אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דרקון סיני.
דרקון סיני. צילום: איי פי
 
הרקלס קוטל את הדרקון לדון.
הרקלס קוטל את הדרקון לדון. מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל
 
גיאורגיוס הקדוש לוחם בדרקון. תמונה מאת טינטורטו.
גיאורגיוס הקדוש לוחם בדרקון. תמונה מאת טינטורטו. 
 
ראש דרקון מגולף בחרטום ספינה ויקינגית משוחזרת.
ראש דרקון מגולף בחרטום ספינה ויקינגית משוחזרת. צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
תחפושת דרקון בחגיגות ראש השנה בבייג'ינג.
תחפושת דרקון בחגיגות ראש השנה בבייג'ינג.  צילום: איי פי
 
פסל דרקון סיני בבייג'ינג.
פסל דרקון סיני בבייג'ינג. צילום: איי פי
 
גרגויל מעטר את כנסיית נוטר דאם בפריס.
גרגויל מעטר את כנסיית נוטר דאם בפריס. 
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 בריאה
 מצרים העתיקה
 מסופוטמיה
 אוגרית
 חתים
 זרתושטרה
 הינדואיזם
 תרגומי המקרא
 תלמוד
 עבודת אלילים
 יין-ינג
 יוון העתיקה
 מיתולוגיה יוונית ורומית
 גאיה
 זאוס
 הידרה
 קרברוס
 ספינקס
 הרקלס
 אורקל
 אפולון
 תזאוס
 פוסיידון
 נצרות
 הברית החדשה
 ישוע הנוצרי
 גאורגיוס הקדוש
 סילבסטר ה-1
 שליחים
 המלך ארתור
 מיתולוגיה נורדית
 אדה
 שירת הניבלונגים
 שרל ה-1 "הגדול"
 ויקינגים
 סיגורד
 אודין
 אופרה
 ריכרד וגנר
 ימי הביניים
 רנסנס
 האחים גרים
 ג'ון רונלד רעואל טולקין
 פנטסיה
 מדע בדיוני
 דונטלו
 רפאל
 לאונרדו דה וינצ'י
 היירונימוס בוש
 דינוזאורים
 שבט האדם
 כוח
 נחשים
 זוחלים
 לטאות
 תנין
 עקרבאים
 כישוף
 מיתולוגיה
 אצטקים


תחומים קשורים
 מיתוס - מושגים וכתבים


 
 
 

דרקון


Dragon

המזרח הקרוב |  סין |  יוון |  הדרקון בנצרות |  מיתוסים של אירופה הצפונית |  הדרקון בספרות המודרנית |  דרקונים באמנות הפלסטית |  הדרקון והאדם המודרני |  מידע נוסף |  בחנו את עצמכם

דרקון, יצור אגדי במיתולוגיות רבות. מקור המלה "דרקון" יווני. פירושה הוא "נחש (גדול)", והיא לקוחה מן המלה "לראות" או "להביט", שכן עיני הנחש פקוחות תמיד. ואכן, ביסודו של דבר הדרקון הוא זוחל - נחש, לטאה או תנין - שנוספו עליו איברים של בעלי-חיים אחרים. לדוגמה, הדרקון האירופי, כפי שהתפתחה דמותו במרוצת השנים, הוא בעל גוף נחש, רגליים וראש של תנין, לשון שסועה, כנפי עטלף וזנב קוצני כשל כמה מיני לטאות (לפעמים יש בקצהו עוקץ עקרב). מרשים מכול, הדרקון יורק להבות אש, או לפחות נושף עשן; וברוב התרבויות, הוא ניחן בכוחות כישוף

 

ייחודו של הדרקון לעומת שאר בעלי-החיים המיתיים בא על ביטויו בתפוצתו הרחבה. קשה למצוא חיה אגדית אחרת שמופיעה בתרבויות קדומות כה מרובות. זאת ועוד, הוא מצוי עמנו גם כיום: לאחר שכל השאר חלפו-עברו מן העולם, ממשיך הדרקון לעלות כפורח, ותופס מקום נכבד בתרבות המודרנית.

