אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


מרטין ון ביורן
מרטין ון ביורן מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 שחפת
 תומס ג'פרסון
 ג'ון קווינסי אדמס
 אנדרו ג'קסון
 בריטניה
 איי הודו המערבית
 צרפת
 קרב אוסטרליץ
 מיסיסיפי
 קנדה
 ויליאם הנרי הריסון
 ארצות הברית של אמריקה
 המפלגה הדמוקרטית


תחומים קשורים
 העת החדשה


 
 
 

מרטין ון ביורן


Van Buren, Martin

שנותיו הראשונות |  פעילותו הפוליטית |  נשיא ארה"ב |  שנותיו האחרונות

מרטין ון ביורן (1782 - 1862), נשיאה ה-8 של ארה"ב (1836 - 1840). הנשיא הראשון אשר נולד אחרי הקמתה של ארה"ב, ממייסדיה של המפלגה הדמוקרטית.

 


שנותיו הראשונות

מרטין ון ביורן נולד בעיירה קינדרהוק במדינת ניו יורק. הוריו, אברהם ון ביורן (Abraham Van Buren) ומריה הוס ון אלן, (Maria Hoes Van Alen) היו שניהם נצר למשפחות מהגרים מהולנד שהשתקעו בניו יורק. אביו של ון ביורן הפעיל מסבאה על צומת הדרכים בין העיר ניו יורק לאלבני, מקום אליו הזדמנו פוליטיקאים רבים ובו הוצבה לרוב הקלפי לבחירות המקומיות והארציות. כך נחשף ון ביורן הצעיר כבר בילדותו לחיים הפוליטיים.

 

את השכלתו רכש ון ביורן בבית ספר מקומי בעיירה. בגיל 14 סיים את לימודיו בבית הספר והחל לעבוד כשליח ומעין מתמחה במשרד עורכי דין מקומי. בגיל 20 עבר לניו יורק שם השלים את הכשרתו המשפטית במשרד עורכי דין בעיר, ושנה לאחר מכן הוסמך כעורך דין. ב-1803 שב ון ביורן לקינדרהוק והחל לעסוק בעריכת דין. תוך זמן קצר רכש לעצמו מוניטין כבעל מקצוע מוכשר ומיומן. באותה עת החל בפעילות פוליטית והצטרף למפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית (Democratic-Republican Party).

 

ב-1807 נשא ון ביורן לאישה את חנה הוס (Hannah Hoes), קרובת משפחה רחוקה. לזוג נולדו ארבעה ילדים. ב-1819 נפטרה חנה משחפת. ון ביורן לא נישא בשנית.

 


פעילותו הפוליטית

ב-1812 נבחר ון ביורן לסנאט של מדינת ניו יורק. ב-1816 נבחר לכהונה נוספת ומונה במקביל לתובע הכללי של מדינת ניו יורק. ב-1821 נבחר לסנאט של ארה"ב. בתחילת כהונתו יזם את הקמתו של Albany Regency, מנגנון מפלגתי מקומי (מעין "ועדה מסדרת") שפעל לשימור שליטתה של המפלגה במדינת ניו יורק. למרות שבחירתו לסנאט הצריכה את מעברו לוושינגטון, נחשב ון ביורן למנהיגו של המנגנון הניו יורקי, ששימש לאורך שנים כבסיס כוחו הפוליטי.

 

במהלך כהונתו בסנאט החלה המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית (המפלגה השלטת בארה"ב באותן שנים) להתפצל לסיעות שונות. ון ביורן, שראה עצמו נאמן לתפיסותיו הפוליטיות של תומס ג'פרסון, היה לראש הסיעה אשר תמכה בשימור זכותן של המדינות לממשל עצמאי והתנגדה ליצירת ממשל פדרלי ריכוזי וחזק. בעקבות בחירתו של ג'ון קווינסי אדמס לנשיאות, ותמיכתו של זה בממשל פדרלי ריכוזי, פעל ון ביורן לליכוד מתנגדיו של אדמס (ובראשם אנדרו ג'קסון). הללו פרשו יחדיו מן המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית והחלו בהקמת מפלגה חדשה, מפלגת הג'קסונאים (The Jacksonians), שהיתה למעשה גלגולה הראשון של המפלגה הדמוקרטית של ימינו.

