אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


מתחם הר הבית, מסגד אל אקצה (בהגדלה: עם כיפת הסלע).
מתחם הר הבית, מסגד אל אקצה (בהגדלה: עם כיפת הסלע). צילום: לע"מ
 
מבנה כיפת הסלע.
מבנה כיפת הסלע. צילום: עמית שאבי
 
מתפללים בכניסה להר הבית.
מתפללים בכניסה להר הבית. צילום: איי פי
 
מהומות אוקטובר 2000.
מהומות אוקטובר 2000.  צילום: גלי תיבון
 
החומה הטורקית מתחת לאל-אקצא
החומה הטורקית מתחת לאל-אקצא רון פלד
 
אבן השתייה בכיפת הסלע
אבן השתייה בכיפת הסלע צילום: רון פלד
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 הפארק הארכיאולוגי בירושלים- האתר הרשמי


ערכים קשורים
 ישעיהו בן-אמוץ
 אברהם
 יצחק
 עקדת יצחק
 דוד המלך
 יבוסים
 ארון הברית
 שלמה המלך
 ממלכת יהודה
 נבוכדנאצר ה-2
 שיבת ציון
 הורדוס ה-1
 חז"ל
 יוליוס קיסר
 טיטוס וספסיינוס אוגוסטוס
 תשעה באב
 עומר אבן אל-ח'טאב
 בית אומיה
 ממלכת הצלבנים
 מסדר הטמפלרים
 צלאח אד-דין
 נצרות
 מלחמת ששת הימים
 כותל מערבי
 טומאה וטוהרה
 שלמה גורן
 ווקף
 אריאל שרון
 אנתיפאדת אל-אקצא
 יאסר ערפאת
 ירושלים
 בית המקדש
 יהושע בן נון
 אבן השתייה
 קבלה
 מוחמד


תחומים קשורים
 אסלאם
 היסטוריה של א"י
 יהדות - מושגים וכתבים
 מקומות בישראל


 
 
 

הר הבית


the Temple Mount

עד ימי בית שני |  לאחר חורבן בית שני |  מאז מלחמת ששת הימים |  מידע נוסף

הר הבית, הר בירושלים, 774 מ' מעל פני הים, שעליו עמדו בית המקדש הראשון והשני; קרוי גם הר המוריה ובעבר כונה הר ציון. לפי חלוקת הארץ לשבטים בימי יהושע בן נון, עבר בו הגבול בין נחלות יהודה ובנימין. בפסגתו נמצא סלע גדול - אבן השתייה, המציינת לפי המסורת את המקום שממנו החל ה' לברוא את עולמו (תוספתא, יוה"כ ג ו). הקבלה מייחסת לה חשיבות מרובה, ובמסורת המוסלמית היא מציינת את המקום שממנו עלה הנביא מוחמד השמיימה.

 

 


עד ימי בית שני

השם "הר הבית" מופיע במקרא בספר ישעיהו: "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים" (ישעיהו פרק ב', פסוק ב'). לפי המסורת היהודית עקד אברהם את בנו יצחק על הר זה. בסיפור העקדה אין המקום נזכר בשמו - "לך לךָ אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך" (בראשית, פרק כ"ב, פסוק ב') - אך המסורת גורסת כי זהו המקום שבו בחר דוד המלך: אחרי שכבש את ירושלים מידי היבוסים, קבע בה את בירתו, הדף את הפלישתים שניסו לכובשה מידיו (בסביבות שנת 1000 לפנה"ס), והעלה את ארון הברית אל עיר דוד.

 

לאחר שנים אחדות, על פי המקרא, רכש מידי ארונה (או ארנן) היבוסי את הגורן שלו, בנה שם מזבח ונטה אוהל למשכן הארון. שלמה בנו הקים במקום ההוא את בית המקדש: "ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו אשר הכין במקום דוד בגורן ארנן היבוסי" (דברי הימים ב', פרק ג', פסוק א').

  

זה היה הבית הראשון שעמד על תלו, כמרכז הפולחן של ממלכת יהודה וכמוקד עלייה לרגל, עד אשר נהרס בשנת 586 לפנה"ס, כאשר כבשו צבאות בבל בראשות נבוכדנאצר את ירושלים, שרפו את הבית והגלו את העם מארצו. בימי שיבת ציון הוחל בבניית בית המקדש מחדש, והוא נחנך ב-515 לפנה"ס. אז החלה תקופת הבית השני.

 

בסוף המאה ה-1 לפנה"ס (בערך בשנת 10 לפנה"ס) שיפץ הורדוס את בית המקדש ופיאר אותו, כדברי חז"ל: "מי שלא ראה בית המקדש בבניינו, לא ראה בניין מפואר מעולם" (בבלי, סוכה נא ב). בין השאר בנה הורדוס אולמות קשתות בחלקו הדרומי של ההר (מתחת לאל-אקצא של היום) המכונים אורוות שלמה, וזאת על מנת שרחבת ההר תהייה ישרה; הורדוס גם הכפיל את שטח הר הבית ל-144 דונם (גודלו כיום), לאחר שחיבר בין שתי הגבעות הסמוכות "הר הבית" ו"גבעת האנטוניה" (שנקראת על שם מקורבו של יוליוס קיסר).

 

מסגד אל-אקצא ומתחתיו הכותל הדרומי (צילום: רון פלד)

 

הבית השני חרב בשנת 70 לספירה בידי צבאות רומא בפיקודו של טיטוס. לפי המסורת, שני הבתים חרבו באותו תאריך, תשעה באב.