 

מבין המיתולוגיות שבהן ממלאים דרקונים תפקיד חשוב יש להזכיר במיוחד את המזרח תיכונית, הסינית, היוונית העתיקה, הנוצרית והנורדית-הגרמאנית, וכן ראוי לעמוד על התפקיד שהוא מוסיף למלא בחיינו המודרניים. עם זאת יצוין כי רשימה זו אינה ממצה, ודמויות דומות לדרקון בכמה היבטים מופיעות גם במיתולוגיות רבות אחרות, כגון האצטקית.

 


המזרח הקרוב

הדרקון של תרבויות המזרח הקרוב הקדום מבוסס רובו ככולו על הנחש. כיוון שזוהי למעשה רק ראשית דרכו במסורת שממנה צמחה תרבות אירופה, דמותו אינה כה משוכללת. בתרבויות המזרח התיכון העתיק, הדרקון הוא יצור גדול מאוד, קדוּם מאוד, שמייצג את כוחות התוהו, המתנגדים לסדר שמבקשים האלים להשליט בעולם. במסורות רבות, העולם המסודר, הכפוף לחוקי האלים, נברא עם הריגת הדרקון הקמאי וביתור גופתו, שממנה נוצרו חלקי העולם השונים.

 

כזוהי דמות הדרקון במיתולוגיות של מצרים העתיקה, בבל, אוגרית, התרבות החתית ועוד. דמויות דומות מופיעות במיתוסים של דת זרתושטרה הפרסית ושל דת הינדו  ההודית. וגם במסורת היהודית יש דרקונים. המלה "דרקון" עצמה אינה מופיעה בתנ"ך, כמובן, אולם בתרגום השבעים  תורגמה המלה המקראית "תנין" ליוונית, בעקביות, כ"דרקון". לעומת זאת, "לויתן" המקראי לא תורגם, אלא נשאר כלשונו, ועם זאת ניכר שהכוונה היא ל"דרקון", למשל בספר איוב (מ' כ"ד-ל"ה, ובייחוד מ"א).

 

כאמור, דמות הדרקון במיתולוגיות רבות מבוססת על שילוב התנין והנחש. זה האחרון מופיע רבות בתנ"ך, אם כי לרוב כפשוטו. בכל זאת, אפשר להבחין באחדות מתכונות הדרקון הקלאסי כבר בנחש של ספר בראשית: הוא ערמומי, מפתה ורוחש רעה; ורק לאחר שפיתה את חווה, קיבל כעונש את צורתו המוּכּרת לנו: "על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך." ובהמשך אנו מוצאים את אחד המפתחות החשובים למערכת היחסים המורכבת בין האדם לבין הנחש, בין בדמותו הטבעית בין בהתגלמותו המיתית, כדרקון: "ואיבה אשית בינך ובין האשה, ובין זרעך ובין זרעה: הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב." כלומר, הנחש (הדרקון) הוא אויב האדם מראשית היותו. נושא זה פותח הלאה בתלמוד, שם מופיע הדרקון כמה פעמים בסמל לעבודה זרה ולטומאה.

 

 


סין

הדרקון של הסינים, לוֹנג, מורכב מחלקיהם של תשעה יצורים שונים: יש לו קרני צבי, ראש גמל, עיני ארנב אדומות, צוואר וזנב של נחש, קיבה של צדפה, קשקשי דג (אם כי הפוכים), כפות טיגריס, טפרי עיט ואוזני פרה. עם זאת, הדרקון הסיני, אף שהוא מסוגל לעוף, אינו מצויד בכנפיים — תחת זאת, יש בראשו בליטה המעניקה לו את יכולת התעופה.