 

ב-1828 ויתר ון ביורן על מקומו בסנאט, התמודד וניצח בבחירות למושל מדינת ניו יורק. בבחירות לנשיאות שנערכו ב-1828 ניצח ג'קסון את אדמס בהפרש ניכר והתמנה לנשיא ארה"ב. ון ביורן שהיה אחד מתומכיו הנאמנים של ג'קסון וסייע לבחירתו, התפטר ממשרד המושל ומונה לשר החוץ. למרות שכהונתו כמושל נמשכה רק מספר חודשים הספיק ון ביורן לבצע כמה שינויים מרחיקי לכת, ביניהם הקמת Safety Fund System, קרן פיננסית משותפת לבנקים במדינה שסיפקה ללקוחות כל הבנקים ערבות לפקדונותיהם במקרה שאחד הבנקים יתמוטט.

 

בריאותו הלקויה של ג'קסון וההנחה כי לא יתמודד לכהונה שנייה, הביאה עוד בכהונתו הראשונה למאבק כוחות בין יורשיו המיועדים: סגן הנשיא ג'ון ק' קלהון (John C. Calhoun) וון ביורן. היריבות בין השניים פגמה לא מעט בתפקודו של ממשל ג'קסון. במהלך הכהונה התגלע סכסוך בין הנשיא לסגן הנשיא. ג'קסון היה לתומכו המרכזי של ון ביורן והשניים פיתחו מערכת יחסי עבודה ונאמנות קרובה. כשר החוץ היה ון ביורן מעורב בהשגת הסכם עם בריטניה (ב-1830) שהסיר את התנגדותה של האחרונה לכניסת אוניות סחר אמריקניות לנמלים באיי הודו המערבית. כן היה מעורב בהשגת הסכם מול צרפת שהבטיח לארה"ב פיצוי כספי על הנזק שנגרם לה מאוניות צרפתיות במהלך המלחמות הנפוליאוניות.

 

ב-1831, במהלך מתוכנן ומתואם עם פטרונו ג'קסון, התפטר ון ביורן ממשרתו. מהלך זה איפשר לנשיא ג'קסון למנות מחדש את כל חברי ממשלו (הקבינט) ולפטר את נאמניו של קלהון. ון ביורן עצמו מונה לשגריר ארה"ב בבריטניה, אך המינוי לא אושר על ידי הסנאט (בעיקר בזכות התנגדותו של קלהון) וון ביורן נאלץ לאחר זמן קצר לשוב לארה"ב.

 

בבחירות לנשיאות ב-1832 התמודד ג'קסון על כהונה שניה, כשלצידו התמודד ון ביורן כמועמד לסגן נשיא ויורשו המיועד. הפופולריות לה זכה ג'קסון בציבור הרחב הביאה לניצחונו בהפרש ניכר בבחירות, וון ביורן נכנס לתפקידו כסגן נשיא. בתפקיד זה המשיך לתמוך במהלכיו של ג'קסון ובעיקר במאבקו נגד "הבנק של ארה"ב".

 


נשיא ארה"ב

ב-1835, בזכות תמיכתו של ג'קסון, הנשיא היוצא, מונה ון ביורן כמועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. לצידו הוצב ריצ'רד מנטור ג'והנסון (Richard Mentor Johnson) כמועמד לסגן נשיא. בבחירות לנשיאות שנערכו ב-1836 התמודדו מול ון ביורן שלושה מועמדים שונים של המפלגה הויגית (גלגול מאוחר של המפלגה הרפובליקנית-לאומית). בכך התכוונו הויגים לפצל את ההצבעה באופן שימנע מון ביורן לזכות ברוב המינימלי הנדרש לניצחון בבחירות ויעביר את ההכרעה לקונגרס. המהלך נכשל וון ביורן ניצח בבחירות ברוב מרשים (170 אלקטורים לון ביורן לעומת 124 לכל מתחריו יחדיו). ב-1837 הושבע כנשיא.

 

ון ביורן נטה להמשיך את מדיניות קודמו, הנשיא ג'קסון, ואף השאיר את רוב חברי הקבינט של ג'קסון בתפקידם. אך כבר בראשית כהונתו נאלץ להתמודד עם תחילתו של שפל כלכלי עמוק בארה"ב שנגרם לא מעט בשל מדיניותו הכלכלית של קודמו (ובעיקר הפלתו של "הבנק של ארה"ב"). היקף הייצור בארה"ב ירד בחצי, מאות חברות פשטו רגל, מפעלים רבים נסגרו ורמת האבטלה עלתה בצורה חדה. במאי 1837 החלו מספר בנקים בניו יורק לסרב לבקשות לקוחותיהם לפדיון שטרות בנקאים מחשש שיתרת המטבעות שברשותם לא תספיק לכך. בעקבותיהם החלו לנהוג באופן דומה בנקים נוספים ברחבי ארה"ב, והמערכת הבנקאית כולה החלה לנוע לעבר מפולת (The Panic of 1837).

