקים ואת העלאת שכרם של מהגרי העבודה, מגביר את תלות העובד במעסיק ומעודד את ניצולו.

 

הסדר הכבילה הוביל להתפתחות תעשיית תיווך ענפה. חברות בישראל ובארצות המוצא של מהגרי העבודה גובות סכומים של אלפי דולרים עבור בדיקות, דמי תיווך, כרטיסי טיסה ודמי ערבות. מהגרי עבודה לעתים נדרשים למשכן את בתיהם ולעבוד חודשים רבים בארץ רק על מנת לכסות הוצאות אלו. עקב כך, "ייבוא" המהגרים לארץ נהפך לעסק רווחי שכלל אינו תלוי בביקוש לעובדים. בשנת 2001, לדוגמא, הגיעו לארץ 23,000 פועלי סיניים חוקיים, כשאשר רק ל-10,000 מהם ניתנה עבודה. שאר העובדים, שהניבו רווח לחברות כוח אדם רק מעצם הבאתם לארץ, נהיו שוהים בלתי חוקיים בעל כרחם.

 

מצבו של מהגר עבודה לא חוקי הינו יחסית טוב יותר ממצבו של מהגר עבודה בעל היתר מכיוון שהוא יכול לבחור את מעסיקו ובכך לשפר את תנאי עבודתו. כמו כן, כל עוד מהגר עבודה כבול למעסיקו, יכול המעסיק להגביר את הפיקוח על העובד מעבר לשעות העבודה, לדוגמא, באמצעות קביעת מקום מגורים או הפקעת דרכון (שהינה מעשה בלתי חוקי). כך מוגבלות האפשרויות של מהגר עבודה בעל היתר להשתלב במארג הקהילתי ולנקוט יוזמות לשיפור תנאי חייו.

 

למרות הנחת העבודה של מעסיקים ומדינות, שהגירת עבודה היא זמנית בלבד, עם הזמן נוצרו בארץ קהילות מיעוט בקרב המהגרים. אחד מהגורמים להיווצרות קהילות אלו הוא התפתחות יוזמות קהילתיות שמנסות לספק צרכים שאינם נענים עקב חוסר הנגישות למנגנוני רווחה, חינוך, ובריאות של רשויות המדינה.

 

קהילות המיעוט הגדולות בארץ, שמורכבות ברובן ממהגרי עבודה ללא היתר, הן הקהילה הלטינו-אמריקאית, הקהילה האפריקנית והקהילה הפיליפינית. בקהילה הפיליפינית ישנן מהגרות רבות בעלות היתרי עבודה. בקרב הקהילות מתקיימים מועדונים חברתיים, התאגדויות, גני ילדים וכנסיות. קהילות אלה, המתרכזות ברובן בתל אביב–יפו, מצביעות על כך שבניגוד להנחת העבודה של מדיניות ההגירה של ישראל, לא מדובר ב"הגירה זמנית".

 


הגירת עבודה בישראל: התפלגות ענפית
מכלל מהגרי העבודה שהיו בארץ בשנת 2003, 51% עבדו בבניין, 27% בחקלאות, 6% בסיעוד ו-10% בתעשיה קלה, מלונאות וקייטרינג.

 

מהגרי עבודה מתאילנד עובדים לרוב במגזר החקלאי, בעוד שבמגזר שירותי בריאות, סעד ועזר אישיים מועסקות בעיקר מהגרות מהפיליפינים. מהגרים מאפריקה עובדים בשירותים אישיים - כ-61% עובדים בניקיון בתים, ורבים מהם עובדים בשירותי אירוח והסעדה באילת. כ-20% מהמהגרים מאמריקה הלטינית עובדים בשירותי אירוח והסעדה, וכ-50% מהם עובדים בשירותים אישיים. עד לאחרונה התמחו מהגרי עבודה ממזרח אירופה בבניין.

 

התמחותם של מהגרי עבודה במגזרים מסוימים היא פועל יוצא של העדפות חברות כוח האדם, המנתבות עובדים לענפים השונים. כמו כן, יחסי ישראל עם ארצות שונות בעולם אף הם משפיעים על בחירת מדינות מסוימות כמקור ל"ייבוא" מהגרי עבודה. דוגמא לכך היא הבאת מהגרי עבודה מסין לעבודה בענף הבניין בארץ, כחלק מרצונן של ישראל וסין לטפח את יחסיהם הכלכליים.

 

ענף הסיעוד מתבלט בכך שמהגרות עבודה המבקשות לעבוד בארץ אינן יכולות לעשות זאת דרך "ייבוא אישי" של חברות כוח אדם. על המעסיק הפוטנציאלי להגיש בקשת העסקה לשירות התעסוקה, ובמידה שהבקשה מאושרת יכול הוא לפנות לחברות כוח האדם המתמחות בתחום הסיעוד. אין מכסה קבועה מראש של היתרים אלא "ייבוא" על פי ביקוש. ההנחה היא שאוכלוסיית הקשישים הסיעודיים תמשיך לגדול בשנים הקרובות, ועמה הביקוש לעובדות בענף הסיעוד.