 


לאחר חורבן בית שני

הר הבית נותר בחורבנו עד הכיבוש המוסלמי. בשנת 638 כבשו צבאותיו של עומר אבן אל-ח'טאב את ירושלים, והוא עצמו ביקר בה כעבור זמן קצר והתפלל על הר הבית. בשנת 691 ציווה הח'ליף עבד אל-מלכּ אבן מרואן מבית אומיה להקים מבנה מפואר - כיפת הסלע - מעל אבן השתייה שבמתחם הר הבית. ובנו, החליף אל-ואליד, בנה את מסגד אל-אקצא בשנת 705 לספירה. במרוצת השנים הוסיפו המוסלמים למעלה מ-100 מבנים למתחם, כולם קטנים יותר.

 

הצלבנים כבשו את ירושלים ב-1099, והפכו את מבנה כיפת הסלע לכנסייה מפוארת. לאל-אקצא קראו "בית המקדש", ושם קבעו את בסיסם אבירי המקדש - הטמפלרים. ב-1187 כבש צלאח אד-דין את ירושלים מידי הצלבנים, והמוסלמים טיהרו את כיפת הסלע ואת אל-אקצא מכל זכר לנצרות והחזירו אותם לקדמותם. הר הבית נותר בריבונות מוסלמית עד 1967, ובשליטה מוסלמית עד ימינו אלה.

 


מאז מלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים (1967) נכבש הר הבית מידי ירדן וסופח, עם שאר ירושלים המזרחית, לשטחה של מדינת ישראל. מאז ואילך מתלבטות ממשלות ישראל כיצד לנהוג במקום הקדוש ליהודים ולמוסלמים כאחד. מתחם הר הבית דהיום מוקף בחומת תמך שנבנתה בימי הורדוס (אחד מחלקיה הוא הכותל המערבי), והוא גדול יותר מממדי הר הבית המתוארים במשנה (מידות, ב יא).

 

הדעה הרווחת בקרב הרבנים היא שקדושת בית המקדש עומדת בעינה גם אחרי חורבנו, ולפיכך חל איסור הכניסה אל הר הבית, מחמת הטומאה, על כל יהודי. הואיל ומקומו המדויק של בית המקדש במתחם הר הבית העכשווי אינו ידוע, קבעו פוסקים רבים כי יש לנהוג לחומרא ולאסור על כל יהודי את הכניסה למתחם. אחרים, וביניהם בזמננו הרב שלמה גורן, הודיעו כי עלה בידם לזהות שטח במתחם הר הבית שבוודאות לא היה חלק מבית המקדש בעת שעמד על תלו, והכניסה ליהודים מותרת איפוא לשטח זה.

 

כיפת השלשלת הסמוכה לכיפת הסלע (צילום: רון פלד)

 

לצד הבעיה ההלכתית ניצבת הבעיה הפוליטית: המוסלמים מתנגדים מכול וכול לכניסתם של יהודים למקום, הן מטעמים פוליטיים-לאומיים והן בגלל קדושתו בעיניהם. על רקע זה החליטה ישראל בשעתה להותיר את השליטה המעשית בהר הבית כולו בידי הווקף (הקדש מוסלמי - הגוף האסלאמי הממונה על נכסי בית המקדש), ולאסור על יהודים את התפילה על ההר, אך לא את הביקור בו. באותם חלקים של הציבור הדתי-ישראלי שאינם מכירים באיסור הכניסה להר הבית מטעמים הלכתיים, יש לכך התנגדות חריפה, אותה מובילה תנועת "נאמני הר הבית", קבוצה קטנה וקיצונית, הקוראת להרס האתרים המוסלמיים (או לחילופין - העתקתם למכה שבערב הסעודית) ולבניין בית המקדש השלישי.

 

השנים שחלפו מאז 1967 על הר הבית ידעו עליות ומורדות. היו תקופות שבמהלכן ביקרו יהודים רבים בהר בלי חשש, בזמנים אחרים עשו כן רק בליווי משטרתי, והיו גם זמנים שבהם נאסרה הכניסה על יהודים כליל, מטעמי ביטחון. בשנת 1996 הפך הווקף את אורוות שלמה (הממוקמות מתחת למסגד אל-אקצא) למסגד "אל מרוואני" על שמו של החָלִיף האומאי, שבנו הח'ליף עַבּד אל-מּאלכּ, בנה את כיפת הסלע.

 

 

מסגד אל אקצא ואורוות שלמה (צילום: רון פלד)

 

בעיני רבים, ביקורו של אריאל שרון בהר הבית באוקטובר 2000 הוא שגרם לפרוץ אנתיפאדת אל אקצא, שאכן קרויה בפי הערבים "אנתיפאדת אל-אקצה", ואילו אחרים טוענים שהיתה זו רק אמתלה למהלך מדיני מחושב מראש מצד הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת.

 


מידע נוסף

 

זו הארץ – תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל על ציר הזמן (9,000 לפנה"ס ואילך). פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet.

לציר הזמן - לחצו כאן

 

הר הבית ברגלינו - מה קורה כאשר המקום מספר אחד של היהודים נפגש עם המקום מספר שלוש של המוסלמים במקום שחשוב גם לנוצרים? נוצר מקום טעון מאוד, אבל גם יפה מאוד. כתבה מתוך אתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©