 

הדרקון הסיני נחשב למלך החיות, סמל מקודש לעוצמת הקיסרים ולשלטונם. הוא דומה בצורתו לדרקוני המזרח הקרוב המשוכללים יותר, וכן לדרקוני אירופה (המתוארים להלן), מלבד זאת שאין לו כנפיים. אולם ההבדל העיקרי נעוץ בכך שהוא שוחר את טובת הסדר העולמי ולא את רעתו. לדרקון הזכר קרניים מתפתלות המתרוממות הישר לעבר השמים, ואילו לדרקונית אף ישר, רעמה עגולה, קשקשים דקים יותר וזנב אדיר. בדרך-כלל מטילים הדרקונים את ביציהם ליד מקורות מים, ואלה עשויות להמתין אלף שנה עד לבקיעתן. כשמתבקעת הביצה, קוראים הורי הרך הנולד בקול גדול, וקולם מסעיר את הרוחות.

 

חמש מאות שנה אחרי בקיעתו מהביצה הופך הגוזל לדרקון קִיאוֹ (עתיר קשקשים); אלף שנה אחר-כך הוא נעשה דרקון לונג (דרקון מלא), עוד חמש מאות שנה והוא דרקון קִיוּ-לונג (מקרין), וכעבור עוד אלף שנה הוא נעשה דרקון יִינג-לונג (מכונף). לכל הדרקונים הללו כוח גופני רב, והם יכולים לשנות צורה, או להפוך לרואים ואינם נראים, כמעט בכל עת. מסכת הדברים הסינית מחלקת את כוח החיים לשניים: יִין ויַנג , השלובים זה בזה. ינג מייצג את הזכריות, הפעלתנות, החום, היובש, הנוקשות וכו', ואילו יין מייצג את הנקביות, הסבילות, הקור, הלחות והרכות. במסכת זו, הדרקון מזוהה עם ינג.

 

למעשה, יש ארבעה סוגי דרקונים סיניים: דרקון הרקיע, טִיֵין לונג, השומר על משכנות האלים; דרקון האוצרות החבויים והמחצבים (פוּ-טסַנג לונג); דרקון האדמה (דִי לונג), שתפקידו העיקרי הוא לשלוט באפיקי המים לבל תוצף הארץ; ודרקון הרוחות (שֶן לונג), השולט בגשם וברוחות. נקל לעמוד על הקרבה בין השניים האחרונים, ואכן, הם היו החשובים ביותר, ומחלציהם יצאו קיסרי השושלות השונות.

 


יוון

דמות הדרקון ביוון העתיקה שונה בתכלית, וקרובה הרבה יותר לדמותו במזרח הקרוב. המיתולוגיה היוונית מלאה במפלצות, שכמעט תמיד היה להן תפקיד אחד ויחיד — להיות מושׂאים לגבורתם של אלים וגיבורים אנושיים, המפגינים את נחת זרועם בקטל דרקונים ושאר מפלצות. דרקוני יוון אינם מגלמים תמיד את כוחות התוהו הקמאיים, אלא מהווים חלק חשוב משלל היצורים הזדוניים השונים והמשונים שהמיתולוגיה היוונית גדושה בהם.

 

אולי הראשון מבין דרקוני יוון היה טִיפוֹן, צעיר בניהם של גאיה (האדמה) וטרטרוס (השאול). הוא מתואר כבעל גוף נחש ומאה ראשים מתועבים. זאוס, אבי האלים האולימפיים, גבר עליו והשליכו לעולם התחתון. לפי כמה תיאורים הוא שוכן מאז בבטן הר הגעש אֶתנָה, והוא האחראי להתפרצויותיו. כן הוא מחולל את רוחות הסערה הקרויות בשמו, טייפון. רעייתו של טיפון (ולפי כמה מקורות גם אחותו) היתה אֵכִּידְנָה, דרקונית אף היא, חציה נחש וחציה אשה. יותר מכול הצטיינה אכידנה בלידת מפלצות אחרות, ביניהן כימרה  וההידרה הלֶרְנֵאִית, וכן כלב השאול קרברוס בעל שלושת הראשים והכלב אוֹרְתְרוֹס בעל שני הראשים, שלו ילדה את הספינקס ואת הלביאה הנֵמֵאִית. רוב צאצאיה של אכידנה הומתו בידי הגיבור הרקלס, אולם אותה עצמה קטל דרקון אחר, אַרגוֹס. הדרקון לָדוֹן (נחש מרובה-ראשים) שמר על תפוחי הזהב של ההֶסְפֵּרִידוֹת. הרקלס קטל גם אותו.

