אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


סם ההרואין
סם ההרואין צילום: מיכאל קרמר
 
ההרואין משתייך לקבוצת החומרים האופיאטים המופקים מצמח הפרג
ההרואין משתייך לקבוצת החומרים האופיאטים המופקים מצמח הפרג צילום: עמית שאבי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 הרואין - מידע נוסף מתוך אתר הרשות הלאומית למלחמה בסמים
 הרואין - מידע נוסף מאתר Erowid
 הרואין - מידע מתוך אתר של מכון הבריאות הלאומי בארה"ב


ערכים קשורים
 מערכת העצבים
 אופיום
 מורפין
 קודאין
 שומר
 מצרים העתיקה
 ימי הביניים
 עישון
 מלחמת קרים
 מלחמת האזרחים האמריקנית
 מוח
 ראייה
 עמוד השדרה
 מחזור הדם
 לב
 דלקת כבד נגיפית
 איידס
 אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
 פרג


תחומים קשורים
 כימיה
 רפואה ואנטומיה


 
 
 

הרואין


Heroin

הסמים האופיאטים |  היסטוריה |  שימוש ממושך

הרואין, סם ומשכך כאבים המשתייך לקבוצת החומרים האופיאטים (המופקים מצמח הפרג). מקובל לשייכו לקבוצת הסמים הקשים; שימוש ממושך בו גורם להתמכרות ובעקבותיה לנזקים גופניים ונפשיים בלתי הפיכים.

 

ההרואין מספק למשתמשים בו תחושות עזות של אופוריה ושמחה עילאית, התעלות חושים, סיפוק וכן הרגשה של רגיעה, רווחה וחמימות. ההרואין עשוי לגרום גם לפגיעה תודעתיות כגון בלבול או איבוד קואורדינציה. בנוסף, משמש ההרואין כמשכך כאבים יעיל במיוחד וביכולתו להעלים מכאובים חזקים. תופעות לוואי גופניות המלוות את השפעת הסם כוללות בחילות והקאות, עצירות, יובש בפה וגירוד באף וביתר העור, דופק ונשימה איטיים ועוד.

 

צריכת ההרואין נעשית דרך הזרקת החומר לגוף. הרואין בדרגת זיקוק גבוהה נצרך גם בעישון או בהסנפה (שאיפת החומר דרך נחירי האף).

 

התחושות שמספק ההרואין גורמות למשתמשים לרצות ולחוות אותן שוב ושוב, ואולם שימוש חוזר בהרואין גורם להיווצרותה של תופעת סבילות - מצב של התרגלות הגוף לסם, ודרישה לכמויות גדלות והולכות על מנת להגיע לאותה השפעה. הסבילות להרואין מתפתחת במהירות ובעקבותיה מפתחים המשתמשים גם תלות בחומר והתמכרות אליו. ההתמכרות להרואין גורמת לכך שהפסקת השימוש בו כרוכה בתסמונת גמילה קשה, הנמשכת מספר ימים ובמהלכה חווים המשתמשים הפרעות פיסיולוגיות ופסיכולוגיות חריפות, כגון כאבים עזים בשרירים ובעצמות, הרגשת קור והזעה לסרוגין, עצירות ושלשול לסרוגין, התקפי חרדה, שינה טרופה ועוד. תופעות אלו מכונות "קריז", ובשלב מסוים ממשיכים המכורים להרואין לצרוך את החומר בעיקר עקב הפחד מתסמונת הגמילה.

 


הסמים האופיאטים

כאמור, הרואין נמנה עם הסמים האופיאטים - קבוצה של חומרים כימיים, הגורמים לדיכוי הפעילות של מערכת העצבים המרכזית. מקורם באופיום, חומר שצבעו אדמדם או צהבהב-חום, המתקבל מייבושה ומאידויה של ההפרשה החלבית המצויה בזרעיו של צמח הפרג התרבותי (Papaver somniferum). לאופיאטים השפעה רחבה על איברי הגוף, ובמינונים מסוימים חלקם מנוצלים כתרופות לשיכוך כאבים, להרפיית שרירים והקהיית חושים וכן לטיפול בתופעות כגון שלשול ושיעול חריפים. במינון גבוה עלולים כמה מחומרים אלו לגרום לדיכוי נשימה ואף לאיבוד ההכרה.

 

בתוך האופיום מצויים אלקלואידים (קבוצה של חומרים אורגניים בסיסיים שמקורם צמחי והם מכילים חנקן) רבים, בהם מורפין, נוסקפין, קודאין, פפברין ותבאין. ההרואין הטהור הוא אבקה לבנה, חצי-סינטטית ובעלת טעם מר, המיוצרת בתהליך כימי על ידי הוספה של שתי קבוצות אצטיליות למורפין; ומכאן שמו המדעי - "דיאצטילמורפין" (diacetylmorphine). השם הרואין ניתן לחומר על ידי חברת התרופות הגרמנית באייר (Bayer), שאנשיה ייחסו לו תכונות הרואיות.

 

קיימים גם אופיאטים המיוצרים באופן סינטטי מלא. הידוע שבהם הוא ה"מתדון", המשמש לטיפול במכורים לסמים אופיאטים.

 


היסטוריה

עדויות לשימוש בחומרים אופיאטים כתרופות, כרעלים וכחומרים הגורמים להנאה, קיימות כבר מן התקופה השומרית. כתובים המתארים השפעת חומרים אלו נמצאו גם במצרים העתיקה ובסין. ואולם עד לסוף ימי הביניים היה הפוטנציאל לשימוש נרחב ולהתמכרות מחומרים אלה מוגבל ביותר, בין השאר עקב הריכוז הנמוך בו זוקק החומר, אופן הצריכה (שגרם לחומר להגיע אל המוח באיטיות רבה), וכן טעמו המר.