 

על מנת להתמודד עם המצב, זימן ון ביורן מושב מיוחד של הקונגרס בו הודיע על רפורמה במדיניות המטבע של ארה"ב. עם זאת הודיע כי הממשל לא יספק סיוע לאזרחי ארה"ב שחסכונותיהם נפגעו. בנאומו לקונגרס אמר: "אלו המצפים לפעולה של הממשל לסיוע לאזרחים על מנת להקל על הקושי שנגרם להם משינויים כלכליים, איבדו את ההבנה לגבי המטרה שלשמה נוצר הממשל ולגבי הסמכויות שהוענקו לו... הוא (הממשל) נוצר על מנת לספק ביטחון לכולנו, הוא לא נועד להענקת טובות יחודיות לאזרחים מסויימים... ככל שהממשל יתערב פחות ביוזמות פרטיות כך ייטב לכלכלה כולה".

 

בכהונתו השנייה כנשיא הביא ג'קסון כאמור להפלתו של "הבנק של ארה"ב" בכך שביטל את המונופול שהיה לבנק על חלוקת תשלומים פדרליים וחילקם בין בנקים במדינות השונות (state banks). ון ביורן סבר כי מהלך זה היה אחד הגורמים העיקריים לפריצת המשבר הכלכלי ב-1837 ועל כן פעל לשנותו. במקום ה- state banks הציע ון ביורן להקים מערכת פדרלית עצמאית (Independent Treasury System) שתעסוק בחלוקת מענקי הממשל במדינות השונות. הצעתו נתקלה בהתנגדות פוליטית קשה, אך לבסוף הצליח ב-1840 להעביר בקונגרס חוק שאיפשר את ביצוע המהלך.

 

ון ביורן התמודד עם המשך מאבקם של שבטי הסמינול (Seminole) האינדיאנים נגד פינויים משטחיהם והעברתם לשמורות ממערב לנהר המיסיסיפי. הוא לא נרתע מהפעלת כוח צבאי והשקעת תקציבים נוספים בדיכוי ההתנגדות ולבסוף, כאשר נתפס ונכלא מנהיג הסמינול, הגיעה ההתנגדות לסיומה.

 

במישור המדיני נאלץ ון ביורן להתמודד עם העימות שהחל להיווצר מול בריטניה. בבסיס הסכסוך בין המדינות עמד הסיוע שהעניקה ארה"ב למתנגדים לשלטון הבריטי בקנדה. על מנת למנוע את הסלמת העימות הורה ון ביורן למתיישבים האמריקאים לאורך הגבול עם קנדה, להימנע ממעורבות בסכסוך בין הקנדים לשלטון הבריטי ואף שלח לאזור כוח צבאי על מנת להבטיח כי הוראתו תבוצע. מקור נוסף לעימות היה סכסוך גבולות בין מדינת מיין לניו ברנסוויק (מחוז בקנדה). הסכסוך הוליד מלחמה לא מוכרזת בין המתיישבים בשני הצדדים ושוב שלח ון ביורן כוח צבאי על מנת להשיב את הסדר על כנו. מהלכיו של ון ביורן מנעו למעשה פריצת מלחמה בין שתי המדינות, אך עוררו את זעמם של המתיישבים האמריקאים בסמוך לקנדה ופגעו בתמיכת הציבור בנשיא. 

 

לקראת סוף כהונתו רשם ון ביורן הישג משמעותי כאשר הוציא הוראה נשיאותית המגבילה את שעות העבודה (במשרות ציבוריות) לעשר שעות ביממה. היה זה אחד הצעדים השלטוניים הראשונים בארה"ב להכרה בזכויותיו של העובד.