 

הדרקונית פִּיתוֹן נולדה מן הבוץ שנותר אחרי המבול שהמיט זאוס על העולם. היא הקימה לה אורקל בדֶלְפִי — מקום שאליו עולים לרגל כדי לבקש עצה, נבואה ונחמה (הכוהנת שהשמיעה את הדברים בשם פיתון נקראה פיתיה). אפולון גבר על פיתון וקטל אותה, והקים באתר האורקל שלה את מקדשו החשוב ביותר ביוון. הפיתיה המשיכה להשמיע שם נבואות, מעתה בשמו.

 

היו במיתולוגיה היוונית גם דרקוני-ים. אחד מהם מופיע בסיפור תזאוס ובנו הִיפּוֹלִיטוֹס: אשתו השנייה של תזאוס, פֶּדְרָה, חשקה בהיפוליטוס, בנו של תזאוס מאשתו הראשונה היפוליטה, מלכת האמזונות. היפוליטוס דחה את פנייתה המגונה, והיא בזעמה האשימה אותו כי נטפל אליה. תזאוס ביקש מפוסיידון אל הים לנקום את חרפתו, וזה שלח דרקון מן הים, שהבהיל את סוסיו של היפוליטוס כאשר נהג במרכבתו. המרכבה התהפכה, היפוליטוס מת, ופדרה תלתה את עצמה. רק אז נודעה לתזאוס האמת. דרקון ימי אחר קשור בסיפורם של אנדרומדה והגיבור פרסאוס.

 


הדרקון בנצרות

במידה מסוימת, הדרקון במסורת הנוצרית הוא ממשיך דרכם של הדרקון המקראי, מחד גיסא, ושל הדרקון היווני מאידך גיסא. אולם נוסף לו ממד חדש — הוא מייצג כוח רוחני, המתנגד לנצרות ומבקש להשחיתה.

 

בספר החזיונות המיוחס ליוחנן הקדוש האלוהי, האחרון בספרי הברית החדשה, מופיעים יצורים מיתיים מרובים. לרוב אין להם שמות ייחודיים, והם מוצגים כ"חיות". אולם בפרק י"ב מתוארת מלחמתו של "תנין" (שוב, במקור היווני "דרקון") באשה היולדת "בן זכר העתיד לרעות כל הגויים", כלומר ישוע הנוצרי.

 

מכאן התפתחה המסורת הנוצרית של מלחמות הקדושים בדרקונים. אולי הידוע מכולם הוא גיאורגיוס (ג'ורג'), הקדוש המגן של אנגליה, שסמלו (צלב אדום אופקי בשדה לבן) הוא דגל אנגליה. על-פי האגדה נחלץ גיאורגיוס לעזרת תושבי העיר הלובית סִילֶנֶה, שסבלה מִנחת זרועו של דרקון שהתגורר בביצה סמוכה. הדרקון שבה את נסיכת העיר, סַבְּרָה, ועמד לטרוף אותה, כשהופיע גיאורגיוס רכוב על סוסו, לחם בדרקון והמית אותו, וכמובן נשא את הנסיכה לאשה.

 

מוטיב זה, המזכיר את סיפור פרסאוס ואנדרומדה, חוזר ונשנה מאז בסיפורי הדרקונים. אולם במסורת הנוצרית, כאמור, הסיפור מתקבל כאלגוריה המתארת את נצחון האמונה בנוצרי על כוחות השטן. לא מעט קדושים נוצרים נלחמו בדרקונים, וביניהם מיכאל, מרגריטה, סילבסטר, מרתה, סמסון, דוֹנָטוּס, פיליפוס השליח, פלורנטיוס, קאדו, מודט וקֵיין — וכולם יצאו וידם על העליונה; ואילו יוחנן הקדוש בעל הבשורה כישף דרקון מכונף שביקש להרעילו. רוֹמֵן הקדוש איש רוּאן קטל את הדרקון האדיר לָה גַרגוּיל, שעשה שמות בעמק הנהר סֵיין, והונצח לימים בעיטורי הקתדרלה הידועה נוטר דאם.