 

עם הגעת המקטרת מאמריקה הצפונית לאירופה ולאסיה במאה ה-16 וגילוי שיטת השימוש בעישון, התרחב השימוש באופיום לצרכי הנאה. בשנת 1806 זיקק הרוקח הגרמני פרידריך סרטורנר את המורפין ומצא כי חומר זה חזק פי עשר מן האופיום. ב-1832 זוקק לראשונה הקודאין, וב-1848 הומצאה המחט התת-עורית, אשר אפשרה הזרקה תוך ורידית של החומר, והגעתו למערכת העצבים המרכזית תוך שניות ספורות. פיתוחים אלו סייעו ליצירת משככי כאבים יעילים יותר לטיפול רפואי, בעיקר בקרב חיילים שנפצעו קשה (במלחמת קרים ובמלחמת האזרחים בארצות הברית טופלו חיילים לראשונה בזריקות מורפין). מאידך, יצרו האופיאטים לא פעם התמכרות לחומר אצל מטופלים, ועל כן נקראה התופעה בארצות הברית "מחלת החייל".

 

בשנת 1898 עלה בידי הרוקח הגרמני דרסר לזקק מתוך המורפין את ההרואין. מלכתחילה, הופק ההרואין בניסיון למצוא משכך כאבים יעיל וחזק, אך ללא תופעת ההתמכרות שנלוותה לשימוש במורפין. ואולם משזוקק ההרואין התגלה כי התוצאה הפוכה מן המצופה. ראשית, נמצא כי ההרואין מתפרק בחזרה למורפין בתוך המוח, ועל כן אינו גורם להפסקת ההתמכרות. ושנית, התגלה כי החומר החדש מגיע מהדם אל מערכת העצבים המרכזית במהירות גבוהה בהרבה משל המורפין וכך גורם לתחושת "התפרצות" (rush) אינטנסיבית בהרבה. כמו כן, נמצא כי השפעתו של ההרואין חזקה פי 2 - 4 מן המורפין, למרות שמשך ההשפעה שלו קצר יותר (4 - 6 שעות).

 

תכונות אלו משכו רבים להתנסות בהרואין, ובתוך זמן קצר הפך החומר לאופיאט הנפוץ ביותר, שלא למטרות בריאות. בשנות ה-20 של המאה ה-20 כבר החלה נוצרת תת-תרבות של שימוש כפייתי-התמכרותי להרואין. משום שלא נמצא בו שום יתרון על פני המורפין, ובשל המשיכה הגדולה והשימוש הרחב שנעשה בו הוצא ההרואין אל מחוץ לחוק במרבית מדינות העולם.

 


שימוש ממושך

שימוש ממושך בהרואין מביא לנזקים גופניים ונפשיים בלתי הפיכים לגוף האדם. פגיעות נוירולוגיות קשות כוללות הפרעות בראייה, פגיעה בחוט השדרה ועוד. נזקים נוספים כוללים דיכוי הייצר המיני ופגיעה באונות. צריכת הרואין בזמן הריון גורמת להתמכרותו של העובר לסם, המועבר אליו דרך מחזור הדם המשותף לו ולאם. שימוש במחטים לא סטריליות עלול לגרום לדלקות חדות בלב, למורסות במוח, לזיהומים בכל איברי הגוף, כולל מחלות כבד, דלקות מפרקים, איידס ועוד. כרבע מן המשתמשים הקבועים בהרואין מתים מזיהומים כאלה ואחרים.

 

שימוש בהרואין עלול לגרום למוות גם כתוצאה ממנת יתר. תופעה זו מתרחשת כאשר ריכוז גבוה במיוחד של סם מגיע אל המוח, וגורם לשיבושים חמורים במנגנוני הפיקוח, עד לקריסה מוחלטת של מערכת העצבים. תופעה של מוות כתוצאה ממנת יתר מתרחשת בדרך כלל לאחר הפסקה בשימוש בסם, נטילה של מנת סם בריכוז גבוה מאוד, או עקב הגברת הצריכה בשל תופעת הסבילות (המתוארת לעיל).

 

ממחקר שנעשה על ידי פרופ' ריצ'ארד ישראלוביץ' מהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון (2003) עולה כי 30,000 איש בישראל משתמשים בהרואין (כמעט 0.5% מהאוכלוסייה), 80% מתוכם גברים, ורק חמישית מן המשתמשים מצויים תחת מסגרות טיפוליות. שעור דומה של משתמשים בהרואין מקובל במרבית ארצות המערב. בסקר שנערך בארצות הברית (2003) נמצא כי למעלה משלושה מיליון אנשים השתמשו בהרואין לפחות פעם אחת בחייהם (1.4% מהאוכלוסייה), מתוכם 750,000 - 1,000,000 מוגדרים כמכורים לסם.

 

 

* לתשומת לבכם: התוכן המובא בערך זה אינו בגדר עצה רפואית, חוות דעת מקצועית, אבחנה או ייעוץ, אינו תחליף לביקור וייעוץ אצל רופאים ואין לראותו ככזה; בכל מקרה תמיד יש לפנות לגורמים מטפלים מוסמכים. אזכור שם תרופה, טיפול או כל אמצעי נוסף באנציקלופדיה זו, אינו מהווה המלצה להשתמש בהם.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©