 

בעקבות המשבר הכלכלי ב-1837 והאופן בו ניהל את המשבר עם בריטניה, ירדה התמיכה הציבורית בון ביורן באופן משמעותי. עם זאת הוא הצליח לזכות שוב במועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות לקראת הבחירות ב-1840. יריבו העיקרי היה מועמד המפלגה הויגית ויליאם הנרי הריסון, שזכה לתהילה רבה בזכות עברו הצבאי. הריסון ניצח בבחירות בהפרש ניכר (234 אלקטורים להריסון לעומת 60 לון ביורן).

 


שנותיו האחרונות

בתום כהונתו יצא ון ביורן למסע ברחבי ארה"ב שנועד לשקם את כוחו הפוליטי. זמן קצר לאחר מכן פירסם בפומבי את עמדתו נגד סיפוחה של טקסס לארה"ב (אחת הסוגיות בראש סדר היום הפוליטי באותה עת). לקראת הבחירות לנשיאות ב-1844 שב ון ביורן והתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, אולם נוצח על ידי ג'יימס קנוקס פולק.

 

נשיאי ארצות הברית
נשיאי ארצות הברית
מספר נשיא שנות כהונה
1 ג'ורג' וושינגטון 1789 - 1797
2 ג'ון אדמס 1797 - 1801
3 תומס ג'פרסון 1801 - 1809
4 ג'יימס מדיסון 1809 - 1816
5 ג'יימס מונרו 1816 - 1824
6 ג'ון קווינסי אדמס 1825 - 1829
7 אנדרו ג'קסון 1829 - 1837
8 מרטין ון ביורן 1836 - 1840
9 ויליאם הנרי הריסון 1841 - 1841
10 ג'ון טיילר 1841 - 1845
11 ג'יימס נוקס פולק 1845 - 1849
12 זכרי טיילור 1849 - 1850
13 מילרד פילמור 1850 - 1853
14 פרנקלין פירס 1852 - 1856
15 ג'יימס ביוקנן 1857 - 1861
16 אברהם לינקולן 1861 - 1865
17 אנדרו ג'ונסון 1865 - 1869
18 יוליסס סימפסון גרנט 1877 - 1881
19 רת'פורד ברצ'רד הייז 1877 - 1881
20 ג'יימס אברם גרפילד 1881 - 1881
21 צ'סטר אלן ארתור 1881 - 1885
22 סטפן גרובר קליוולנד 1885 - 1889
23 בנג'מין הריסון 1889 - 1893
24 סטפן גרובר קליוולנד 1893 - 1897
25 ויליאם מק'קינלי 1897 - 1901
26 תיאודור רוזוולט 1901 - 1909
27 ויליאם הווארד טאפט 1909 - 1913
28 תומס וודרו וילסון 1913 - 1921
29 וורן גמליאל הרדינג 1921 - 1923
30 ג'ון קלווין קולידג' 1923 - 1928
31 הרברט קלרק הובר 1929 - 1933
32 פרנקלין דלנו רוזוולט 1933 - 1945
33 הרי ס' טרומן 1945 - 1953
34 דווייט דייוויד אייזנהאואר 1953 - 1961
35 ג'ון פיצג'רלד קנדי 1961 - 1963
36 לינדון ביינס ג'ונסון 1963 - 1969
37 ריצ'רד מילהאוס ניקסון 1969 - 1974
38 ג'רלד רודולף פורד 1974 - 1976
39 ג'יימס ארל הבן קרטר 1977 - 1981
40 רונלד וילסון רייגן 1981 - 1988
41 ג'ורג' הרברט ווקר בוש 1989 - 1993
42 ויליאם ג'פרסון "ביל" קלינטון 1993 - 2001
43 ג'ורג' ווקר בוש הבן 2001 - 2009
44 ברק חוסיין הבן אובמה

2009 - 2017

 

בבחירות לנשיאות ב-1848 היה המועמד מטעם "מפלגת האדמה החופשית" (Free Soil), מפלגה חדשה שהתנגדה לעבדות ולהרחבתה במדינות נוספות בארה"ב (מלבד מדינות הדרום). בבחירות זכה במספר מועט של קולות אך מועמדתו אשר פיצלה את המחנה הדמוקרטי, הביאה לנצחונו של מועמד המפלגה הויגית זכרי טיילור. לאחר ההפסד שב ון ביורן למפלגה הדמוקרטית.

 

ב-1852 יצא למסע בן שנתיים באירופה. עם שובו לארה"ב פרש לביתו בקינדרהוק, שם נפטר ב-4 ביולי 1862 בגיל 79.

 

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©