 


מיתוסים של אירופה הצפונית

האפוס הבריטי הקדום ביותר, שהוא גם העתיק באפוסים של משפחת השפות הגרמאניות, קרוי בֵּייוּוּלף. עלילתו מתרחשת בארץ דנמרק, ועוסקת בהרפתקאותיו של הגיבור קוטל-המפלצות בייוולף, שנעשה מלך ארצו. בערוב ימיו מופיע דרקון נושף-אש ועושה שמות בארץ, ובייוולף הקשיש יוצא כנגדו. הוא קוטל את הדרקון, אך נפצע למוות. הדרקון שבו נלחם בייוולף הצטיין בתכונה שאִפיינה רבים מדרקוני אירופה של ימי הביניים: היה לו אוצר זהב גדול, והוא שמר עליו כבבת-עינו.

 

הדרקון היה סמל לגבורה באנגליה הקדומה, כמו גם בוויילס ובסקוטלנד. מצביאיהם של שבטים שונים נשאו את התואר "פֶּנְדְרֶגוֹן", כלומר ראש דרקון, שדיוקנו התנוסס על נסי המלחמה שלהם. הידוע מביניהם היה אוּתֶר פנדרגון, אבי המלך ארתור. דרקונים נמצאו בשפע במיתוסים של שאר העמים הבריטיים הקדומים: ולשים, אירים וסקוטים. בדומה לאלה שכבר נזכרו, הם משמשים בעיקר "בשר תותחים" לגיבורים המוכיחים את נחת זרועם.

 

גם במיתולוגיה הסקנדינבית ובמיתולוגיה הגרמאנית הקרובה לה מופיעים דרקונים לרוב, אם בסיפורי הבריאה ואם בעלילות הגיבורים. כל האפוסים החשובים – האדה הסקנדינבית, שירת הניבלונגים הגרמנית, שירת רולן הצרפתית, הכרוכה בשמו של שרל הגדול, והאגדות הארתוריות – הועלו על הכתב אחרי שהגיעה הנצרות לארצות אלה, אם כי נולדו זמן רב לפני כן, ולכן אין לדעת כיום עד כמה הושפעו מתפיסת הדרקון בנצרות. מכל מקום, ידוע בוודאות שהיו גם היו דרקונים באירופה הצפונית שלפני הנצרות: הוויקינגים גילפו את חרטומי ספינותיהם בדמות ראשי דרקון, להטיל אימה על אויביהם. האלים הנורדיים נלחמו בהם בראשית קורות העולם, והיו עתידים לשוב ולהילחם בהם בקרב אחרית הימים, רגנרוק.

 

אולי האגדה המפורסמת ביותר על הגיבור הקוטל דרקון שנותרה מתקופה זו, היא הסיפור הנורדי על סיגורד הווֹלְסוּנְגִי, שנפוץ באירופה הצפונית מאז המאה העשירית לספירה. הגיבור סיגורד שומע על האוצר הגדול ששומר עליו הדרקון פַפְנִיר, ומחליט לקחתו. בעזרת האל אודין, הוא מצליח במשימתו. אך באוצר מצויה טבעת שהוטלה עליה קללה נוראה, וזו מביאה לבסוף למותו של סיגורד, עקב תככיה של המלכה בְּרִינְהִילְד וקנאתה באשתו של סיגורד, גוּדְרוּן. אגדה סקנדינבית זו התגלגלה לגרמניה של שלהי ימי הביניים כיסודו של אפוס הניבלונגים, שם קרוי הגיבור זִיגְפְרִיד. הודות לכך זכה הדרקון בתפקידו האופראי הגדול ביותר, במחזור האופרות "טבעת הניבלונגים" של ריכרד וגנר.

 


הדרקון בספרות המודרנית

בספרות של ימי הביניים המאוחרים הגיע הדרקון לשיא פריחתו, כביכול. מכאן ואילך, במשך מאות בשנים, נשחק מעמדו. כבר בספרות הרנסנס המאוחר כמעט אין תפקיד לדרקונים, ובספרות המודרנית שלאחריה, נדחקו אלה לשוליים: פה ושם הופיעו דרקונים בספרות הילדים, אבל לא הרבה יותר מזה.