 

העובדות בענף הסיעוד– 95% מהעובדים בענף הסיעוד הן נשים מהפיליפינים – לרוב מקבלת את שכרן מגמלת הסיעוד שמוענקת על ידי המדינה, כפי שמתחייב מחוק הסיעוד מ-1988. בעוד החוק קובע גמלת סיעוד עבור מקסימום של 15 – 16 שעות שבועיות – מענה חלקי לצרכי הקשישים הנזקקים - העובדות בתחום לרוב מועסקות במשך 24 שעות ביממה, 6 ימים בשבוע ללא תגמול נוסף. כך יוצא שגם משפחות הקשישים וגם המדינה - המשתחררת מאחריות לקשישים מעבר לקצבה הבסיסית הקבועה בחוק - יוצאות נשכרות. 

 

ענף הסיעוד נבדל משאר הענפים בהם עובדים מהגרי עבודה שכן הוא התפתח רק עם בואם של מהגרי העבודה לארץ בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20.

 

 


ציטוטים

  

  •  "ראיתי בטלוויזיה שהם יודעים עברית על בוריה, פעילים בתנועת הצופים ועומדים להתגייס. זעקתם הטילה את רישומה עלי. יש מקרים בהם צריך לנהוג לפנים משורת הדין, אבל כל מי שלא נכלל בהחלטה צריך לצאת מהארץ". רה"מ אריאל שרון מתייחס למעמדם של ילדי עובדים זרים בישראל, 2005.

 

  • "מטרת החוק היא למנוע מהזרים להשתקע כאן. מחקרים מראים שאחרי 5 שנים העובד עלול להתחיל להרגיש כאן 'כמו בבית' ולהשתקע, והמדינה אינה מעוניינת בכך. זה ההסבר, ולא ה'דלת מסתובבת'. הדיבורים של 'קו לעובד' וארגונים שונים על דלת מסתובבת הם פופוליזם חסר שחר ולא מבוסס. למעסיקים כבר לא משתלם להפעיל את הדלת המסתובבת. מעסיק שמפטר עובד זר ב-3 השנים הראשונות להעסקתו לא מקבל במקומו עובד חדש וגם לא כסף". יו"ר אגף האכיפה לזרים במשרד הפנים, מתייחס לחקיקה המאפשרת גירוש עובדים זרים, 2005.

 

  • "הזמנו פועלים, קיבלנו בני אדם". הסופר השוויצרי, מקס פריש.

 


מידע נוסף

 

דו"ח: 15 אלף עובדים זרים מועסקים בנחיתות וניצול - "מוקד הסיוע לעובדים זרים וקו לעובד: למרות השינוי שחל ב-2005 בשיטת העסקתם, העובדים הזרים בתחום הבניין עדיין מנוצלים, מרוויחים פחות וזכויותיהם הסוציאליות לא נשמרות". כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

 

סקר: 70% בעד השוואת זכויות בין עובדים זרים לישראלים - "67% חושבים שאין לגרש את העובדים הזרים מישראל ו-48% סבורים כי יש להעניק אזרחות לעובדים זרים שישרתו בצה"ל. עם זאת, 49% מסרבים לעבוד במקום הזרים בענפי הבנייה, הסיעוד החקלאות ומשק הבית". כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

 

תעשיית העובדים הזרים מגלגלת 300 מיליון דולר בשנה - "כך דווח לוועדת העובדים הזרים של הכנסת נציג התמ"ת. האוצר מבקש לגבות חלקו בעמלות התיווך על עובדים זרים". כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

 

שירות התעסוקה מציע: ישראלים במקום עובדים זרים - "על פי התוכנית תממן המדינה בשנים הקרובות את הכשרתם של מובטלים ישראלים והם יחליפו את העובדים הזרים בענפי הבניין, החקלאות והמסעדנות. העלות: 100 מיליון שקל". כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

 

מסמך: ילדי עובדים זרים יוכרו כתושבים - "מסמך 'הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים בלתי-חוקיים', קובע קריטריונים להסדרת מעמדם של ילדי עובדים זרים לא-חוקיים בישראל. ילדים בני 10 לפחות, שלומדים בארץ ודוברים עברית יקבלו מעמד של תושב קבע". כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן. לכתבת המשך - לחצו כאן.

 

גם אני הייתי פליט - "ועכשיו - אנחנו משטרת ההגירה / מפרידים אמהות מילדיהן / מפרקים משפחות, משליכים לכלא, משחירים את פניהן / הם זרים, הם אחרים, הם מסכנים. / ומה היינו אנחנו? / אנחנו עם שזוכר הכל / וכל-כך מהר שכחנו". מקאמה מאת חיים חפר, פורסמה באתר ynet.

לטקסט המלא - לחצו כאן

 

הללויה: עובדים זרים במיסה ביפו - גם העבודה הקשה והגעגועים העזים למשפחה, שנשארה מעבר לים, לא מנעו מעשרות עובדים זרים מכל רחבי הארץ לנהור לכנסיות, ולספוג מעט מהאווירה של חג המולד. כתבת וידאו באתר ynet.

לצפייה בכתבה - לחצו כאן.

 

 

 

 

 

 

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©