 

עם התחדשות העניין בספרות ימי הביניים, לקראת סוף המאה התשע-עשרה, החל מעמד הדרקון להשתקם, אם כי רק בהדרגה — עדיין בספרות הילדים, בעיקר (כגון סיפורי האחים גרים). כאשר התחוללה לבסוף התפנית, האחראי לה היה הבלשן האנגלי ג'ון ר' ר' טולקין.

 

ביצירתו הספרותית ברא טולקין עולם ומלואו, גדוש בבריות טבעיות ועל-טבעיות, ובכלל זה דרקונים. דרקוניו של טולקין הם ממשיכי דרכם של דרקוני ימי הביניים האירופיים: גדולים, חזקים, מלאי זדון, יורקי-אש, רודפי בצע ובעלי כוחות כישוף. אם ביצורים האחרים שלקח ממיתוסים קדומים שינה טולקין תכונות, הוסיף וייפה או הִקצין, הרי את הדרקונים הציג כפי ש"היו באמת". עם זאת, הוא עשה למענם שירות גדול: הוא החזירם למעמד של דמויות לגיטימיות בספרות המאה העשרים, לאחר שנעדרו כאמור מן הספרות ה"רצינית" במשך מאות בשנים.

 

השפעתו של טולקין היתה כבירה; לאחר שיצא שמו לתהילה, וספריו (בייחוד "שר הטבעות") הפכו ל"ספרי פולחן", ניתנה לגיטימציה לסוגה ספרותית חדשה, העושה חיל בימינו אלה — ספרות הפנטסיה המודרנית. גם בסוגה הסמוכה לה, המדע הבדיוני, ממלאים דרקונים תפקיד חשוב אצל כמה סופרים, וכן בשלוחתה של הפנטסיה, משחקי התפקידים (שהמפורסם בהם נקרא "מבוכים ודרקונים"). וכמובן, דרקונים מצויים גם בסרטי הקולנוע המשתייכים לסוגות אלה.

 


דרקונים באמנות הפלסטית

כמעט כל הדרקונים של תרבויות העולם העתיק, כפי שתוארו לעיל, הונצחו ביצירות של אדריכלות, פיסול וציור, כשם שהונצחו בכתב. תבליטי-קיר בבליים מתארים את הדרקונית הקמאית תיאמת, וציורי כדים יווניים נושאים את דמויותיהם של פיתון, לדון ושאר דרקונים. השפיפון המצרי אַפֶּפּ נראה בפפירוסים, ועוד. דרקוני המזרח הרחוק מילאו אף הם תפקיד מרכזי באמנות הפלסטית, בעיקר בסין, שם אפשר למצוא את דמותם בעיטורים אדריכליים (הידועים ביותר מצויים בעיר האסורה של בייג'ינג), בציורים ובפסלים מרובים, בכלי-בית דקורטיביים וכו'. ידועים במיוחד הם ריקודי הדרקונים בחגיגות ראש השנה, שם לובשים כמה משתתפים יחד תחפושת של דרקון ארוך-גוף ומחוללים ברחובות. הכנתה של תחפושת כזו היא עניין מורכב, וישנם אמנים שזו מומחיותם.

 

אשר לאמנות ימי הביניים והרנסנס באירופה, זו התבססה כידוע במידה רבה מאוד על מוטיבים דתיים, ומשום כך יצרה תמונות רבות המתארות את מלחמות הקדושים השונים בדרקונים, החל מאיורי כתבי הקודש (ובייחוד ספר החזיונות, כמובן) וכלה ביצירותיהם של גדולי אמני הרנסנס — דונטלו, רפאל, ליאונרדו, היירונימוס בוש ואחרים. דרקונים עיטרו גם כנסיות וקתדרלות רבות, וידועים במיוחד, כאמור, הגרגוילים של נוטר דאם בפריס. תחום אמנותי אחר שבו הופיעו דרקונים לרוב היה ציור המפות: עד לתום תקופת התגליות הגדולות, היה נהוג לעטר את האזורים הלא-נודעים במפות (טרה אינקוגניטה) בדמויות של יצורים אגדיים, לרבות דרקונים.

 


הדרקון והאדם המודרני

מהו סוד קסמם של הדרקונים? הם מלווים את רוב האנושות, בהפסקות קצרות, משחר תרבותה ועד לימינו אלה. הם אינם קיימים בפועל ממש, ולא התקיימו בשום תקופה שהיא בתולדות המין האנושי; ובכל זאת נוכחותם מורגשת בחיינו הרוחניים, במזרח ובמערב. מדוע זה?

 

אחד ההסברים שהוצעו מדבר על "זיכרון גזעי קולקטיבי" השמור בתת-מודע האנושי מן הימים שבהם התהלכו מפלצות של ממש עלי-אדמות: הדינוזאורים  למיניהם. אין ספק שרבות מתכונות הדרקון אכן מצויות בלטאות האדירות ההן: הקוצים והזיזים המעטרים את ראשם של אחדים, לוחות השריון הענקיים של אחרים, כנפי העור של הזוחלים המעופפים הגדולים, טורפנותם האימתנית של הטירנוזאורים. אולם הדינוזאורים נכחדו כולם מן העולם לפני 65 מיליוני שנים, כלומר 60 מיליון שנה בטרם היות האדם  הקדום ביותר. שום מנגנון הידוע לנו אינו מסוגל לשמר "זיכרונות", מודעים או לא-מודעים, לאורך זמן שכזה, ומכאן שאין שחר להסבר "הזיכרון הגזעי". מאידך גיסא, אין להכחיש כי התעניינותנו בדינוזאורים כיום מרובה מהתעניינותנו ברוב היצורים החיים עמנו בהווה, והדבר אומר דרשני.

 

בעולם הטבע הממשי, יצורים לא-מעטים נושאים בימינו את השם "דרקון"; אבל כל השמות האלה לקוחים מן הדרקונים המיתולוגיים, ולא להיפך. למשל, הלטאה הדואה של יערות הגשם של דרום-מזרח אסיה, ששמה המדעי הוא הדרקון המעופף (Draco volens), או הכוח הענק  של קומודו באינדונזיה, שכינויו "דרקון קומודו". יש משפחת דגים הקרויה דרקוניים, ויש גם צמחים כמו דרקונית, שן-הדרקון ועוד. אולם כאמור, בכל המקרים שאוב השם, או הכינוי, מדמות הדרקון אשר באגדות.

 

מצד שני, יש לזכור כי השם "דרקון" הוא "נחש", ביוונית. והנחשים מרתקים אף הם את דמיוננו במידה יוצאת דופן, בתערובת של פחד, תיעוב ופליאה. אין ספק שכוח המשיכה של הדרקון מבוסס, לפחות בחלקו, על זה של הנחש. אבל יש כאן יותר מזה. כדמות מיתית המבוססת לא רק על הנחש, אלא גם על בעלי-חיים אחרים, ובתוספת תכונות שאינן מצויות בשום יצור ידוע, הדרקון ממלא תפקיד חשוב בחיי הנפש: הוא מגלם (ברוב התרבויות) את הרוע, את הכוח המאיים להשחית את העולם, את כל המתנגד לסדר האלוהי או הרציונלי. ההתגברות על הדרקון היא איפוא מבחנו העילאי של גיבור הרוח או החרב (או שתיהן גם-יחד). כאשר אנו מתגברים על אותו יצור שמתאווה להשתלט על אוצרות ולכלות את אויביו באש, שמחונן בכוח חסר-מצרים ובסגולות כשפים, אנו עומדים במבחן.

 


מידע נוסף

 

פרוייקט פנטסטי - במשך רוב תולדות הספרות הבדיונית, ספרות ושירה פנטסטית היו היחידות שבנמצא. פרוייקט פנטסיה באנציקלופדיה ynet

לעמוד הפרוייקט – לחצו כאן

 


בחנו את עצמכם
.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©